סיניצקי נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט איתן קורנהאוזר) שניתן בת.פ. 16047-09-14. בהכרעת הדין מיום 27.12.15 הרשיע בית המשפט את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירה של החזקת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(א) רישא לחוק האמור. בגזר הדין מיום 24.1.16 גזר בית המשפט על המערער את העונשים הבאים: שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל; ששה חודשי מאסר על תנאי אותם לא ירצה המערער אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים ממועד שחרורו עבירה על סעיף 144 לחוק העונשין; וכן שלושה חודשי מאסר על תנאי שאותם לא ירצה המערער אלא אם יעבור בתוך 3 שנים ממועד שחרורו עבירת רכוש מסוג כלשהו.

הערעור הוגש מלכתחילה נגד הכרעת הדין ונגד גזר הדין. במהלך הדיון שהתקיים לפנינו צמצם המערער את הערעור והעמידו כנגד גזר הדין בלבד.

העובדות מושא ההרשעה וגזר הדין בבית משפט קמא

ואלה העובדות שעמדו ביסוד הרשעתו של המערער: ביום 7.1.14 בשעה 11:40 או בסמוך לכך, בעת שעבר ברחוב שטנר בירושלים, הבחין המערער בשקית שהייתה מונחת על הרצפה ובה אקדח מסוג ברטה. השקית הייתה שייכת למתלונן. המערער נטל את השקית, העביר אותה לחזקתו, ועזב את המקום כשהשקית עמו. בנוסף לאקדח הכילה השקית ארנק של המתלונן ובו כרטיס אשראי, וכן שיקים ומסמכים נוספים השייכים למתלונן.

בגזר הדין שניתן עמד בית משפט השלום על כך שהחזקת נשק שלא כדין מקימה סכנה ממשית לחיי אדם, שכן נשק המוחזק שלא כדין עלול לשמש את המחזיק בו לפגיעה קשה באדם אחר, בין אם בכוונה לפגוע ובין אם ברשלנות. נשק המוחזק שלא כדין, כך ציין בית המשפט, מוצא את דרכו לא אחת אל ידיים מסוכנות - עוינות במישור הלאומני, או לידיים שיעשו בו שימוש פלילי. בדרך זו עלול אותו נשק להביא לאובדן חיי אדם. מטעמים אלה קבעה הפסיקה כי יש להטיל על מי שעברו עבירה של החזקת נשק ענישה מרתיעה בדמות מאסר בפועל ולא בעבודות שירות. בנוסף, כך קבע בית המשפט, עבירת הגניבה שבה הורשע המערער מהווה פגיעה בקניין בעליו, וגורמת לא פעם אף לפגיעה בפרטיות ולטרחה רבה.

בהתייחס לנסיבות המקרה הנדון קבע בית המשפט, כי בחינת נסיבות האירוע מעלה, שהמערער ניצל שניות של חוסר ערנות מצד המתלונן, נטל את חפציו ועזב את המקום. המערער, כך נקבע, זיהה מיד כי בידיו אקדח, בנוסף לפרטים שונים מהם ניתן היה ללמוד על זהותו של המתלונן, ואולם המערער בחר לקחת את הנשק לביתו.

לאחר שבחן את נסיבות העניין וכן נוכח הפסיקה הנוהגת, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה באירוע זה נע בין מאסר בפועל לתקופה של ששה חודשים למאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובין היתר נוכח התרשמותו של בית המשפט כי המערער לא הפנים את הפסול שבמעשיו, ובשים לב גם לכך שהמערער נעדר עבר פלילי, אב לשני ילדים, המנהל בדרך כלל אורח חיים נורמטיבי - גזר בית המשפט על המערער שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן עונשי מאסר מותנים, כמפורט לעיל. מכאן הערעור שלפנינו.

הטענות בערעור

לטענת המערער, הענישה בפלילים צריכה להיות מושפעת ומותאמת לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות של כל נאשם. על רקע דברים אלה, כך טוען המערער, העונש שהוטל עליו חורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים ומחמיר יתר על המידה עמו, בנסיבותיו האישיות, ובנסיבות ביצוע העבירה הספציפית. באשר לנסיבות ביצוע העבירה נטען, כי העבירה שאותה עבר המערער נמצאת במדרג הנמוך של עבירת החזקת נשק, שכן מדובר במציאת נשק ואי מסירתו למשטרה לאחר שהמתלונן השאיר אותו ללא השגחה, ומבלי שהועלתה כלפי המערער טענה כי הוא התכוון לעשות בו שימוש כלשהו. ובאשר לנסיבותיו האישיות של המערער נטען, כי מדובר באדם יליד 1963 (כיום כבן 54), נשוי ואב לשני ילדים, שזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. המערער עובד בשתי עבודות לפרנסת משפחתו, ואשתו עובדת כאחות מוסמכת. מדובר, אם כן, במשפחה נורמטיבית. כליאתו של המערער מאחורי סורג ובריח תגרום נזק משמעותי לו ולמשפחתו. עוד נטען, כי הנשק הגיע לידי המשטרה לאחר פחות מחמישה ימים. בהודעת הערעור שהוגשה על ידי ב"כ המערער מפנה הסנגור לשורה ארוכה של גזרי דין בעבירות נשק שבהם לא הוטלו על הנאשמים עונשי מאסר לריצוי בפועל. המערער עותר לכך שעונש המאסר לריצוי בפועל שהוטל עליו יבוטל, ותחתיו יוטל עליו עונש נמוך מזה שהוטל על ידי בית משפט השלום, ולכל היותר עונש מאסר בעבודות שירות.