ע"פ 8754/13 חיים סעדה נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על הכרעת דין מיום 3.9.2013 ועל גזר דין מיום 21.11.2013 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) בת"פ 22293-02-13, במסגרתם הורשע המערער בביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; החזקת סמים לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק; ונהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודה. כן, נגזרו עליו שש שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, והוא נפסל מלהחזיק רישיון לנהיגה ברכב מנועי מסוג כלשהו למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר. 

כתב האישום

2. ביום 21.2.2013 הוגש כתב אישום מתוקן נגד המערער המייחס לו שני אישומים. על-פי מבוא כתב האישום, המערער שוחרר למעצר בית במסגרת הליך אחר שמתנהל נגדו בבית משפט השלום בנתניה (ת.פ. 8664-07-11), וכן, בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (תיק פ"ל 88-10-10) הוטל עליו עונש פסילה בפועל לתקופה של 30 חודשים מיום מתן גזר הדין.
3. על-פי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן בהליך זה, המערער נתפס על ידי השוטר רס"ר גל גבריאל (להלן: השוטר גל) בתל אביב, בעודו מפר את תנאי מעצר הבית כשהוא תחת פסילה וללא פוליסת ביטוח תקפה. תחילה מסר המערער לשוטר גל פרטים שקריים אודות מקום מגוריו, ולאחר בירור שערך השוטר גל התגלתה האמת. נוכח שקרים אלו, השוטרים גל ורס"ם יניב יפת (להלן: השוטר יפת) ערכו חיפוש על המערער ומצאו מפתחות לרכב שהוחבאו בתחתוניו. המערער טען בכזב כי אלו שייכים לכלי רכב של הבוס שלו אשר נמצאים בנתניה. בסריקה שערכו השוטרים באזור, נמצא הרכב עמו הגיע המערער לתל אביב, ובתוכו נמצא סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 4.18 גרם.
4. על-פי האישום השני בכתב האישום המתוקן, בעקבות ההפרה האמורה באישום הראשון, המערער נעצר ושוחרר בשנית למעצר בית, ובין היתר נאסרה עליו הכניסה לעיר תל אביב עד ליום 7.2.2013. ביום 5.2.2013 בשעה 20:57 נהג המערער ברכב בתל אביב כשאתו אדם בעל זהות לא ידועה (להלן: האחר). השוטר יפת, שנסע יחד עם רס"ר דניאל גל (להלן: השוטר דניאל) במקביל לרכב של המערער מצדו הימני, הבחין כי המערער והאחר אינם חגורים. בהמשך הדרך, בעוד הרכבים עצרו, השוטר יפת הורה למערער לעצור את רכבו לאחר הרמזור והמערער הנהן בהסכמה. משהתחלף הרמזור לירוק, לפתע ובפראות ביצע המערער פניית פרסה כאשר לכלי הרכב הפונים שמאלה עדיין אור אדום. כלי הרכב שנסעו בכביש המקביל, לכיוון ההפוך, נאלצו לבלום את רכבם כדי למנוע תאונה. עקב כך, השוטר יפת החל במרדף אחר המערער אשר נסע במהירות מופרזת של 140 קמ"ש תוך מעברים מסוכנים בין נתיבי הנסיעה. במהלך המרדף חצה המערער רמזור אדום; נסע בנתיב נגדי לכיוון הנסיעה; סיכן כלי רכב אחרים בסביבתו אשר נאלצו לבלום בפתאומיות את רכבם; והשליך מהרכב תיק שהכיל ארבע שקיות סם מסוג קנבוס במשקל כולל של 156.17 גרם. משהגיע המערער לרחוב ללא מוצא, נטש את רכבו יחד עם האחר.

בית המשפט המחוזי

הכרעת הדין

5. ביום 3.9.2013 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות האמורות לעיל. בית המשפט סקר את העדויות העיקריות של הצדדים: בפרשת התביעה העידו השוטר יפת; השוטר גל; השוטר דניאל; ודוד כחלון (להלן: כחלון) – מנהל חברה להשכרת רכב בנתניה, אשר השכיר לאח המערער (להלן: ניסים או האח) רכבים בהם נתפס המערער. בפרשת ההגנה העידו המערער; פנינה סעדה – אמו של המערער (להלן: פנינה או האם); וניסים.
6. אשר לאישום הראשון, הראיות שהוצגו לבית המשפט היו ראיות נסיבתיות המושתתות בעיקר על התנהגות המערער. בית המשפט המחוזי חזר על ההלכה לפיה ניתן להרשיע אדם על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד, וקבע כי המערער התנהג באופן הקושר אותו למעשה פלילי בהיבטים הבאים:

א. השקר בדבר מגוריו ובדבר הבעלות ברכב לאחר מציאת המפתחות במכנסיו. נקבע כי עובדות אלה מלמדות על כך כי המערער לא נרתע מלשקר לגורמי האכיפה בעת שנתפס "על חם". כמו כן, צוין כי המערער לא הכחיש ששיקר לשוטרים, אלא טען שעשה כן כיוון שידע על הפרת תנאי מעצר הבית ועל הימצאותם של הסמים ברכבו.

ב. אמירות המערער בעת מעצרו – כשנתגלו המפתחות במכנסיו אמר לשוטרים גל ויפת "בואו אני יביא לכם את מה שאתם מחפשים", וכשנמצא רכבו הוא אמר להם "שיחקתם אותה". מכך למד בית המשפט כי המערער ידע שהימצאות המפתחות והרכב בקרבת מקום מסבכת אותו.

