לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש, בבית המשפט המחוזי בירושלים, בת"פ 30449-01-13, ביום 19.6.2016, על ידי כב' השופט מ' יועד הכהן.
- במסגרת גזר הדין, נדון המבקש לעונש מאסר לריצוי בפועל של 30 חודשים, בניכוי ימי מעצרו, מיום 24.2.2013 ועד ליום 8.1.2013. זאת, בנוסף להפעלת עונש מאסר מותנה של 6 חודשים, שמחציתו תרוצה בחופף, והמחצית האחרת במצטבר לעונש שהוטל. בסך הכול, על המבקש לרצות 33 חודשי מאסר בפועל, נוסף על עונשים נלווים, כפי שיפורט להלן.
הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
- ביום 14.1.2016, הורשע המבקש, לאחר ניהול משפט הוכחות, בביצוע העבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וקשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין.
- יצוין, כי מלכתחילה יוחסה למבקש עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (שוד), קשר שנקשר בין ארבעה נאשמים, שעניינם הופרד לשני כתבי אישום. בפתח כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המבקש ונגד נאשם נוסף, י. מ. (להלן: הנאשם 2) נאמר, כי המתלוננת היא ילידת 1936, מתגוררת בבית אבות, ועוסקת בקיבוץ XXX (להלן: המתלוננת). עוד מסופר בכתב האישום, כי הרב ש. י., שהוא סגן ראש העיר ירושלים, הינו אחיינה של המתלוננת (להלן: ש.). נטען בנוסף, במסגרת כתב האישום, כי הנאשם 2 עובד בעיריית ירושלים, כעוזרו ונהגו של ש.. במסגרת עבודתו, התוודע הנאשם 2 למתלוננת ולכך שהיא מקבצת נדבות. עוד נכתב בחלק הכללי של כתב האישום, כי ביום 18.12.2012, בחור בשם מ. ירושלמי (להלן: מ.) שכר רכב, ביחד עם אדם נוסף בשם א.כהן (להלן: א.).
בהמשך כתב האישום נאמר, כי עובר ליום 19.12.2012, שוחחה המתלוננת עם הנאשם 2, וביקשה ממנו לסייע לה בהפקדת סכומי כסף רבים שהיו ברשותה, לחשבונה בבנק. ביום 18.12.2012, סיפר הנאשם 2 על אודות המתלוננת למבקש בציינו, כי "יש להגיע אליה במהירות בטרם ייאלץ לסייע לה להפקיד את הכסף". הנאשם 2 מסר למבקש, בנוסף, כי המתלוננת מקבצת נדבות בסמוך לכותל המערבי, וכי היא אוהבת תכשירי רחצה ותמרוקים. באותו מועד, קשרו המבקש והנאשם 2 קשר לשדוד את המתלוננת, ולחלק ביניהם את השלל. במסגרת הקשר, שיתף המבקש את השותף העסקי שלו,י. דלאל (להלן:י.), במידע שקיבל מהנאשם 2. א., שהיה שותף לשיחה בין המבקש לי., אמר לשניים כי הוא יכול לסייע להם, ולשמש כנהג. באופן זה, הצטרפו א.וי. לקשירת הקשר לביצוע השוד. לפי כתב האישום, באותו היום, סמוך לשעה 19:30, נסעו המבקש, א.וי., לרחוב XXXחפץ חיים בירושלים. באותן נסיבות, ירד המבקש מן הרכב, ושוחח שוב עם הנאשם 2. הנאשם 2 מסר לידי המבקש את מכשיר הטלפון שלו, בכדי שיציג את תמונתה של המתלוננת לי., וזאת, על מנת שהלה יוכל לזהותה. המבקש חזר לרכב, והציג בפניי. את תמונתה של המתלוננת. נטען בכתב האישום, כי בהתאם לתוכנית הקשר שקשרו ארבעת הנאשמים,י. היה אמור לזהות את המתלוננת, ליצור איתה קשר ולגרום לה להיכנס עמו לרכב. המבקש, א., וי. המשיכו בנסיעתם, ואולם, התברר לשלושה, כי המתלוננת עזבה את המקום אשר הייתה נוהגת לשבת בו.
