ע"פ 6244/12 עדנאן סבאענה נ' מדינת ישראל

 השופט י' דנציגר:

1. לפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא (כתוארו אז) י' אלרון, השופט מ' גלעד והשופט א' אליקים) בתפ"ח 29077-12-10 מיום 10.6.2012, במסגרתו הושתו על המערער שני מאסרי עולם (בניכוי ימי מעצרו); 24 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירות בנשק מסוג פשע; ופיצוי עיזבון כל אחד מקורבנותיו בסכום של 100,000 ש"ח.
2. המערער הורשע, לאחר הליך הוכחות, בעובדות כתב אישום בו יוחסו לו שתי עבירות רצח, לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 301 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירות בנשק לפי סעיף 144(א)+(ב) לחוק העונשין.

עובדות כתב האישום

1. פארס מוחסן (להלן: פארס) וסאלם מוחסן (להלן: סאלם) (להלן ביחד: המנוחים) הינם בני דודים תושבי הכפר אעבלין. ביום 23.10.2010 נפגשו המערער ואחיינו עם פארס ואחיו בחלקת אדמתו של המערער באעבלין, על רקע דרישת פארס מהמערער שיחזיר לו כסף שהיה חייב לו. בין המערער לבין פארס התפתח ויכוח שבמהלכו לקח פארס את מפתח הרכב ממתנע רכבו של המערער, מסוג סיטרואן ברלינגו (להלן: רכבו של המערער), ואמר למערער כי רק לאחר קבלת כספו ישיב לו את המפתחות. בתגובה, איים המערער על פארס ואמר לו כי "מעשיו יעלו לו ביוקר". בהמשך לכך, עזבו פארס ואחיו את המקום עם מפתח רכבו של המערער. כתוצאה מכך, נאלץ המערער לשבור את המתנע ולגרור את רכבו למנעולן על מנת לתקן את הנזק שנגרם לו. על רקע האמור לעיל, במועד שאינו ידוע במדויק, לפני יום 28.10.2010, החליט המערער להמית את פארס ולשם כך הצטייד באקדח בקוטר תשעה מ"מ. באותו יום, בשעה 06:18 לערך, הגיע המערער לאעבלין ברכבו, כשהוא מצויד באקדח, ולאחר שהסיר את לוחיות הרישוי, מדבקות מזהות וסימני היכר נוספים מרכבו. בשעה 06:25 לערך אסף סאלם את פארס מביתו ברכב הקנגו בו נהג במטרה לנסוע לעבודתם בסופרמרקט ביגור. באותו זמן או בסמוך לכך, התמקם המערער בברלינגו, סמוך לצומת הנמצא באעבלין, במסלול נסיעת המנוחים לעבודתם, כשהוא רעול פנים ומצויד באקדח. בשעה 06:28 לערך, עת התקרב רכבם של פארס וסאלם לצומת, חסם המערער את דרכם באמצעות הברלינגו, ירד מן הרכב, ניגש לעבר פארס שישב במושב ליד הנהג, ירה בו מספר קליעים מטווח קצר ולאחר מכן ירה בסאלם, שנהג ברכב, מספר קליעים נוספים. עשרה קליעים פגעו בפארס וגרמו למותו, בין היתר, ארבעה קליעים דרך הראש, החזה משמאל והצוואר משמאל, אשר גרמו לנזק חמור למוח, לריאה השמאלית ולעורק התרדמה השמאלי. שבעה קליעים פגעו בסאלם וגרמו למותו כתוצאה, בין היתר, מנזק חמור ללב ולכבד, איבוד דם וטמפונדה-לבבית בעקבות מעבר קליע בגב מימין (להלן: האירוע או מעשה הרצח). לאחר ביצוע הירי, נמלט המערער מהמקום ברכב הברלינגו שלו.

