ע"פ 32845-07-15

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור מטעם המדינה על הכרעת הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת רוית צדיק; הע"ז 23270-02-13), במסגרתה זוכו המשיבים מעבירות של העסקת עובדים זרים במשק ביתם ללא היתר כדין וללא הסדרת ביטוח רפואי, עבירות על הסעיפים 2(א) ו - 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

הרקע העובדתי

2. ביום 23.11.10 נערכה ביקורת של רשות האוכלוסין וההגירה בדירתם של המשיבים בשד' רוטשילד בתל אביב, ונמצאו בה שני עובדים זרים אזרחי הפיליפינים שהם בני זוג, גב' ג'ינה בוקיד ומר אריק ליבואט (להלן: העובדים ו-הביקורת הראשונה בהתאמה). אין מחלוקת כי לעובדים לא הייתה אשרה כדין לשהות או לעבוד בישראל, שכן לשניהם היתרי עבודה בסיעוד שפקעו בשנת 2002.

3. הביקורת בדירת המשיבים נערכה על בסיס מידע מודיעיני, ולאחר שניתן צו שיפוטי המאפשר כניסה לבית המגורים מכוח סעיף 13ה'(ג) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל; הצו הוגש לתיק בית הדין האזורי כמוצג מ/11). כאמור בדו"ח הפעולה מאותו יום ובהתאם לעדותו של ראש צוות האכיפה מר אסף עמר, המפקחים הגיעו לבית המשיבים והקישו על דלת הכניסה אך איש לא השיב. בשלב זה נוצר קשר טלפוני עם המשיבה, וזו שלחה שתי נציגות מטעמה למקום (חברת משפחה שהציגה עצמה כעורכת דין, ואחותה של המשיבה). לאחר שאחותה של המשיבה הוציאה לבקשתה את בנם הקטין של המשיבים מהבית, נכנסו המפקחים לבית ומצאו את שני העובדים הזרים, "כאשר הגבר לובש חולצה בצבע צהוב ונמצא בחדרו, ואילו האישה אשר לבשה חולצה בצבע אפור נצפתה כאשר היא במטבח" (ציטוט מדו"ח הפעולה - מ/10).

4. העובדים נלקחו למשמורת כאשר העובדת שוחררה למחרת בהתאם להחלטת בית הדין לביקורת משמורת, כנגד הפקדת ערבות בנקאית, תוך התחייבות לעזוב את הארץ תוך 14 יום (החלטה מיום 24.11.10). עוד נדרשה העובדת, כחלק מההחלטה, להתגורר רק בכתובת אותה תמסור כתנאי לשחרור, ולא לעבוד עד למועד יציאתה מן הארץ. בסמוך לאחר מכן פנו העובדים לשר הפנים בבקשה למתן מעמד ארעי מטעמים הומניטאריים. בעוד הבקשה תלויה ועומדת ניתן ביחס לעובד פסק דין על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים (עמ"נ (מחוזי מרכז) 50075-11-10), ביום 21.12.10, בו הוחלט על שחרורו כנגד ערבות בנקאית עד קבלת החלטת שר הפנים בעניינו. כחלק מפסק הדין נקבע ש"העותר יתגורר דרך קבע בבית משפחת זרניצקי שדרות רוטשילד 121 ת"א".

5. ביום 17.5.11 התקבלה החלטתו של שר הפנים לדחות את בקשת העובדים, וביום 21.8.11 התקבלה תשובת מנהלת תחום פניות הציבור במשרד הפנים - במענה לבקשה של העובדים לעיון מחדש בהחלטת שר הפנים - לפיה אין שינוי בהחלטת שר הפנים ועל העובדים לצאת מישראל לאלתר. ביום 23.8.11 הוגשה על ידי העובדים השגה לוועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים, אך היא נדחתה על הסף ביום 31.8.11 בהעדר סמכות עניינית לדון בעניין שהוכרע בו על ידי שר הפנים. עתירות שהוגשו על ידי העובדים לבית המשפט לעניינים מנהליים נדחו אף הן (עת"מ (מחוזי מרכז) 41881-08-11, עת"מ (מחוזי מרכז) 41215-08-11) ביום 10.9.11. בית המשפט לעניינים מנהליים ציין בפסק דינו כי "התנהלותם של העותרים לאורך השנים מלמדת על כוונה להישאר בארץ בכל מחיר ולשטות במשרד הפנים".

