ע"פ 6255/15

השופט נ' סולברג:

1. ערעור על הכרעת הדין מיום 12.4.2015 ועל גזר הדין מיום 29.7.2015 שניתנו בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתפ"ח 22557-04-13 (סגנית הנשיא ר' לורך, השופט צ' דותן והשופטת ע' וינברג-נטוביץ), במסגרתם הורשע המערער בביצוע שורה ארוכה של עבירות מין ואלימות בבתו הקטינה (להלן: המתלוננת), ובעבירה של הדחה בעדות; המערער נדון ל-18 שנות מאסר ולמאסר על-תנאי; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 70,000 ₪.

עיקרי כתב האישום

2. כתב האישום מפרט חמישה אישומים מרכזיים נגד המערער: האישום הראשון מתאר מספר אירועים בהם תקף המערער באלימות את המתלוננת ואת אחיה הקטן; האישומים השני, השלישי והרביעי, שהם עיקרו של כתב האישום, מתארים מסכת ארוכה של עבירות מין שביצע המערער במתלוננת, שהחלו בהיותה כבת 12 וחצי ונמשכו על פני תקופה של כשנתיים וחצי; האישום החמישי, אשר נוסף בשלב מאוחר יותר על דרך של תיקון כתב האישום, מתאר את ניסיונו של המערער, בעודו במעצר, להעביר באמצעות בני משפחתו מכתב למתלוננת, במטרה לשכנעהּ כי תחזור בה מתלונותיה.

תשובת המערער לכתב האישום

3. המערער כפר בכל האישומים שיוחסו לו. לטענתו, כתב האישום מבוסס על טענות שווא של המתלוננת, שאותן בדתה מלבה על רקע מריבות רבות בינו לבינה בנוגע לקשייה החברתיים והלימודיים. לדברי המערער, הגשת התלונות על-ידי המתלוננת נעשתה בעידודה ובתמיכתה המלאה של חמותו, סבתה של המתלוננת (להלן: סבתה של המתלוננת) שלדבריו מסוכסכת עמו תקופה ארוכה, והיא זו שהסיתה את המתלוננת נגדו. המערער הוסיף וטען כי זו אינה הפעם הראשונה שבה המתלוננת בודה מלבה טענות שקריות מסוג זה, ובעבר טענה כי הוטרדה מינית על-ידי תלמיד הלומד עמה בכיתתה; ד.; שכן שעמו ירדה במעלית; ורופא שאליו הלכה לביקור – טענות אשר כולן התבררו ככוזבות. כמו כן, המערער ציין כי אשתו לשעבר, אמה של המתלוננת (שהתגרשה ממנו לאחר הגשת כתב האישום; להלן: אמה של המתלוננת או האם), תמכה בתחילה בגרסתו ודחתה אף היא את טענותיה של המתלוננת. לדבריו, השינוי הפתאומי שחל בגרסתה של האם אירע בעקבות סכסוך כספי שהתגלע בינה לבינו בזמן שהייתו במעצר. אשר לאישום החמישי, שעניינו הדחה בעדות, המערער לא חלק על תוכן המכתב, אולם דחה את הטענה כי ביקש להעבירו למתלוננת בכוונה לשבש את ההליך המשפטי המתנהל נגדו. לדבריו, כוונתו היתה כי המכתב יועבר לעורך דינו על מנת להתייעץ עמו בעניין בטרם העברת המכתב למתלוננת, וכי כל רצונו בכתיבת המכתב היה לפייס בין המתלוננת לבין אמה.

עיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי

4. הכרעת הדין מפורטת, מתארת בהרחבה את האישומים המיוחסים למערער, ומנתחת את העדויות המבססות כל אחד מהם. במסגרת זאת נדרש בית המשפט המחוזי לגרסתה של המתלוננת, עמד על הסתירות הקיימות לכאורה בגרסתה מחד גיסא, ועל 'אותות האמת' העולים ממנה מאידך גיסא. כמו כן, נדרש בית המשפט המחוזי לעדויות התומכות בגרסתה של המתלוננת, ובכלל זה עדויותיהן של סבתה ואמה. לצד זאת, בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בטענתו של המערער כי תלונותיה של המתלוננת אינן אלא עלילות שווא שנרקמו על-ידה בעידודה של סבתהּ, וכן בעדותו של אחיה הקטן של המתלוננת, אשר תמכה בגרסתו של המערער.

5. בית המשפט המחוזי מצא את עדותה של המתלוננת מהימנה, הן לנוכח 'אותות האמת' העולים ממנה, הן לנוכח העדויות התומכות בגרסתה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אינו מתעלם מן הסתירות ואי-הדיוקים שנמצאו בגרסתה של המתלוננת כלל ועיקר, אלא שלשיטתו "סתירות כאמור הן דבר טבעי, וניתן אולי אף לומר מתבקש, כאשר מדובר בקטינה, אשר מתארת שורה ארוכה של מעשי אלימות ומעשים מיניים רבים שנמשכו על פני כשנתיים וחצי" (פסקה 141 להכרעת הדין). את גרסתו של המערער מצא בית המשפט המחוזי בלתי-מהימנה, מפותלת ומתוחכמת, ודחה בשתי ידיים את טענתו כי נפל קרבן לעלילת שקר.יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי חלק מן המעשים המיוחסים למערער בכתב האישום לא הוכחו מעבר לספק סביר; לפיכך, לגבי חלקם זוכה המערער, ולגבי חלקם הורשע בעבירות קלות יותר על בסיס העובדות שהוכחו במהלך המשפט, מכוח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). ביחס לעבירת ההדחה בעדות קבע בית המשפט המחוזי כי מתוכן המכתב, מעדותו של המערער ומעדותה של האם עולה כי כוונתו הברורה של המערער היתה לשכנע את המתלוננת לחזור בה מתלונותיה. בהקשר זה דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערער לפיה נשללה ממנו זכותו להיוועץ בעורך דין בטרם חקירתו בנוגע לאישום זה, וקבע כי לא נגרם לו עיוות דין המצדיק את ביטולו של האישום.

סוף דבר: המערער הורשע במרבית העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובמספר עבירות נוספות שאשמתו בהן נתגלתה במהלך המשפט.

6. גזר הדין, אף הוא סדור ומנומק, מפרט בתמצית על אודות טיעוני הצדדים לעונש, ומתייחס לשיקולים השונים הצריכים לשם קביעת העונש המתאים, כדרך שהורה המחוקק בתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק). בית המשפט המחוזי חילק את מעשיו של המערער לשלושה אירועים: עבירות האלימות, עבירות המין ועבירת ההדחה בעדות, וקבע את מתחם העונש ההולם לכל אחד מן האירועים. בשים לב למתחמי העונש שנקבעו ולנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הועמד עונשו של המערער על 18 שנות מאסר, וכמו כן הושתו עליו תקופות שונות של מאסר על-תנאי. בנוסף, המערער חוייב בתשלום פיצויים למתלוננת בסך של 70,000 ₪.