השופט א' שהם:
1. זהו ערעור על גזר דינו של בית משפט קמא, שניתן ביום 14.7.2014 על-ידי בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה, בת"פ 400/13 (כב' השופט י' ליפשיץ).
2. המערער, קטין יליד 8.1.1996, הורשע על-פי הודאתו, בעבירות אלה: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (2 עבירות); קשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין (2 עבירות); שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין (2 עבירות); שינוי זהות של רכב או של חלק של רכב, לפי סעיף 413ט' ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; תקיפה לשם גניבה, לפי סעיף 383(א)(1) לחוק העונשין (2 עבירות); ניסיון לגניבה, לפי סעיף 383(א)(1) ביחד עם סעיפים 384, 25 ו-29 לחוק העונשין; פריצה לרכב, לפי סעיף 413 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג' ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין (3 עבירות); הסגת גבול כדי לעבור עבירה, לפי סעיף 447(א)(1) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.
3. ביום 14.7.2014 נגזר דינו של המערער והושתו עליו העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 15.7.2013 ועד ליום 9.8.2013; 8 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור המערער, בתוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג פשע; 4 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירת אלימות או עבירת רכוש מסוג עוון או עבירה של נהיגה ללא רישיון; כמו כן, חויב המערער בתשלום פיצויים לשלושה מתלוננים בסכום של 1,500 ₪ לכל אחד.
יצוין, כי בהחלטת חברי, השופט ח' מלצר, מיום 12.8.2014, עוכב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער עד להכרעה בערעור שהוגש על-ידו.
עובדות כתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון
4. המערער הוא הנאשם 3 בכתב אישום שהוגש נגדו ונגד שני קטינים נוספים, כולם תושבי הכפר ירכא. הנאשמים 1 ו-2 בכתב האישום הם אחים והמערער הוא חברם של נאשמים אלה (כולם ביחד להלן:הנאשמים).
באישום הראשון נטען, כי בתאריך 13.7.2013 בסמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר, נטלו הנאשמים, ללא רשות, רכב השייך להורי הנאשמים 1 ו-2 מסוג שברולט אביאו, ויצאו לנסיעה מהכפר ירכא, כאשר הנאשם 1, שאינו בעל רישיון נהיגה, נוהג ברכב ואילו המערער יושב לצידו והנאשם 2 יושב במושב האחורי. במהלך נסיעתם של הנאשמים לכיוון היישוב תפן, הם הבחינו בשני כלי רכב פגומים ונטושים בצד הכביש. הנאשמים עצרו את רכבם ניגשו לכלי הרכב הנטושים, פירקו ונטלו מכל רכב את לוחית הרישוי. את לוחיות הרישוי שנטלו, התקינו הנאשמים ברכב השברולט, על גבי לוחיות הזיהוי הקיימות "וזאת כדי להקשות על זיהויו של רכב השברולט". עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמים המשיכו בנסיעתם ובסמוך לשעה 04:00, בהגיעם לצומת לבון, הם הבחינו בשני נערים קטינים, א' ו-ע', ילידי 1996, המנסים לעצור טרמפ (להלן: המתלוננים). הנאשמים הציעו למתלוננים לנסוע איתם לכיוון כרמיאל, והמתלוננים הסכימו ונכנסו לרכב. בהגיע הרכב לאזור נחף, אמרו הנאשמים כי הם רוצים לנסוע דרך הכפר נחף ולא דרך הכביש הראשי. בתגובה לכך ביקשו המתלוננים לעצור את הרכב ולרדת ממנו. הנאשמים ניסו לשכנע את המתלוננים להמשיך בנסיעה, אך אלה סירבו וירדו מהרכב, ואילו הנאשמים המשיכו בנסיעה לכיוון כפר נחף. מסופר בכתב האישום, כי בשלב זה קשרו הנאשמים קשר לשדוד את המתלוננים. במסגרת הקשר ולשם קידומו, חזרו הנאשמים למקום בו ירדו המתלוננים, הציעו שוב להסיעם לכרמיאל אך הם נענו בסירוב. בהמשך, עצרו הנאשמים את רכבם בצד הדרך, וביקשו את עזרתם של המתלוננים בתיקון תקלה שהתגלתה, כביכול, ברכב. המתלוננים התקרבו לרכבם של הנאשמים, והמתלונן ע' מסר לנאשם 2 את מכשיר הפלאפון שלו על מנת שישמש לו כפנס. בשלב זה, דחף הנאשם 2 את ע' והפילו לרצפה, ואילו הנאשם 1 והמערער יצאו מהרכב כשברשותם אלות. נטען בכתב האישום, כי המערער הכה בחוזקה בראשו וברגלו של המתלונן א', באמצעות האלה, והפילו ארצה. באותה עת הוציא הנאשם 2 חפץ חד והניפו בתנועת איום בכוונה להפחיד את המתלוננים. המתלונן ע', בשל פחדו מהנאשמים, צעק לעברם כי יש לו כסף, ובתגובה לכך משכו הנאשמים בכוח את תיקו של ע' "ונטלו אותו במטרה לשלול אותו שלילת קבע". כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נחבל המתלונן א' בראשו וברגלו. הוא פונה לבית החולים ונזקק לטיפול רפואי. כמו כן, נגרם למתלוננים נזק כספי בעקבות גניבת המכשיר הנייד והתיק, שהכיל בתוכו כ-300 ₪.