6. ביום 23.8.11 הגיעו מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה פעם נוספת לביקורת בבית המשיבים, גם הפעם על פי צו שיפוטי המאפשר כניסה לבית המגורים (להלן: הביקורת השנייה). בתיאור המקרה שנרשם ביום הביקורת על ידי המפקח מר ערן הרשקוביץ נכתב כי טרם כניסה לדירה בוצעה תצפית מבחוץ ונראתה "אישה בעלת חזות אסיאתית כשהיא מנגבת רהיטים בעזרת מטלית צהובה" (מ/1). בהמשך לכך, "עלינו לדירה צלצלנו ואת הדלת פתחה הגברת שניקתה, הזדהינו ונכנסנו לדירה. בדירה הבחנו בגבר נוסף בעל חזות פיליפינית. מהדירה המחוברת יצאה אישה שהזדהתה כקארין פילוסוף בעלת הדירה, הצגתי בפניה את צו הכניסה והסברתי לה את סיבת הגעתנו למקום, הגברת הסבירה שהעובדים מטפלים בילדיה שקשורים אליהם (לעובדים) מאוד. יש לטענתה צו נגד מעצרם של העובדים... לפני שעזבנו איתם את הדירה מסרה קארין לעובדים ארנק ורוד ואמרה 'זה שיהיה לכם קצת כסף בינתיים'". אין מחלוקת כי העובדים נעצרו בתום ביקורת זו, ולאחר מתן פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעניינם ביום 10.9.11 - חזרו לפיליפינים.

יצוין כי במהלך חקירתו הראשית של מר הרשקוביץ ביקש ב"כ המדינה להגיש לתיק בית הדין האזורי את צו הכניסה מיום 23.8.11, אך ב"כ המשיבים התנגד לכך כל עוד רכז המודיעין שביקש את הצו לא יגיע לעדות. לא ניתנה החלטה פורמאלית אך הצו לא הוגש במהלך דיון ההוכחות (אם כי קיומו צוין בדו"ח הפעולה, עם מספר מזהה). הצו הוגש לבסוף במצורף לסיכומי המדינה בבית הדין האזורי, כ"אסמכתא משפטית" (החלטה שניתנה על ידי השופט יצחק יצחק מבית משפט השלום בתל אביב ביום 23.8.11), מבלי שהמשיבים הביעו התנגדות לכך בסיכומיהם.

7. ביום 30.10.12 נחקרה המשיבה 1 ברשות האוכלוסין וההגירה. בחקירתה, לאחר אזהרה (מ/15), אישרה כי היא ובעלה העסיקו את שני העובדים משך מספר שנים, במתכונת משתנה. עוד ציינה כי לאחר הביקורת הראשונה משרד הפנים התיר לעובדים להישאר בישראל עד לתום בדיקת מעמדם ובמהלך התקופה הזו "הם שהו בביתנו וטיפלו בילדים תמורת תשלום כסף". להלן עיקרי דבריה:

"אני בעלת הנכס בו נערכה הביקורת ואני ובעלי מתגוררים בנכס כ - 9 שנים. אין לנו היתר להעסקת עו"ז בישראל. שני העובדים שמופיעים ברשימת העובדים שהוצגה לי הגיעו אלינו דרך בעלי שקיבל מספר טלפון של העובדת ברשימה והוא הזמין אותה לפגישה והיא הגיעה עם בעלה מדובר לפני 8 שנים. נולד לזוג ילד בישראל והיא לא יכלה לעבוד באותה תקופה והוא התחיל לעבוד לסירוגין לא כל יום. הוא עבד כ - 8 שעות משרה מלאה ושכ"ע שלו אני לא יודעת אני יכולה לשאול את בעלי...