ע"פ 5998/15 מחמוד עקול נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים א' הלמן, י' שיטרית וס' דבור) בתפ"ח 9787-06-14 מיום 15.7.2015, במסגרתו הושת על המערער עונש של 9 שנות מאסר בפועל; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או עבירות בנשק מסוג פשע; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, למעט איום; ופיצוי למתלונן בסך 20,000 ש"ח.

כתב האישום

2. המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים, בעבירות של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין; ועבירות בנשק (נשיאה והובלה), לפי סעיף 144(א) + (ב) רישא + סיפא לחוק העונשין.

           על פי עובדות האישום הראשון, ביום 2.5.2014 בסמוך לשעה 18:45 המערער הגיע ברכבו אל שכונת אל ראם בנצרת (להלן: הרכב והשכונהבהתאמה), ונכנס לרחוב שמוביל לחניון (להלן: החניון). בכניסה לשכונה, בעת שהיה המערער ברכב, הוא פגש את בנו הבכור, אשר סיפר לו כי באחר הצהריים של אותו היום התקוטט עם נערים אחרים בשכונה. בזמן שהמערער ישב ברכב, הגיעו מספר אנשים ונעמדו לידו, וביניהם המנוח ואדם נוסף בשם אמג'ד. המערער פנה לאמג'ד ושאל אותו "למה אתה מסתכל עליי?", ואמג'ד ענה לו שהוא לא מסתכל עליו. בעקבות כך יצא המערער מהרכב, ואילו חבר של אמג'ד הרחיק אותו מהמקום בדחיפות עד לכניסה לחניון. מיד לאחר מכן המערער ניגש לאמג'ד, אחז בצווארו ומשך אותו הצידה, ולאחר שהשניים החליפו מספר מילים, החל לתקוף את אמג'ד בכך שהיכה אותו, חנק אותו ומשך אותו לכיוון הרצפה. במהלך המאבק בין השניים, הגיע למקום בן דודתו של אמג'ד (להלן: מחמוד), והבחין בתקיפתו של אמג'ד על ידי המערער. בתגובה לכך, מחמוד הצטייד באלה ובלבנת בניין ואחר זאת שב למקום המריבה, הטיח את הלבנה לכיוונו של המערער ופגע בו בכתפו השמאלית.

           על פי עובדות האישום השני, זמן קצר לאחר האירועים המתוארים לעיל, המערער נכנס לשכונה עם מספר אנשים נוספים, כשהוא מחזיק בידו הימנית אלה וכשעל גופו מוסתר אקדח (להלן: האקדח). באותו הזמן, אמג'ד, המנוח, מחמוד ואנשים נוספים, יצאו מהשכונה דרך החניון, וחזרו אליה כשהם מצוידים ברימון הלם (להלן: רימון ההלם). בעת שהגיעו לשכונה, המערער פנה לעברם, ואחד מהם השליך את רימון ההלם לכיוונו. הרימון חלף על פניו של המערער והתפוצץ בסמוך אליו. המערער, שנבהל מפיצוץ רימון ההלם, שלף את האקדח והחל לירות מספר יריות לכיוון המקום שממנו נזרק הרימון. כתוצאה מהירי האמור, המנוח נפגע אנושות בראשו – פגיעה שהביאה לבסוף למותו, ואמג'ד נפגע קשות מקליע שחדר לצווארו.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 15.7.2015 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט עמד על הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, על הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ועל מדיניות הענישה הנהוגה. תחילה, בית המשפט המחוזי קבע כי כלל המעשים שביצע המערער מהווים אירוע עברייני אחד – כך שיש לקבוע בגינם מתחם עונש הולם אחד, וזאת לאחר שמצא כי המעשים התרחשו באותו אזור ובאותו הזמן, וכי יש ביניהם קשר פנימי. באשר לערך החברתי שנפגע, נקבע כי מעשיו של המערער פגעו פגיעה חמורה וממשית בערכים המוגנים של קדושת החיים וזכותו של אדם לביטחון ושלמות גופו, וכן בשמירת סדרי השלטון והסכנה שבפגיעה בחיי אדם. באשר לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבות הספציפיות שהביאו את המערער לעשות שימוש באקדח – באשר הוא נבהל מפיצוץ רימון ההלם, כמו גם בכך שלמעשיו לא קדם תכנון מוקדם. מנגד, בית המשפט המחוזי עמד על מספר נסיבות לחומרה: הנזק שנגרם מביצוע העבירות – שכולל את קיפוח חיי המנוח, הנזק שנגרם עקב כך לבני משפחתו של המנוח, והנזקים הגופניים שנגרמו לאמג'ד; היעדר ההצדקה למעשיו – באשר הוא הגיע למקום האירוע לאחר האירוע האלים הראשון, כשברשותו אקדח ואלה; והיותו של המערער אחראי באופן מלא לביצוע העבירות ולתוצאותיהן. לבסוף, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה הנהוגה בעבירות מן הסוג שביצע המערער, אשר התקיימו בהן נסיבות דומות למקרה שלפנינו, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-14 שנות מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

4. על מנת לקבוע את העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי בחן את נסיבותיו האישיות של המערער שאינן קשורות לביצוע העבירה, וביניהן הודאתו ונטילתו אחריות על מעשיו, כמו גם הזמן השיפוטי שחסך עקב כך; הבעתו צער וחרטה על המעשים ורצונו לחזור למוטב; עמדת אביו של המנוח – שראה לסלוח למערער ועתר לשחרורו לאלתר; הסולחות שנכרתו בין הצדדים, אשר כללו גם תשלום פיצוי למשפחת המנוח; נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והכלכליות – באשר המערער נשוי ואב לילדים קטינים; והנזק שצפוי להיגרם למשפחתו הגרעינית משהייתו מאחורי סורג ובריח. מאידך, בית המשפט המחוזי שקל לחומרה את עברו הפלילי הכבד והרלבנטי של המערער – הכולל, בין היתר, עבירות אלימות ורכוש ונשיאה והובלת נשק שלא כדין; את העובדה שהמערער ריצה בעברו עונש מאסר לתקופה לא מבוטלת; ואת העובדה שהאקדח בו עשה שימוש במקרה דנן ואשר בו החזיק שלא כדין לא הוסגר – על כלל המשמעויות וההשלכות שיש לכך. על סמך מכלול השיקולים האמורים, בית המשפט המחוזי מצא כי יש לגזור את עונשו של המערער ברף הבינוני-נמוך של מתחם העונש שנקבע לעבירות, וגזר את עונשו כאמור בפסקה 1 לעיל.