ע"פ 5117/13 יעקב וימר נ' מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

           ערעור על חומרת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטים ג' נויטל; מ' יפרח; ג' רביד) על המערער.

רקע עובדתי

1.        המערער הורשע, על פי הודייתו, בעבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס (ריבוי מקרים) לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין) בשילוב סעיף 345(א)(1) לחוק וסעיף 345(א)(3) לחוק; בעבירה של ניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס (ריבוי מקרים) לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין בשילוב סעיפים 345(א)(1), 345(א)(3) וס-25 לחוק העונשין וכן בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס (ריבוי מקרים) לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין בשילוב סעיף 345(א)(3) לחוק.

2.        על פי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המערער, במהלך התקופה שתחילתה בחודש ספטמבר 2002 וסופה בחודש יולי 2004 (להלן: התקופה הרלוונטית), בעת ששימש כמחנך של המתלונן, יליד 1990 ותלמיד כיתה ז' בתחילת התקופה הרלוונטית, ביצע המערער בעשרות מקרים ובמועדים שונים שאינם ידועים במדויק, מעשים מגונים במתלונן שלא בהסכמתו החופשית בהפסקות בין השיעורים או לאחר שעות הלימודים. המערער נהג לנעול את דלת הכיתה במפתח שהיה ברשותו ולאחר מכן הסיר את בגדיו ואת בגדי המתלונן, הצמיד את גופו אליו ונגע בו ובאיבר מינו וחיכך את איבר מינו בגופו של המתלונן. כמו כן הורה המערער למתלונן במהלך התקופה הרלוונטית בעשרות מקרים לבוא לביתו באמתלות שונות, והיה מתייחד עמו באחד מחדרי הבית, סוגר את הדלת ומבצע בו מעשים מגונים ומעשי סדום בכך שהיה מחדיר את איבר מינו לפיו של המתלונן ודורש ממנו "למצוץ אותו" ולעתים אף הגיע לסיפוק בדרך זו; במספר הזדמנויות ניסה המערער להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן אולם חדל ממעשיו לאחר שהמתלונן אמר לו שהדבר מכאיב לו. בהזדמנויות שונות החדיר המערער את אצבעותיו לפי הטבעת של המתלונן, ליטף את גופו, נגע באיבר מינו וחיכך את איבר מינו בגופו של המתלונן. בנוסף, בעשרות הזדמנויות במהלך התקופה הרלוונטית, בימי שישי אחר הצהריים או בשעת הפסקת הצהריים בבית הספר, הורה למתלונן לבוא יחד עמו לבית אמו בבני ברק, בידיעה שהיא אינה בבית. לאחר שהגיעו לבית האם, ביצע המערער במתלונן שלא בהסכמתו החופשית, מעשים מגונים ומעשי סדום וכן ניסה לבצע בו מעשי סדום בכך שבהזדמנויות שונות ובמספר רב של מקרים החדיר המערער את איבר מינו לפיו של המתלונן והורה לו "למצוץ אותו" ולעתים אף הגיע לסיפוק בדרך זו; בהזדמנויות שונות ובמספר רב של מקרים ניסה המערער להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן אולם חדל מכך לאחר שהמתלונן הפציר בו להפסיק ואף בכה ואמר שהדבר מכאיב לו; בהזדמנויות שונות ליטף המערער את גופו של המתלונן, נגע באיבר מינו וחיכך את איבר מינו בגופו של המתלונן. בהזדמנויות שונות ובמספר רב של מקרים החדיר הנאשם את אצבעותיו לפי הטבעת של המתלונן ובכעשר הזדמנויות שונות במהלך חודשיים מראשית התקופה הרלוונטית, החדיר המערער את אצבעותיו המרוחות במשחה לפי הטבעת של המתלונן ולאחר מכן הורה לו להסתובב והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלו תוך כדי תנועות חיכוך עד הגיעו לפורקן - והכל חרף בכיו של המתלונן. מעשים אלו גרמו למתלונן לכאבים בפי הטבעת; עוד תואר בכתב האישום המתוקן כי במספר הזדמנויות במהלך התקופה הרלוונטית שאל המערער מאביו של המתלונן את רכבו והסיע את המתלונן לחניונים שונים ברחבי העיר בני ברק ובהגיעו לחניונים אלו ביצע במתלונן מעשים מגונים,  נגע בחלקי גופו ובאיבר מינו.

