ע"פ 13673-09-14 תג'ר נ' מדינת ישראל

1.לפני ערעור על פסק דין של בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט פאול שטרק) מיום 22.7.14 בתיק 8310/13, בו הורשע המערער בביצוע 5 עבירות לפי סעיף 15 לחוק עזר ירושלים (שמירת הסדר והנקיון), התשל"ח – 1978 והוטל עליו קנס בסך 2000 ₪. כמו כן חייב בית המשפט את המערער לחתום על התחייבות להמנע מעבירה בניגוד להוראות 145, 204 או 210 לחוק התכנון והבנייה.

2.יאמר כבר, כי המשיבה הסכימה שחיוב המערער לחתום על התחייבות להמנע מעבירות לפי חוק התכנון והבנייה, אינו רלוונטי לתיק זה, וכלשונה "אני באמת חושבת שזה טעות וההתחייבות צריכה להיות להמנע מעבירות נשוא כתב האישום".

מאחר שמוסכם כי החלק המחייב את המערער לחתום על התחייבות להמנע מעבירות לפי חוקי התכנון והבנייה אינו רלוונטי לתיק זה שכן מדובר בענייננו בעבירה לפי חוק העזר העירוני – אני מקבלת את הערעור לגבי החלק הזה של גזר הדין ומבטלת את הוראת החתימה על התחייבות.

לא ראיתי לתקן את גזר הדין בחלק המתייחס להתחייבות להמנע מביצוע עבירות שנראה כי נפלה טעות באיזכורן וגם לא ראיתי לשנותן בהתאם לעבירות הרלוונטיות לענייננו מאחר שלא רק שהמשיבה לא פנתה לבית משפט קמא לתקן את הטעות אלא שאף לא ערערה על כך לבית משפט זה.

מכל מקום אני מקבלת, כאמור, את החלק הזה של הערעור שעניינו חתימה על כתב התחייבות.

3.לא כך עמדתי אשר לחלקים האחרים של הערעור. לאחר שקראתי את הודעת הערעור המפורטת, עיינתי בתיק בית המשפט קמא ובחומר הראיות שהוצג במסגרת התיק, קראתי את פרוטוקול הדיון ואת פסק דינו של בית המשפט קמא ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון – נחה דעתי כי יש להותיר את פסק דינו של בית משפט קמא על כנו.

4.המערער מתגורר בבית משותף בשכונת פסגת זאב בירושלים. בחמישה מועדים שונים, ובעקבות תלונות שכנים, הגיעו פקחים לחצרי הבנין ומצאו כי המערער אינו שומר על הנקיון, מניח חפצים שונים בשטח הבית המשותף, כגון, קופסאות, ברזלים, ארונות, אופנים, קרטונים וחפצים ישנים. 5 דוחות ברירת קנס ניתנו למערער בעקבות ביקורים של פקחי העיריה שמצאו כאמור.

5. בהודעת הערעור טען המערער כי מדובר בשאלה משפטית – מהי "הגדרתה של 'גרוטאה' לצורך חקיקת העזר של העיר ירושלים" (סעיף 1 להודעת הערעור); ולאחר שתאר את הטענות שטען בפני בית משפט קמא הדגיש כי אין מדובר בגרוטאות וכי "לא הוכח כי החפצים אשר בחצר יצאו מכלל שימוש" (סעיף 12 להודעת הערעור), וכי בית המשפט טעה בקביעותיו העובדתיות כמו למשל קביעתו "כי קיימים בחצר קרטונים. בחצר אין ולא היו קרטונים..." (סעיף 15 להודעת הערעור), וכי "שלושת המיקרוגלים היו גרוטאות" (סעיף 16 להודעת הערעור) וגם כי "טעה בי"מ קמא כאשר קבע כי בחצר היו אריזות מחשבים..." (סעיף 17 להודעת הערעור) ועוד.

בדיון שהתקיים לפני הפנה המערער לדבריו בהודעת הערעור והוסיף כי הפקחים העידו עדות שקר והגם שכך קבע בית משפט כי עדותם מהימנה עליו.

עוד טען כי הוא מובטל וכי גזר הדין בו נקבע כי עליו לשלם סך של 2,000 ₪ הוא גזר דין כבד בעיקר בהתחשב בכך ש"אין עבירה" (עמ' 2 ש' 1).

6.מנגד טענה המשיבה כי פסק הדין של בית משפט קמא מבוסס, כי לא נפלה בו כל טעות וכי בית משפט פסק לאחר שהתרשם לחיוב מהעדים. עוד ציינה כי ניתנו למערער מספר דוחות מאחר שלא פינה את החפצים מחצר הבית המשותף, חרף תלונות השכנים שהמשיכו להגיע. כך גם הוסיפה כי המילה 'גרוטאות' כלל אינה מופיעה בהוראת החוק הרלוונטית לעבירה שיוחסה למערער ומשכך אין מקום לפרשנות שמבקש המערער לתת למילה זו.

7.שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, כן עיינתי בתיק בית המשפט לעניינים מקומיים לרבות פרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא ובתמונות שהוצגו כחלק מחומר הראיות ואני רואה לדחות את הערעור.