ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים פליליים
|
8942-06-15
15/07/2015
|
בפני השופט:
רפי כרמל
|
- נגד - |
המערער:
מיכאל אלול
|
המשיבה:
מדינת ישראלבאמצעות פרקליטות מחוז ירושלים
|
פסק דין |
1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט מ' כדורי), שניתן בתיק ת"פ 593/13 בבית המשפט לעניינים מקומיים מעלה אדומים, מיום 17.5.15, במסגרתו הרשיע בית המשפט את המערער בעובדות כתב האישום ובעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, היינו הפרת תוכן התראה על בנייה ללא היתר ואי ביצוע פסק דין, זאת לאור האמור בסעיפים 34 ו-38(10) לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים, חוק זמני מספר 79 לשנת 1966.
2.בכתב האישום נטען, כי המערער מחזיק דירת מגורים הנמצאת בגבעת המייסדים 10 במעלה אדומים, שבתחום התכנון של הוועדה המיוחדת לתכנון ובנייה במעלה אדומים, וכי בתאריך בלתי ידוע, במהלך שנת 2010, ביצע המערער או מי מטעמו, עבודות בנייה בנכס שלא כדין ומבלי שניתן לו היתר בנייה לכך מאת הוועדה, או בסטייה להיתר שניתן למערער. לפיכך, הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים, בת"פ 550/10.
3.במסגרת אותו הליך הודה המערער במיוחס לו בכתב האישום והורשע בעבירות של ביצוע בינוי ושימוש ללא קבלת רישיון, ובניגוד לתנאי רישיון. באותו הליך הטיל בית המשפט על המערער את העונשים הבאים:
א.תשלום קנס בסך 8,000 ₪, או שלושה חודשי מאסר תמורתו.
ב.חתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע מלעבור עבירות מאלה בהן הורשע ו/או מעבירה של הפרת צו שיפוטי, זאת למשך תקופה של שנתיים ממועד מתן גזר הדין (20.11.12).
4.כמו כן ציווה בית המשפט על המערער באותו הליך להתאים את הבנייה שפורטה בכתב האישום לתכניות ולהיתרי בנייה החלים באזור, לרבות בדרך של הריסת הבנייה המפורטת בכתב האישום ובתרשים שצורף לו. הוסיף וקבע בית המשפט, כי כדי לאפשר למערער להשיג היתר בנייה, נדחה תוקף ביצוע האמור לעיל עד ליום 30.5.13, ובכפוף לכך שעד יום 30.1.13 יציג המערער אסמכתא לכך שהגיש בקשה לקבלת היתר ובקשתו התקבלה. עוד הודע למערער, כי יהא רשאי להגיש לבית המשפט בקשה נוספת להארכת המועדים האמורים. כמו כן הודע למערער במסגרת גזר הדין, כי במידה שלא יהיה בידיו היתר והוא לא יפעל כדי להרוס את התוספת האמורה, או להתאימה להיתר הבנייה עד ליום 30/5/13, הוא עלול להיות מואשם בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי.
5.בכתב האישום נשוא ערעור זה נטען כי המערער הפר את הצו השיפוטי, דהיינו אין בידיו היתר בנייה, הוא לא הרס את התוספת שבנה באופן לא חוקי, או התאימה לתנאי ההיתר.