על פי הנטען בכתב האישום, ביום שלמחרת, בתאריך 19.12.2012, סמוך לשעה 20:00, נסעו שוב המבקש, א., וי. לעיר העתיקה, לשם ביצוע השוד. א.נהג ברכב, ובהגיעם בסמוך לכותל, ירדי. מן הרכב, איתר את המתלוננת, והודיע על כך למבקש. בהמשך, שוחחי. עם המתלוננת, מסר לה שטר של 200 ₪, וביקש ממנה לפרוט אותו, וזאת "במטרה לבחון אם יש ברשותה כסף ולרכוש את אמונה". לאחר שי. מסר למתלוננת 20 ₪, ולקח לידו את יתרת הכסף, אמר להי. כי הוא רוצה להעניק לה תכשירי רחצה ותמרוקים, אשר נמצאים אצלו ברכב. המתלוננת הודתה לי., ומסרה לו כי תבוא לרכבו בעוד מספר דקות. בהמשך לשיחתו שלי. עם המתלוננת, רכש א.סבונים ושמפו, וחזר בכדי לאסוף אתי. ואת המתלוננת. באותה עת, עמד המבקש בהמשך הרחוב, ותכנן לעלות לרכב כ"טרמפיסט", וזאת, לאחר שהמתלוננת תיכנס לתוכו. ואכן, כפי שתוכנן, א., אשר נהג ברכב, עצר בסמוך לי. ולמתלוננת, ומסר למתלוננת את תכשירי הרחצה שקנה.י. התיישב ליד א., והשניים סיכמו עם המתלוננת, כי הם יסיעו אותה לבית האבות, שבו היא מתגוררת. בהמשך הדרך, אספו א.וי. את המבקש, אשר התיישב במושב האחורי, ליד המתלוננת. באותן נסיבות, כאשר המבקש, א.וי., נסעו עם המתלוננת ברכב, לחץ א.בחוזקה על דוושת הבלם, "במטרה להציג למתלוננת כי יש תקר בגלגל הרכב ובהמשך אמר כי יש 'פנצ'ר בגלגל'". לאחר מכן, עצר א.את הרכב, בסמוך לחניון גן הפעמון שבעיר ירושלים, ויושבי הרכב יצאו ממנו. המתלוננת ביקשה לחזור לביתה במונית, וסירבה להצעתו שלי., כי ישלם לה עבור המונית. בשלב זה, חזר א.לרכב. או אז, המבקש דחף, לפתע, את המתלוננת, ומשך את תיקה מידה. כתוצאה מכך, נפלה המתלוננת על הרצפה ונגרמו לה חבלות יבשות בברכיה ובמרפקה. המבקש, א.וי., נמלטו מהמקום, עם תיקה של המתלוננת, ונסעו לכיוון תל אביב. בתיקה של המתלוננת נמצא כסף מזומן, בסך של כ-20,000 ₪; המחאות בסכום שאינו ידוע למאשימה; ומסמכים נוספים. המבקש לקח לעצמו סכום של 6,000 ₪ וחילק את יתרת הכסף בצורה כזו: לי. נתן 6,000 ₪; א.קיבל 6,000 ₪, והלה מסר 3,000 ₪ מתוכם למ. (הבחור איתו שכר א.את הרכב). המבקש מסר לנאשמים האחרים, כי 2,000 ₪ הנותרים מיועדים לנאשם 2, עבור מסירת המידע על אודות המתלוננת.
לאחר האירועים האלה, התלווה ש., סגן ראש העיר ירושלים, למתלוננת, בשעות הערב המאוחרות, למשטרה בכדי להגיש תלונה על שוד, והנאשם 2 אסף את ש. ואת המתלוננת מתחנת המשטרה, לאחר מסירת התלונה. ביום למחרת, כך לפי כתב האישום, מסר המבקש לנאשם 2 את הכספים שנזכרו לעיל, ובאותה העת, הנאשם 2 סיפר למבקש, כי למשטרה אין תמונות של החשודים בשוד, ואולם, ייתכן שיש בידיהם את מספר הרכב. זאת, לאור השיחות אותם שמע, בעת שהייתו במחיצת ש. והמתלוננת. הנאשם 2 ביקש מן המבקש, כי י. אחר חקירת המשטרה בעניין.
על בסיס המעשים המתוארים לעיל, יוחסו למבקש עבירות של שוד וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיפים 402(ב) ו-499(א)(1) לחוק העונשין, בהתאמה.