ע"פ
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
|
9351-12
16/07/2015
|
בפני השופטים:
1. נ' הנדל 2. נ' סולברג 3. מ' מזוז
|
- נגד - |
המערער:
ע' א' עו"ד שרית גולן- שטיינברג
|
המשיבה:
מדינת ישראל עו"ד נורית הרצמן
|
פסק דין |
השופט נ' הנדל:
מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 51536-06-11 (מפי כב' השופטים ג' נויטל ומ' יפרח, וכב' השופטתג' רביד). המערער, יליד 1959, הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות הבאות, המחולקות בהתאם לאישומים השונים. אישום ראשון: תקיפת בת זוג (ריבוי מקרים) לפי סעיף 379 ; אינוס (ריבוי מקרים) לפי סעיף 345(א)(1) ; מעשה סדום בנסיבות אינוס (ריבוי מקרים) לפי סעיף 347(ב) ; מעשה מגונה בפומבי (ריבוי מקרים) לפי סעיף 349(א) ואיומים (ריבוי מקרים) לפי סעיף 192 לחוק. אישום שני: ניסיון אינוס לפי סעיף 345(א)(1) יחד עם סעיף 25 ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(ג). אישום שלישי: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א1). אישום רביעי: תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 לחוק יחד עם סעיף 382(ג). כל העבירות שצויינו הינן לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). על המערער נגזר עונש של 14 שנות מאסר בפועל ומאסרים על תנאי. כמו כן הוא נדרש לשלם למתלוננת פיצוי בסך של 50,000 ₪, והושת עליו קנס של 2,000 ₪.
רקע
- המתלוננת, ילידת 1963, הינה אישה מחוסרת דיור, שבינה לבין המערער נוצר קשר בשנת 2009. לאחר מכן הציע המערער למתלוננת לעבור לגור עימו בדירתו, ועד לתאריך 19.06.2011 התגוררו השנים ביחד, למעט פרקי זמן קצרים בהם עזבה היא את דירתו, לפי הנטען – בשל המעשים שנעשו כלפיה.
באישום הראשון תואר כי במהלך תקופה זו, בהזדמנויות רבות, תקף המערער את המתלוננת בכך שאחז בה בחוזקה, עיקם איברים שונים בגופה, סטר לה על פניה, היכה אותה באגרופיו, משך בשערה וגרם לה לשטפי דם ולחבלות. נוסף על כך, היה המערער דורש מן המתלוננת לקיים עימו יחסי מין. משזו סירבה, היה הוא קורע את בגדיה, ומחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בכוח ושלא בהסכמתה החופשית. לעיתים, לאחר שהיה מגיע זה לסיפוקו, היה מורח את זרעו על גופה של המתלוננת. כמו כן לעיתים ביצע בה מעשי סדום בכך שהחדיר את אצבעותיו לתוך פי הטבעת שלה, בעזרת שימוש באלימות ושלא בהסכמתה. המערער ביצע במתלוננת גם מעשי סדום בהחדירו את איבר מינו לפיה, תוך שהוא אוחז בראשה ומושך בשערותיה, כשהמתלוננת מתנגדת למעשיו. יתרה מזאת, המערער היה מבצע במתלוננת מעשים מגונים בכך שדחף את אצבעותיו וחפצים נוספים לפי הטבעת שלו לעיניה, צופה בסרטים פורנוגרפיים ומאונן מולה. כל זאת נעשה שלא בהסכמתה החופשית. בהזדמנויות שונות במהלך התקופה המדוברת, הואשם המערער כי איים על המתלוננת, ובין היתר אמר לה כי אף אם יישב בבית הסוהר למשך תקופה ממושכת, הוא יצא ביום מן הימים מבית הסוהר, ימצאה, וירצח אותה.
באישום השני מפורט כי בתאריך 10.06.2011 או בתאריך 11.06.2011, דרש המערער מהמתלוננת לקיים עימו יחסי מין. המתלוננת סירבה, אמרה שהיא במחזור, ואינה רוצה בכך. המערער מואשם בכך שניסה לבעול אותה למרות התנגדותה, קרע את בגדיה והדף אותה בכוח אל הרצפה. בהמשך הפליא בה את מכותיו, בעוד היא נאבקת בו. לאחר מכן נעל הוא את דלת הדירה, ומנע ממנה לצאת. כשנכנסה לשירותים כדי לשטוף את גופה, ותוך שהיא זועקת לעזרה, נכנס אחריה המערער, וחנק אותה כשהוא מכסה את פיה ואת אפה בידיו. לאחר מכן, בתאריך 12.06.2011 או במועד סמוך, דרש המערער מהמתלוננת כי תמצוץ את איבר מינו. משסירבה לכך, ואף התריעה בפניו שתתלונן על מעשיו במשטרה, אחז בה, קרע את בגדיה והיכה אותה. לאחר מכן השעין אותה על המיטה, ולחץ על גבה עם רגלו וידו. במקביל, אחז הוא בצווארה בחוזקה ולחץ עליו. כשהמתלוננת ניסתה לזעוק לעזרה, הניח המערער כרית על ראשה וחנק אותה. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו למתלוננת שטפי דם באיברי גופה השונים, לרבות בעינה השמאלית, בצווארה, בזרועותיה, בירכיה, בישבנה ובברכיה והיא נזקקה לטיפול רפואי. להשלמת התמונה, יובהר כי אף באישום זה הואשם המערער בעבירת האיומים, אך זוכה מכך בבית משפט קמא.
באישום השלישי נרשם כי במועד שאינו ידוע, סמוך לתאריך 24.08.2010, תקף המערער את המתלוננת באגרופים לאזור החזה והבטן. בעקבות מכות אלו נגרמו למתלוננת שברים בצלעות. באישום הרביעי הואשם המערער בכך שבתאריך 16.07.2010, או בסמוך לכך, תקף את המתלוננת באגרופים בפניה, וגרם לה לחבלה בארובת עינה הימנית.
טענות הצדדים