תמצית ההליכים בבית המשפט המחוזי

2. המערער אישר שנפגש עם פארס בקשר לסכסוך שהתפתח ביניהם וכי זה האחרון לקח את מפתחות רכבו, אולם הכחיש כי איים על פארס וכי היה חייב לו כסף. המערער טען כי כלל לא הגיע לאעבלין ביום 28.10.2010 והכחיש את עובדות כתב האישום בכל הקשור לרכישת האקדח, החלטתו להמית את פארס וכן את הירי בפארס ובסאלם. בשלב מאוחר יותר, במסמך שהוגש לקראת תום שלב ההוכחות, טען המערער כי יש לו טענת אליבי שמבוססת על פגישה עם מוחמד הייב (להלן: הייב). בתוך כך, טען המערער כי בבוקר יום הירצחם של המנוחים, התעורר בשעה 06:30, יצא את ביתו ופנה לחפש את שכנו כדי שיסייע לו בהנעת רכב איסוזו שרכש. משלא מצא אותו, פנה אל בית אחותו, שם חנה רכבו, לשם הגיע הייב ואסף אותו ברכבו, לאחר שהמערער כיוון אותו טלפונית למקום. לקראת תום פרשת ההגנה, הובא עד אליבי נוסף מטעם ההגנה, עטאללה קדאדו (להלן: קדאדו), מבלי שהוא הוזכר באופן זה או אחר בעבר כעד אליבי. לדבריו, בבוקר האירוע, ישב כמדי יום מחוץ לביתו ובין השעות 06:30 ל-06:37, כשהוא משער טווח זמנים זה בהתבסס על השעה שהיה רגיל להיאסף לעבודתו, הבחין במערער עושה דרכו "בעלייה" לבית אחותו כשהוא לבוש בטרנינג בצבע כסף וכפכפים, ונראה "בנאדם רגיל, רגוע" (עמוד 288 לפרוטוקול).

הכרעת הדין

3. בית המשפט המחוזי קבע כי הרכב ממנו יצא הרוצח בעת האירוע הוא רכבו של המערער וזאת לאחר שסקר בהרחבה מספר עדויות ראיה והצליבן עם מסקנות מומחה מבחינת סרטון שחולץ משתי מצלמות אבטחה בסמוך לזירת הרצח (להלן: סרטון האירוע). לאחר מכן פנה בית המשפט לבחינתם של עדויות וממצאי חקירה נוספים וקבע כי המערער נכח בזירת הרצח, והוא זה שנהג את רכב הברלינגו שנצפה בסרטון האירוע. עוד קבע בית המשפט כי טענות האליבי של המערער אינן אמינות ובתוך כך ייחס למערער התנהגות מפלילה, הכוללת מסכת שקרים לאורכו של ההליך הפלילי נגדו. בנוסף, התייחס בית המשפט לחוסר שיתוף הפעולה של המערער בחקירתו ולאמירתו למדובב המתייחסת לסכסוך בינו לבין פארס, ביחס לחששו שהייב יפליל אותו וביחס לאירועי יום הרצח. יחד עם זאת עמד בית המשפט על הזהירות היתרה בה יש לבחון ראיות המושגות באמצעות מדובב. לאחר מכן פנה בית המשפט לסקירת מניע המערער לרצוח את פארס וקבע כי קיים מניע כזה וכי הוא הוכח מעבר לספק סביר. כן ציין בית המשפט כי אין חובה להוכיח את קיומו של מניע אצל חשוד בעבירה של רצח, ואולם, כאשר הוא הוכח, יש בכך כדי לחזק את משקלן של יתר העדויות המפלילות. על רקע דברים אלו קבע בית המשפט כי נאספו די ראיות נסיבתיות ללמד על אחריותו של המערער למעשים המיוחסים לו בכתב האישום והרשיע את המערער באישומים המצוינים לעיל.

טיעוני הצדדים לעונש

4. בטיעוניה לעונש הדגישה המשיבה את חומרת מעשיו של המערער, אשר קיפח את חיי שני קורבנותיו ופגע בערך קדושת החיים כאשר תוצאת מעשיו הינה הותרת אלמנותיהם של המנוחים לגדל את ילדיהן ללא אב. לשיטת המשיבה הטלת עונשי מאסר עולם במצטבר על המערער מתחייבת מהנסיבות האכזריות של מעשיו ועל מנת ליתן ביטוי לאלמנט ההרתעתי המתחייב נוכח מעשי הרצח. המשיבה ציינה כי עומדות לחובת המערער הרשעות קודמות, בין היתר, בגין כניסה לישראל שלא כחוק, עבירות סמים, החזקת נשק, היזק לרכוש ואיומים, והוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל. בסיכומו של דבר, טענה המשיבה כי יש להטיל על המערער שני מאסרי עולם שירוצו במצטבר, עונש בעבור עבירת הנשק שביצע, ופיצוי מקסימאלי למשפחות הקרבנות לפי סעיף 77 לחוק העונשין.