ע"פ 31562-06-15 כהן נ' עירית ירושלים

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ת' נמרודי) בת"פ 2836/13, מיום 27.4.15, בגדרה נדחתה בקשת המערער לביטול או עיכוב פקודת מאסר חלף קנס שהוצאה נגדו.

בפתח הדברים אציין, כי הערעור הוגש רק ביום 15.6.15. ביום 21.6.15 התבקש ב"כ המערער להבהיר פשר האיחור בהגשת הערעור. משלא הוגשה כל תגובה מצד ב"כ המערער במסגרת הזמן שהוקצב למתן ההסבר, הוריתי ביום 24.6.15 על מחיקת הערעור. ביום 28.6.15 הגיש ב"כ המערער בקשה דחופה לחידוש הדיון בערעור, בציינו כי אכן העביר הבהרה עוד ביום 21.6.15, אך בשל תקלה טכנית הודעתו לא הגיעה לידי בית המשפט. נוכח הודעת/בקשת ב"כ המערער קבעתי הדיון בערעור ליום 7.7.15. יובהר אפוא, כי פסק הדין מיום 24.6.15, שהורה על מחיקת הערעור, בוטל.

העובדות הצריכות לעניין

ביום 25.4.13 הוגש כנגד המערער כתב אישום המייחס לו הפעלת עסק של מספרה ללא רישיון, בניגוד להוראות סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"). ביום 8.10.13, משלא התייצב לדיון בעניינו, נשפט המערער בהעדרו. מכוח סמכותו של בית המשפט, בהתאם להוראת סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו ונגזרו עליו העונשים הבאים:

• קנס בסך 15,000 ₪ שישולם עד ליום 8.12.13 או 100 ימי מאסר תמורתו (ההדגשה הוספה – צ.ס.)

• חתימה על התחייבות בסכום של 10,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירה על הוראות סעיפים 4, 14 ו-18 לחוק רישוי עסקים, לתקופה של 24 חודשים החל מיום 8.1.14. במקרה של אי חתימה על ההתחייבות, מאסר למשך 7 ימים תמורתה (ההדגשה הוספה – צ.ס.).

• הפסקת העיסוק בעסק מושא האישום, זאת החל מיום 8.1.14.

משלא שילם המערער את הקנס ולא חתם על ההתחייבות, הוצאה כנגדו ביום 10.3.14 פקודת מאסר חלף קנס ופקודת מאסר עקב אי חתימה על ההתחייבות הכספית. ביום 27.5.14 פנה המערער לבית משפט קמא בבקשה לביטול פקודות המאסר, ביטול ריבית פיגורים שנוספה לקנס ופריסת חובו לתשלומים. המערער ציין בבקשתו, כי הוא פוטר ממקום עבודתו וכי מתנהלים כנגדו הליכי הוצאה לפועל על דרך של איחוד תיקים. עוד הוסיף, כי אינו עובד בעסק מושא כתב האישום וכי השיב את החנות לבעליה. עוד באותו יום הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה, בגדרה ציינה כי בכפוף לתשלום בסך 3,000 ₪, תסכים לביטול פקודות המאסר. כן הסכימה לפרוס את החוב ל-12 תשלומים ולהפחית את ריבית הפיגורים בכפוף לתשלום קרן החוב. נוכח עמדת המשיבה, הורה בית המשפט קמא על ביטול פקודות המאסר בכפוף לתשלום סך של 3,000 ₪ עד ליום 27.6.14, ועיכוב הליכי המאסר עד ליום 6.7.14, כדי לעקוב אחר ביצוע התשלום. עוד נקבע, כי בכפוף לתשלום יתרת קרן החוב על סך 12,000 ₪ ב-24 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 20.7.14, תבוטל יתרת החוב וייסגר התיק (להלן: "ההסדר") (ראו: החלטת בית המשפט קמא מיום 27.5.14).

הלכה למעשה, המערער לא החל בתשלום חובו לפי ההסדר שנקבע ופקודת המאסר כנגדו חודשה. ביום 4.11.14 פנה המערער בשנית לבית המשפט קמא וביקש "לדחות את צו המעצר עד לבואי בפני שופט". בגדר בקשתו, תיאר המערער את מצבו הכלכלי הקשה וציין את העובדה שמנכים ממשכורתו כ- 3,500 ₪ בחודש עבור עיקולים לטובת הביטוח הלאומי והעירייה, וכי הוא מפרנס משפחה המונה 10 נפשות מהכנסה חודשית של 1,700 ₪ בלבד. המשיבה מצידה, ביקשה לדחות את הבקשה על הסף, שכן ניתנו למערער מספר הזדמנויות לשלם את חובו, אך הוא לא עמד בהסדר שנקבע עבורו ולא שילם אף לא שקל אחד. בית המשפט קמא אימץ את עמדת המשיבה ודחה את הבקשה לביטול פקודת המאסר (ראו: החלטת בית המשפט קמא מיום 4.11.14).