ג. הימנעות המערער מחשיפת החבר שהסיעו, לכאורה, כפי שטען כטענת הגנה. למערער ניתנו מספר הזדמנויות למסור את שמו, אך הוא סירב לעשות כן ללא נימוק.

ד. גרסת המערער בנוגע לסיבת הגעתו לתל אביב – סיוע לחברו (להלן: החבר 2) שנתקע עם הרכב. בית המשפט קבע כי זוהי סיבה תמוהה להפר מעצר בית. כן נקבע, כי תמוה שבהתחלה המערער לא ידע לעמוד על התקלה ברכב ולאחר מכן ציין כי הייתה זו בעיה במצבר. עוד ממצא תמוה היה הימצאות רכבו רחוק מרכב החבר 2, ולא בסמוך כפי שהיה מתבקש לו כוונתו הייתה באמת לעזור. זאת ועוד, מהדו"ח שערך השוטר גל עולה כי החבר 2 התניע את הרכב והתכוון לנסוע בעת שהבחין בניידת, עובדה תמוהה נוספת נוכח היות רכבו "מקולקל".

7. בית המשפט המחוזי קבע כי די בראיות הנסיבתיות שהציגה המשיבה כדי להרשיע את המערער וכי אין בהסבריו כדי לעורר ספק באשר לאשמתו. בית המשפט עמד על כך שהימנעותו מהבאת החבר לעדות מקימה לחובתו הודאה שהבאת ראיה זו הייתה פועלת לרעתו. כן ציין בית המשפט, כי אמנם גרסת המערער התמוהה בעניין הסיבה בגינה הפר את תנאי מעצר הבית אינה מעידה בהכרח על כך שנהג ברכב, אולם יש בה כדי להצביע על חוסר מהימנותו. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער בדבר חיפוש לא חוקי ברכבו.
8. את ההכרעה באישום השני חילק בית המשפט המחוזי למספר סוגיות: ראשית, סוגיית הזיהוי –  התשתית הראייתית מבוססת בעיקר על עדותו של השוטר יפת, אשר היה שותף למעצר המערער באישום הראשון וזיהה אותו כמי שנהג ברכב באישום השני. בית המשפט המחוזי בחן את עדותו, כעדות היחידה לזיהוי, על-פי מהימנותו ועל-פי המבחן הכפול: סובייקטיבי – יכולת העד להטביע בזיכרונו רשמים חזותיים ולזהותם על-פי חזותם; ואובייקטיבי – פרמטרים הבוחנים האם העד טעה טעות כנה בזיהוי. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המערער בדבר סתירות בגרסתו של השוטר יפת ומצא כי עדותו מהימנה. אשר למבחן הכפול, במבחן הסובייקטיבי בדק בית המשפט את דו"ח הפעולה של השוטר יפת ואת עדותו בבית המשפט וקבע כי השוטר יפת אכן זיהה את המערער כמי שנהג ברכב. בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה השוטר יפת זיהה אותו באופן ספקני על-פי אמירתו לשוטר גל בזמן אמת: "זה לא זה שעצרנו? אה אתה לא היית במעצר". כן ציין בית המשפט, כי גם עדותו של השוטר גל מלמדת על זיהוי מוחלט: "הבנתי שהוא זיהה מישהו ניסיתי להסתכל על הנהג אך לא הצלחתי". במבחן האובייקטיבי קבע בית המשפט כי השוטר יפת זיהה את המערער בזמן אמת ובספונטניות, על בסיס משך הזמן שהיה לו לקלוט את פני המערער באירוע הראשון; משך הזמן שחלף בין האירועים – מספר ימים; זווית הראיה ותנאי הראות בצומת האירוע השני; ודיסק גל הקשר אשר תיעד את דבריו במהלך ולאחר המרדף.
9. שנית, בית המשפט התייחס לטענת האליבי של המערער, לפיה בערב האירוע הוא שהה בביתו שבנתניה יחד עם אמו וחברתו, לאחר שחזר בשעה 20:30 מבית חוסן. אמו ואחיו העידו שראו אותו בבית בזמן האירוע. לטענת האם, היא צפתה בטלוויזיה בזמן ששמרה על נכדה בן השלוש וגם פיקחה על המערער שלא יצא מהבית. בית המשפט קבע כי ייתכן שהמערער חמק מהשגחתה, קל וחומר משעשה כן במסגרת האישום הראשון. האח טען כי כאשר הוא חזר הביתה, הוא השאיר את הרכב בחניה כשהוא מונע במשך 10 דקות, משום שתכנן להיכנס לזמן קצר וללכת. בית המשפט קבע כי אין בכך היגיון, וכי כל בר דעת סוגר את הרכב ונועל אותו אף אם לדקה קצרה. ניסים המשיך וטען כי בסביבות השעה 21:07 הוא התקשר לכחלון, דיווח שהרכב נגנב ומיד ניתק. כחלון העיד כי ניסה לחזור אליו מספר פעמים וליצור איתו קשר בדרכים שונות אך ללא הצלחה. בית המשפט לא קיבל את גרסתו של האח ואף ציין כי עולות סתירות רבות בין גרסתו לבין גרסת אמו. כמו כן, בית המשפט סבר כי אין היגיון בהימנעות מדיווח על גניבת הרכב למשטרה, דבר נוסף המעיד על עדות בלתי מהימנה.