           לאורך התקופה הרלוונטית התרה המערער במתלונן שלא יספר לאיש אודות מעשיו המתוארים לעיל ואיים עליו כי אם יעשה כן הוא ידאג לכך שהוא יסולק מבית הספר ולא יתקבל לכל ישיבה שהיא בעתיד. עוד איים המערער על המתלונן כי אם יספר אודות מעשיו הוא יטען בפני הוריו כי יש לו בעיות התנהגות בבית הספר. מעשיו המיניים של המערער במתלונן פסקו רק לאחר שהמתלונן בגר ועזב את בית הספר ללימודים בישיבה אחרת.

הסדרי הטיעון וגזר דינו של בית המשפט המחוזי

3.        המערער והמדינה הגיעו להסדר טיעון ביום 3.6.2012 (להלן: הסדר הטיעון הראשון) במסגרתו הודה המערער בעובדות כתב האישום המקורי והוסכם כי המדינה תעתור לעונש של 9 שנות מאסר בפועל כעונש ראוי ואילו ההגנה תהיה חופשית לטעון לעונש לפי שיקול דעתה. עוד הוסכם כתנאי להסדר הטיעון כי המערער יפקיד בקופת בית המשפט סך של 50,000 ש"ח כפיצוי עבור המתלונן. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על פי הודאתו עוד באותו היום אולם המערער לא מילא אחר תנאי הסדר הטיעון הראשון עד למועד שנקבע לו ולא הפקיד סך של 50,000 ש"ח, לטענתו בשל עיקולים שהוטלו על חשבונותיו על ידי המתלונן במסגרת תובענה אזרחית שהגיש נגדו. בנסיבות אלו, ביקש המתלונן ארכה להפקיד את הפיצוי וביום 24.10.2012 העניק לו בית המשפט ארכה כמבוקש עד ליום 28.11.2012. המערער לא עמד בתנאי הסדר הטיעון גם במהלך תקופת הארכה ובפתח הישיבה מיום 28.11.2012 הטיח במתלונן טענות קשות וביקש מבית המשפט לאפשר לו לחזור מהודייתו ולבטל את הרשעתו. המדינה מצידה לא התנגדה לבקשה זו וביקשה לתקן את כתב האישום כך שיתווספו בו הטענות, שתוארו לעיל, לפיהן בכעשרה מועדים שונים החדיר המערער את איבר מינו לפי הטבעת על המתלונן. בית המשפט קיבל את בקשת המערער, ביטל את הרשעתו מיום 3.6.2012 וקבע מועד ראשון לשמיעת הראיות בהליך ליום 3.4.2013. כמו כן נעתר בית המשפט לבקשת המדינה לתקן את כתב האישום כאמור.

4.        ביום 3.4.2013, בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה שנקבעה בהליך, הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי כי הגיעו להסדר טיעון חדש (להלן: הסדר הטיעון השני) במסגרתו הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן והתחייב כתנאי להסדר להפקיד טרם הטיעונים לעונש ולא יאוחר מיום 3.5.2013 (להלן: המועד הקובע), 100,000 ש"ח כפיצוי מראש עבור המתלונן (להלן: סכום הפיצוי). עוד התחייבו המערער וסניגורו כי לא יבקשו כל דחייה לצורך הפקדת סכום הפיצוי. לעניין העונש הסכימו הצדדים כי המערער יוכל לטעון לעונש כהבנתו וכי המדינה תעתור להטיל על המערער 12 שנות מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי נוסף למתלונן מעבר לסכום הפיצוי שיופקד. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על פי הודאתו בעבירות שפורטו לעיל וקבע מועד לשמיעת הטיעונים לעונש ליום 12.5.2013. המערער לא עמד גם בתנאי הסדר הטיעון השני ולא הפקיד את סכום הפיצוי עד למועד הקובע. בנסיבות אלו, הודיעה נציגת המדינה בפתח ישיבת הטיעונים לעונש כי המדינה אינה מחויבת עוד לעתור לעונש של 12 שנים וטענה כי מתחם העונש ההולם בנסיבות המקרה נע בין 12 ל-18 שנות מאסר. עוד טענה נציגת המדינה כי בנסיבות המקרה דנן יש להטיל על הנאשם עונש מאסר ברף העליון של מתחם זה. המערער מצדו לא חזר בו מהודייתו, עתר לגזירת עונש מקל ושטח בפני בית המשפט המחוזי, בין היתר, את נסיבות חייו הקשות.