ע"פ
בית המשפט העליון כבית משפט לערעורים פליליים
|
7090-15
25/08/2016
|
בפני השופטים:
1. י' דנציגר
2. א' שהם
3. ע' ברון
|
| - נגד - |
המערער:
חוסיין ח'ליפה
עו"ד עלאא סלימאן
עו"ד ואסים שחאדה
|
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. פלוני
3. פלוני
עו"ד יאיר חמודות
עו"ד אילנה ירושלמי
|
| פסק דין |
השופט א' שהם:
במוקד הערעור שלפנינו עומד רצח אכזרי ומתועב, אשר זעזע את מדינת ישראל כולה. מדובר בשלי דדון ז"ל, צעירה בשנות ה 20- לחייה, אשר בבוקר יום ה 1.5.2014 יצאה מביתה בעפולה על מנת להגיע לראיון עבודה אליו זומנה, ובדרכה לראיון זה נרצחה בדם קר, וללא סיבה נראית לעין, על-ידי רוצח אלים ושפל – כאשר השאלה
העיקרית העומדת להכרעה בערעור זה נוגעת לזהותו של הרוצח.
הערעור נסב, בראש ובראשונה, על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: ת' כתילי – סג"נ; א' קולה ו-ד' צרפתי), בתפ"ח 18194-07-14 , מיום 9.9.2015 , ולחלופין על גזר הדין, מאותו יום.
נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300 (א)( 2) לחוק העונשין, התשל"ז 1977- (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.
ביום 9.9.2015 , הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ובו ביום, גזר בית משפט קמא על המערער עונש של מאסר עולם; והשית עליו תשלום פיצויים בסכום של 258,000 ₪, לכל אחד מהוריה של הנרצחת בנפרד.
עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער.
על-פי עובדות כתב האישום, שלי רחל דדון, ילידת 1994 (להלן: המנוחה או שלי דדון), התגוררה בעפולה עם הוריה, יעקב ואילנה, ועם אחיֵה:ַ שלמה, עומרי ודניאל. קודם ליום 1.5.2014 , חיפשה המנוחה עבודה, ובמסגרת פנייתה להתקבל לחברת "הוט", התבקשה המנוחה להגיע, ביום 1.5.2014 , בשעה 08:30 , לראיון במשרדי חברת "בבקום" (להלן: חברת בבקום), הממוקמים באזור התעשייה "רמת גבריאל", במגדל העמק (להלן: רמת גבריאל). בבוקרו של יום ה 1.5.2014- , יצאה המנוחה מביתה על מנת להגיע לראיון העבודה, ובהתאם להוראות ההגעה, אשר נשלחו
אליה בדואר אלקטרוני מחברת בבקום (להלן: הוראות ההגעה), המתינה המנוחה בתחנה המרכזית בעפולה, וסמוך לשעה 07:30 עלתה על אוטובוס ציבורי למגדל העמק. בשעה 07:55 לערך, הגיע האוטובוס לתחנה הסמוכה ל"פרץ סנטר" במגדל העמק, ושם ירדה המנוחה מהאוטובוס, חצתה את הכביש והמתינה בתחנת הסעה.
במקביל, כך נטען בכתב האישום, נסע המערער, אשר עובד כנהג במונית מסוג סקודה, בעלת מ"ר 80-440-25 , ומספר זכות ציבורית 1759 (להלן: המונית), KLA כהרגלו, מביתו ביישוב אעבלין לקריית-ים, שם אסף עובדים המועסקים במפעל וסמוך לשעה 07:55 ,KLA שברמת גבריאל. המערער הסיע את העובדים למפעל הורידם שם, ונסע מהמקום. סמוך לשעה 08:04 , הגיע המערער במונית אל תחנת ההסעה בה המתינה המנוחה, ואספה למוניתו. המנוחה ביקשה להגיע לחברת בבקום, ובין המערער לבין המנוחה התפתחה שיחה, אשר תוכנה אינו ידוע למאשימה. המערער החל בנסיעה לכיוון רמת גבריאל, אולם "ממניעים שאינם ידועים למאשימה", לא הסיע
את המנוחה ליעדה אלא הסיעה למגרש חניה נטוש בפאתי אזור התעשיה ברמת גבריאל (להלן: המגרש). בשלב זה, החלה המנוחה לחשוש מפני המערער, והיא התקשרה לבת דודתה ושוחחה עמה קצרות, תוך שהמנוחה לוחשת לבת דודתה, כי היא נמצאת "במונית – אחת המפחידות", וכי היא "לא נושמת". מיד לאחר מכן, נותקה השיחה.
כמתואר בכתב האישום, בשלב שאינו ידוע למאשימה, גמלה בליבו של המערער החלטה להמית את המנוחה. עם הגיעם למגרש, סמוך לשעה 08:10 , עצר המערער את המונית, ויצא ממנה. המערער נטל סכין ארוכה וחדה, שאורך להבה הינו כ 10- ס"מ, ורוחבו כ 4- ס"מ, ובתרחיש שאינו ידוע במדויק למאשימה, דקר המערער
את המנוחה שוב ושוב, ברחבי המגרש, תוך שהמנוחה מנסה להימלט מפניו ללא הצלחה. במשך דקות ארוכות, כאשר המנוחה נגררת על-ידי המערער ממקום למקום, דקר המערער את המנוחה דקירות עמוקות במותניה, בגבה, בגרונה, באמתה, בירכה, בחזה, ובאחוריה, וזאת ללא כל חמלה וגילויי רחמים. המנוחה נאבקה במערער, ניסתה
להגן על עצמה מפניו, באמצעות ידיה, ואף שרטה אותו, אך ללא הועיל. לבסוף, נטש המערער את המנוחה במגרש תוך שהיא מתבוססת בדמה, ונסע מהמקום. המנוחה נותרה במגרש, כשהיא שכובה על גבה, פצועה ודקורה, עד שמצאה את מותה.