ע"פ 5900/15 אייל מעוז נ' מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן:

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה  ג' קרא) בת"פ 13142-02-15 מיום 16.7.2015, במסגרתו הוטל על המערער עונש של 34 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת נשק מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת נשק מסוג עוון; וקנס בסך של 5,000 ש"ח.

כתב האישום והכרעת הדין

2. המערער הורשע ביום 10.11.2014 על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של אחזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; וסיוע להחזקת נשק, לפי סעיף 144(א) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.

           על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, בין מ.ב. (להלן: מ') לבין אנשים אחרים התגלע סכסוך. בעקבות הסכסוך, מ' ואנשים נוספים קשרו קשר לפגוע במי מבין האחרים המעורבים בסכסוך, ולשם כך מ' קנה רובה. המערער – אשר היה מודע לפרטי הסכסוך ולעובדה כי מ' עתיד לעשות שימוש ברובה – נפגש עם מ' ואחרים סמוך לרחוב השרון בעיר בת-ים, ומי מהנוכחים הטמין את הרובה במקום. לאחר מכן, מ' קנה אקדח וכן מחסנית עם 4 כדורים. ביום 14.1.2015 בשעה 19:30 לערך, נפגשו המערער ושניים אחרים ליד דירתו של המערער לצורך הטמנת האקדח והמחסנית. מסיבה שאינה ידועה למשיבה, השלושה לא הטמינו את האקדח במקום ותחת זאת נסעו לחורשה ציבורית בבת-ים, כשהם נושאים את האקדח והמחסנית בתוך שקית. המערער הטמין את האקדח והמחסנית בחורשה. בהמשך הערב, בשעה 20:30 לערך, תפסו שוטרי משטרת ישראל את האקדח וסיכלו את מימוש התכנית הפלילית.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. ביום 16.7.2015 בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי עמד על הערכים המוגנים אשר נפגעו מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בהם, על הנסיבות הקשורות בביצוען, ועל מדיניות הענישה הנהוגה בהן. באשר לערכים המוגנים, נמצא כי המערער במעשיו פגע בערכים של שלום הציבור ובטחונו פגיעה ממשית, וזאת נוכח הסיכון הרב הטמון בכלי נשק המוחזקים שלא כדין. כן קבע בית המשפט המחוזי כי מכלול מעשיו של המערער מהווה אירוע אחד – שכן המדובר בעבירות שהן חלק מאותה "תוכנית עבריינית" – כך שיש לקבוע מתחם עונש אחד לכלל העבירות. ביחס לנסיבות ביצוע העבירות, בית המשפט המחוזי עמד על מספר נסיבות לחומרה: התכנון שקדם לעבירות – אשר כלל שיחות טלפוניות לשם התיאום הדרוש להגעתו של המערער למקום; אופי הנשק – רובה במקרה הראשון ואקדח ובצמוד אליו מחסנית טעונה במקרה השני; פוטנציאל הנזק והסיכון הגבוהים בעבירות נשק חם; מודעותו של המערער לפעילות העבריינית הנקמנית שאמורה היתה לצאת לפועל באמצעות כלי הנשק; וחלקו של המערער באירוע, ובפרט התגייסותו החוזרת ונשנית למעשים כאשר הוא יודע על כוונת השימוש הפוגעני. אשר למדיניות הענישה הראויה, בית המשפט המחוזי ציין כי העונש המרבי בעבירת החזקת נשק הוא 7 שנות מאסר ובעבירת הסיוע – מחצית העונש, וכי העונש המרבי בגין עבירת נשיאת נשק עומד על 10 שנות מאסר. אחר זאת, בית המשפט המחוזי בחן את הענישה הנהוגה בעבירות של נשיאה והובלת נשק ותחמושת, והדגיש כי מדיניות הענישה בעבירות נשק היא מדיניות מחמירה, המתבטאת בהטלת עונשי מאסר לתקופה משמעותית. על סמך שיקולים אלו, בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 20 ל-48 חודשי מאסר.

4. בקביעת העונש המתאים למערער, בית המשפט המחוזי בחן את נסיבותיו של המערער שאינן קשורות בביצוע העבירה. בית המשפט עמד על עברו הפלילי המכביד של המערער, הכולל 14 הרשעות קודמות, לרבות בעבירות חמורות של אלימות וסחר בסמים, וכן התייחס לכך שהמערער ריצה שלוש תקופות מאסר משמעותיות. לפיכך, בית המשפט המחוזי מצא כי אין בענישה כדי להרתיע את המערער מביצוע עבירות חמורות, וכי יש לקחת בחשבון את שיקול הרתעתו מפני מעורבות עתידית בעבירות חמורות מסוג זה. מנגד, בית המשפט המחוזי התחשב בהודיית המערער בביצוע העבירות; בחיסכון שהביא בזמן שיפוטי; ובכך שהמערער אף צפוי להעיד במשפטיהם של יתר המעורבים בפרשה. נוכח נסיבות אלה, בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער כמפורט בפסקה 1 לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.

נימוקי הערעור ותשובת המשיבה