ע"פ 8568-14 א' ג' ואח' נ' מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.            ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת צ' צפת) בת"פ 8252-09 מיום  29.10.14, בגדרו הושתו על חמשת המערערים, אב (המערער 1) וארבעת בניו (המערערים 5-2), העונשים הבאים: על ס' א' ג' (האב, המערער 1) נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל ו-9 חודשי מאסר על תנאי; על ס' א' ג' (המערער 2) נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי; על ע' א' ג' (המערער 3) נגזרו 14 חודשי מאסר בפועל ו-7 חודשי מאסר על תנאי; על א' א' ג' (המערער 4) נגזרו 14 חודשי מאסר בפועל ו-7 חודשי מאסר על תנאי; ועל א' א' ג' (המערער 5) נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. הערעורים הופנו תחילה גם כלפי הכרעת הדין, אך בעקבות המלצתנו בדיון נטען בעיקר באשר לעונש, ולא נתבקשה תשובה לעניין הכרעת הדין; איננו נדרשים לחלק זה של הערעור, שלא ראינו לו מקום, הפרשה נסבה על שני אירועי תקיפה המוניים שבהם היו מעורבות שתי משפחות קרובות בישוב ****, וכנפסק תקפו המערערים את בני המשפחה האחרת.

רקע והליכים קודמים

ב.             ביום 21.1.13 הורשעו המערערים, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום בן שני אישומים. זאת, לאחר שלפני כן הגיעו הצדדים להסדר טיעון בפני מותב אחר – שבמסגרתו הודו והורשעו בכתב אישום מתוקן – אולם, לאחר ההרשעה חזרו בהם המערערים מהודאתם, והכרעת הדין בעניינם בוטלה (השופט נ' זלוצ'ובר מיום 28.03.10).

ג.              בהכרעת הדין נשוא הערעור מתוארים בפירוט שני האירועים שבכתב האישום בו הורשעו המערערים. על פי האישום הראשון, ביום 23.9.09 הבחין המערער 5 בבן דודו ח' א' (להלן א') עומד ליד בת המערער 5, פעוטה בת שנתיים. המערער 5 ניגש אל א', דחף אותו והיכה מכות אגרוף, עד אשר באו אחרים והפרידו ביניהם. זמן מה לאחר מכן הגיעו המערערים 1 ו-5 לביתו של א' מצוידים במקלות. כאשר הבחין בהם א', ניסה להימלט ברכבו, אך לבסוף נאלץ לעצור, משנחסם נתיב נסיעתו על-ידי מכוניתו של המערער 5, שעמו היה גם המערער 2. בשלב זה יצא המערער 5 מן הרכב ובידו סכין, ואיים על א'. המערער 2 שנכח כאמור, ניסה להפריד בין השניים ולמנוע מן המערער 5 להגיע לא'. לאחר מספר דקות הגיעו למקום גם המערערים 1 ו-4; המערער 1 היה מצויד במוט ברזל, ואילו המערער 4 – באלה. המערערים 1, 4, ו-5 תקפו את א' בכלי הנשק הקרים שבידיהם, ובכך גרמו לו לשטפי דם (המטומות), שריטות, דקירה בחזה, סימני נשיכה ונפיחות.

ד.             על פי האישום השני, ביום 26.9.09 ובהמשך לאירוע שתואר מעלה, קשרו המערערים קשר עם אחיהם ע' א' ג' (להלן ע') וע' אל כ' א' ג' (להלן ע' אל כ') לפגוע בא' ובבני משפחתו. לשם כך הצטיידו בסכינים, אלות ברזל, מקלות, גרזנים וסכין גדולה, והגיעו לביתו של א', שם נכחו גם אביו (להלן ח'), אחיו הקטין (להלן מ.ט), וג' א' (להלן ג'). תחילה, נגח המערער 1 ברכבו את רכבו של א' מספר פעמים. לאחר מכן תקפו ע' וע' אל כ' את א' באלות ברזל, סכינים ומקלות. המערערים 3 ו-5 תקפו את א' בגרזן ובסכין גדולה, המערער 5 דקר את א' עד שזה התמוטט, ואף אז המשיכו המערערים להכותו עד זוב דם. כאשר ניסו קרובי משפחתו של א' להפריד, החלו המערערים לתקוף אותם; המערער 4 אחז בסכין גדולה והכה את ח', המערער 5 אחז בסכינים בשתי ידיו, הכה את מ.ט ודקר את ח' עד שנפל על הרצפה, המערערים 2 ו-4 היכו את ג' באמצעות מקלות בכל חלקי גופו, המערערים 4,2 ו-1 תקפו את אסמה א' (גרושתו של המערער 5) שהגיעה להגן על אביה ח', המערער 1 השליך אלה לעבר מ.ט. ובכך שבר את ידו (יצוין כבר כאן כי בעניין אחרון זה לא עמדה הפרקליטות על הרשעה), והמערער 5 נגח ברכבו את רכבו של ג'.

ה.             בסופו של יום הורשעו המערערים 1, 4 ו-5 בגין האישום הראשון בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה – על פי סעיף 239(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; החזקת סכין שלא כדין – לפי סעיף 186 לחוק; איומים – לפי סעיף 192 לחוק; חבלה במזיד לרכב – לפי סעיף 413ה לחוק; והסתייעות ברכב לביצוע פשע – לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן פקודת התעבורה). בגין האישום השני הורשעו כל המערערים בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע – לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; חבלה בכוונה מחמירה – לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; החזקת סכין – לפי סעיף 186 לחוק; היזק במזיד לרכב – לפי סעיף 413ה; והסתייעות ברכב לביצוע פשע – לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה.

ו.              טרם מתן גזר הדין התבקשו תסקירי שירות מבחן ביחס לכל המערערים, וכן התבקשה חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. בתסקיר שהוגש בעניינו של המערער 1 נכתב, כי מדובר בגבר בן 59, נשוי לארבע נשים ואב ל-28 ילדים (אז), הסובל מבעיות בריאותיות אשר אינן מאפשרות לו לעבוד. עוד תואר, כי המערער 1 מתקשה לקבל עליו אחריות על עבירותיו, וכי הוא חוזר וטוען שפעל מתוך הגנה עצמית. לפיכך ציין שירות המבחן, כי אין המערער 1 מבין את חומרת מעשיו, ויש מקום להשית עליו עונש מוחשי ומרתיע, אך תוך מתן משקל לקולה לגילו ולקשייו החריגים.