ע"פ
בית המשפט המחוזי
|
9369-07
04/06/2009
|
בפני כבוד השופטים:
1. מ' נאור
2. ע' ארבל
3. א' רובינשטיין
|
| - נגד - |
המערערת:
אנסטסיה מיקל
עו"ד ד"ר יואב ספיר
עו"ד ליזי פרוינד
|
המשיב:
מדינת ישראל
עו"ד רחל מטר
|
| פסק דין משלים |
השופט א' רובינשטיין:
רקע
א. לפנינו פרשה עצובה עד מאוד. בפסק דין מיום 16.2.09 המרנו - מחמת הספק באשר לכוונה להמית - את עבירת הרצח בה הורשעה המערערת בבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 20.9.07 בתפ"ח 551/06 (השופטים אמינוף - סגן נשיא, הווארי ואטרש) לעבירת ההריגה. החלטנו כי הטיעון לעונש - משבטל, עם קבלת הערעור כאמור, עונש מאסר העולם שהושת - יהא בפנינו; והגיעה השעה לגזור את הדין.
ב. נזכיר את הרקע, המערערת והמנוח, שהיה חברה, נ' ע' עליו השלום, יצאו לסוף שבוע בכינרת עם זוג חברים נוסף. עיקרי הפרשה הטרגית פורטו בפי השופטת נאור בפסק דינה (פסקאות 6-5):
"לא היתה מחלוקת על כך שבשלב המוקדם לדקירה הקטלנית התעורר ויכוח על עניין של מה בכך בין המערערת והמנוח. המערערת נטלה סכין (ששימש את החבורה בפיקניק) שאורכו 25 ס"מ ואורך הלהב שלו15 ס"מ. באמצעות סכין זה דקרה המערערת את המנוח בכתפו ולאחר מכן החביאה את הסכין מתחת לאוהל שהקימו השניים. לאחר הדקירה, חיטא ח' את הפצע שנגרם למנוח והויכוח בין השניים נפסק. עם זאת הרמץ שדעך שב והוצת בשלב מאוחר יותר. המערערת טלפנה לידיד שלה כדי שיבוא וייקח אותה מהמקום. הויכוח בין המערערת והמנוח ניצת מחדש. המנוח שתה משקאות רבים, המערערת הוכיחה אותו על פניו ושברה בקבוק וודקה שהיה בידו. היו בין השניים חילופי דברים קשים. המנוח נקט אלימות כלפי המערערת, ואני מוכנה להניח שאלימות זו כללה פעולות של חניקה, מכות, 'גלגול' המערערת על הרצפה ועוד. נוכח אלימות זו קראה א' לח' שכבר היה באוהל שלו. ח' יצא מהאוהל והפריד בין הניצים, לפחות פעמיים. כאן מגיעים אנו אל קטע הדקירה הקטלנית, דהיינו לשלב הקריטי של הארוע.
כל הקטטה האלימה היתה, כפי שעולה הן מהשחזור והן מהודעתה של המערערת (ת/17), ליד שולחן אוכל מעץ הקבוע בחורשה שם היתה החבורה. בעוד שח' אחז כאמור, במנוח, רצה המערערת לאוהל שלה ושל המנוח. האוהל נמצא כפי שעולה מקלטת השחזור מרחק של כ-3 מטר מהשולחן (ראו גם ת/17, בעמ' 24 שורה אחרונה). המערערת התכופפה, נטלה את הסכין אותו הטמינה קודם לכן מתחת לאוהל ואז חזרה לכיוון השולחן - שם היה המנוח. המערערת נעצה במנוח את הסכין נעיצה אחת. בעת שעשתה כן עמד המנוח ליד השולחן (ראו ת/17, בעמ' 10 שורות 5-4)".
בעקבות דקירה אחת זו הלך המנוח לבית עולמו. בפסק דינה ציינה השופטת נאור (פסקה 13), כי "לא ניתן לדעתי לשלול ולו מחמת הספק את האפשרות שהמערערת רצתה לפגוע במנוח, אך לא התכוונה להמיתו. יש לזכור, ברקע הדברים, שבתחילת אותו ערב שרטה המערערת את המנוח בכתפו באותה סכין ולא קרה לו דבר משמעותי".
בהמשך נאמר (פסקה 14):
"ודוק: לא אוכל לומר כקביעה ודאית שהמערערת לא התכוונה להרוג את המנוח. ערה אני לכך שפעמיים ציינה המערערת בשחזור כי פעלה 'עם כל הכוח. גם טיב הדקירה מצביע לכיוון של כוונת קטילה. בית המשפט המחוזי ציין, כי המערערת עשתה שימוש בסכין גדולה, עם להב ארוך, כאשר הדקירה עצמה היתה באזור הלב... לא אוכל לומר, כאמור, שהמערערת לא התכוונה לגרום למוות, אך נותר בליבי בעניין זה ספק: מדובר בנעיצת סכין אחת... המערערת יכולה היתה לכאורה, לו רצתה לגרום למוות, להשלים את המלאכה ולהמשיך לדקור את המנוח משנוכחה לדעת שהוא ממשיך לצעוד כמה צעדים, דהיינו שאולי לא הצליחה, אך המערערת לא עשתה כן".