5. באישום השני מתואר המשכו של אותו לילה. לאחר האירוע המתואר באישום הראשון, המשיכו הנאשמים בנסיעה, ובהגיעם לצומת שבע הם הבחינו, בסמוך לשעה 04:30 לפנות בוקר, בבחורה בשם מ' ק', ילידת 1990, המנסה לעצור טרמפ (להלן: המתלוננת). הנאשמים הציעו למתלוננת לנסוע עימם עד לכפר עין אל אסד, והיא הסכימה, נכנסה לרכב, וישבה ליד הנאשם 2. בהגיע הנאשמים לצומת עין אל אסד, ירדה המתלוננת מהרכב בתחנת אוטובוס, והנאשמים המשיכו בנסיעה. מיד לאחר מכן, קשרו הנאשמים קשר לשדוד את המתלוננת, ולפיכך הם חזרו אל התחנה שבה עמדה המתלוננת והציעו לה להסיעה עד לכניסה לצפת. לאחר היסוסים, השתכנעה המתלוננת להיכנס לרכב, והנאשמים המשיכו בנסיעה לכיוון צומת מורן. תוך כדי נסיעה, לפת הנאשם 2 את צווארה של המתלוננת, הוציא חפץ חד והצמיד אותו לצווארה, תוך דרישה כי תוציא את כל הכסף שברשותה. המתלוננת צעקה כי אין עליה כסף וביקשה כי יניחו לה, "אך ללא הועיל". נטען בכתב האישום, כי הנאשם 1 אף צעק לעברו של הנאשם 2 כי ידקור את המתלוננת וישתיקה, וזאת כדי להפחידה. הנאשמים המשיכו בנסיעה ונכנסו לשביל עפר המוביל למטע עצי זית, שם עצרו את הרכב והורו למתלוננת לצאת מתוכו. בשלב זה, התקרב הנאשם 1 אל המתלוננת וניסה לנשקה על פיה, אך היא הדפה אותו מפניה. בהמשך, נטלו הנאשמים, בצוותא חדא, מהמתלוננת את מכשיר הפלאפון שהיה בידיה, וכן מכשיר פלאפון נוסף שהיה בכיסה. כמו כן, נטלו הנאשמים 4 צמידים שהיו על ידיה של המתלוננת, תלשו שרשרת מצווארה וכן ניסו ללא הצלחה להסיר את טבעותיה, מתוך כוונה לשלול אותם שלילת קבע. המתלוננת צעקה וביקשה כי יעזבו אותה, אך הנאשמים לא הרפו ממנה, אלא לאחר ששמעו רעש מכוניות בכביש הראשי. הנאשמים הותירו את המתלוננת לנפשה במטע הזיתים ועזבו את המקום בנסיעה.
6. האישום השלישי מתאר את המשך עוללותיו של אותו לילה, כאשר בסמוך לשעה 05:00, הגיעו הנאשמים לכפר מג'ד אל כרום, והבחינו בקבוצת קטינים העומדים ליד הכביש. נטען בכתב האישום, כי הנאשמים קשרו קשר לגנוב את רכושם של הקטינים. בהמשך, העמידו הנאשמים פנים כאילו הם זקוקים להכוונה כיצד להגיע ליציאה ממג'ד אל כרום. אחד הקטינים, מ' שהוא יליד 2001, ניגש אל הרכב והסביר לנאשמים כיצד לנסוע, ובשלב זה הם הציעו לו להצטרף אליהם לנסיעה, אך הוא סרב. בהמשך, ביקש הנאשם 1 מ-מ' לבצע שיחה במכשיר הפלאפון שלו, ו-מ' הסכים אך התנה זו בכך שהוא יחייג את המספר. לאחר כמה חיוגים למספרי סרק, תפס המערער בחולצתו של מ', נטל את מכשיר הפלאפון מידיו, והנאשם 1 החל בנסיעה כאשר המכשיר הנייד ברשותם. מ' החל לרדוף אחר הרכב, ומשזה נעצר הוא הכניס את ראשו דרך חלון הרכב, כדי להחזיר לעצמו את המכשיר הנייד. בתגובה לכך, סטרו הנאשמים בפניו של מ' עד שהוא נאלץ לעזוב את אחיזתו ברכב, והנאשמים נסעו מהמקום.