ע"פ 48401-03-14.בעניין

ערעור על הכרעת דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) מיום 7.4.13, ועל גזר הדין מיום 9.2.14, במסגרת ת"פ 8649-10-10.

הרקע וההליכים בבית משפט השלום

1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירה של תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לאותו חוק. המערער הורשע בשתי העבירות, והושת עליו עונש של מאסר על תנאי לתקופה של 60 יום למשך שנתיים בשל ביצוע עבירת אלימות או איומים נגד שוטרים ועובדי ציבור, וקנס בסך 1,000 ₪ לתשלום תוך 60 יום.

    

2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.5.10 הגיעו שני שוטרים – השוטר שלומי אמאר והשוטר אורן בוחבוט - לביתו של המערער, בעקבות קריאה, וביקשו ממנו להציג תעודת זהות בפניהם. המערער סירב, וכאשר ביקשו השוטרים לעצור אותו, דחף את השוטרים לעבר קיר ושרט אותם בידם. המערער כפר בעובדות כתב האישום, וטען כי השוטרים הם אלו שתקפו אותו וגרמו לו חבלות. בית המשפט שמע את עדותו של השוטר אמאר, אך עדותו של השוטר השני שנכח באירוע, השוטר בוחבוט, לא נשמעה, מאחר שלא התייצב לעדות במועד ההוכחות שנקבע, ובית המשפט סירב להמתין להגעתו. כן שמע בית המשפט את עדות המערער ובתו. השוטר אמאר העיד כי הוא נשלח לבית המערער בעקבות פנייה למוקד המשטרתי מטעם הבת. לטענתו, בפנייה למוקד טענה הבת ידה כי היא הותקפה על ידי המערער וכי הוא לא אפשר לה להיכנס לביתה. עם הגעת השוטרים לבית, הם פגשו את הבת מחוצה לו כשהיא נסערת, בוכה, עם סימנים אדומים על פניה. כשנכנס לבית, פגש השוטר אמאר במערער שהיה נסער והוא אישר לפניו כי אינו מסכים שהבת תכנס לביתו. השוטר ביקש ממנו להזדהות, ומשסרב המערער, הודיע לו השוטר כי הוא מעוכב. רק בשלב מאוחר יותר הציג המערער את תעודת הזהות. כאשר הודיע השוטר אמאר למערער כי הוא עצור, וניסה יחד עם השוטר בוחבוט לבצע את המעצר, המערער התנגד, הזיז את ידיו, השתולל, ולבסוף חבל, שרט ואף נגח בראשו של השוטר אמאר. גם השוטר בוחבוט נחבל, נשרט וספג בעיטות מהמערער.

    

3. מנגד, המערער העיד ותיאר כיצד לטענתו, בעת ששהו השוטרים בביתו, הגיח מאחוריו השוטר בוחבוט ונתן לו מכת אגרוף קשה בידו. בשלב זה הוא ביקש מהם לצאת מהבית, אך הם דרשו ממנו תעודת זהות. לטענתו, לאחר שנתן להם את תעודת הזהות, הם החליטו לעצור אותו והוא בתגובה הזיז את ידיו מהאזיקים באופן "אינסטנקטיבי". לטענתו, השוטר בוחבוט נתן לו מכת אגרוף נוספת בידו הפצועה, באופן שבו התגבר הדימום מהיד והטלפון שאליו ניגש באותה עת, התרסק. בהמשך, לאחר שנח על הספה, השוטר אמאר הרים אותו, דחף אותו לקיר, והטיח את ראשו בקיר. המערער אישר כי במשטרה נתן גרסה מתונה יותר של ההתרחשויות שאירעו בבית, ואף במכתב שכתב לבית המשפט הוא לא תיאר את סיפור הדברים כפי שהעיד עליו. המערער תלה את ההבדלים בין הגרסאות במצבו הנפשי הירוד באותה עת. הוא אישר כי בחקירתו במשטרה מסר שהתנגד למעצר משום שהתבייש משכניו, וחזר על כך שהתבייש לצאת מהבית אזוק לעיניהם, אם כי בעדותו טען כי התנגד בדיבורים בלבד, אך אישר כי הזיז את ידיו "מתוך אינסטינקט" כדי למנוע את איזוקו. הבת טענה בעדותה כי התקשרה למשטרה על מנת שהשוטרים אך ידברו עם האב ויסייעו לה להיכנס לביתה. עוד העידה שראתה את אביה שוכב על הרצפה, פצוע וחבול עם כתמי דם. היא לא ידעה להשיב מדוע לא סיפרה בחקירתה במשטרה על כך שאביה היה פצוע וחבול.

    

4. בית המשפט קבע כי עדותו של השוטר אמאר היתה הגיונית, קוהרנטית ותואמת את הנסיבות, ומנגד, גרסת המערער נמצאה בלתי אמינה ובלתי סבירה. בית המשפט קבע כי אין היגיון בכך שהשוטרים יתקפו את המערער באכזריות בביתו, ללא הצדקה. עוד קבע כי אין בהיעדרה של עדות השוטר בוחבוט כדי לפעול לטובת המערער. אדרבה, משטען המערער כי השוטר בוחבוט הוא שביצע את עיקר מעשי האלימות, ניתן היה לצפות מהמערער כי יעמוד על כך שהשוטר בוחבוט יחקר בחקירה נגדית בבית המשפט. בית המשפט מצא תמיכה לגרסת התביעה - שנשענה על עדות יחידה - אף בגרסת המערער עצמו שמעדותו עלה כי, לכל הפחות, נהג באופן הגובל באלימות. הגם שניסה למזער את חלקו באירוע האלימות, למעשה הודה כי באופן "ספונטני" התנגד למעצר והניף ידיו לאחור, וכי התנגד להציג תעודת זהות והתבייש לצאת אזוק לעיני השכנים. עדות זו, כך קבע בית המשפט, אך מחזקת את הטענה כי המערער התנגד באופן אקטיבי למעצר.

    

5. בית המשפט גם מצא כי גרסת המערער - בנוגע לאלימות שהופעלה כביכול, נגדו, על ידי השוטרים – היא גרסה כבושה, כאשר התיאור המפורט של מעשי האלימות שננקטו נגדו לא הופיע בעדותו במשטרה. כן נקבע כי ניתן היה לצפות שאם אכן הופעלה נגדו אלימות של ממש, הדבר יקבל ביטוי משמעותי יותר בהודעתו במשטרה. לגבי עדות הבת, נקבע כי אין בה "תרומה של ממש", באשר היא לא נכחה כלל בבית בעת שהתרחש האירוע נשוא כתב האישום, ומכל מקום ברור היה מתוכן עדותה כי היא ביקשה למנוע את הרשעת אביה. כך גם לא נתנה הבת תשובה מדוע הודעתה במשטרה אינה כוללת התייחסות לאלימות שהופעלה לכאורה כלפי אביה, גרסה אשר באה לידי ביטוי רק בזמן עדותה בפני בית המשפט.