ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ נ' גב

השופט רועי פוליאק

בית הדין האזורי בירושלים (השופט כאמל אבו קאעוד ונציגי הציבור מר משה ראובני ומר חיים בריל; סע"ש 22746-11-13) בפסק הדין מיום 4.1.17, חייב את המבקשת לשלם למשיב תשלומים עבור תקופת עבודתו אצלה וסיומה, בערכי נטו, ועל פי הפירוט הבא: פיצויי פיטורים (33,750 ₪); חלף הודעה מוקדמת (15,000 ₪); פיצוי בגין העדר שימוע (15,000 ₪); פיצויים בגין הפרת הסכם העבודה (225,000 ₪); שכר עבודה (15,000 ₪); פיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה (24,150 ₪); פיצוי בגין העדר הפרשה לקרן השתלמות (27,000 ₪); פיצויים לדוגמא בגין תלושים ליקויים (5,000 ₪); פדיון חופשה (17,052 ₪); דמי הבראה (4,452 ₪); בונוס פתיחת סניף (10,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי העבודה בין הצדדים (28.5.2013) ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, חויבה המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסל 6,000 ₪.

על פסק הדין הוגשו שני הצדדים ערעורים: המבקשת ערערה בעיקרה על עצם חיובה בתשלום פיצוי בגין סיום העסקת המשיב קודם לתום תוקפו של הסכם לתקופה קצובה העולה על 250,000 ₪ ועל חיובי פסק הדין בערכי נטו; המשיב ערער על טעויות חישוב שנפלו לטענתו ביישום חלקים מפסק הדין שאינם מתיישבים עם קביעותיו של בית הדין. במקביל להגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

רקע לבקשה

1. המשיב, בעל ניסיון בתפקידי ניהול ברשתות קמעונאיות, גויס על ידי המבקשת, הבעלים של רשת מרכולים ברחבי הארץ, בין היתר כדי לפעול להקמת סניפים ולהרחבת הרשת והצלחתה. המשיב הועסק על ידי המבקשת שתי תקופות, אשר מועדן שנוי במחלוקת בין הצדדים, כאשר רק בתקופת העסקה השנייה נחתם בין הצדדים חוזה עבודה לשנתיים. בתום התקופה הראשונה לעבודתו, המשיב התפטר בנסיבות שנויות במחלוקת, ובתום התקופה השנייה, למשיב נמסר מכתב פיטורים.

2. המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי, לתשלום שכר עבודה בגין חודש עבודתו האחרון, בונוס בגין פתיחת סניף, פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות וזכויות סוציאליות שונות. סכום התביעה עמד על סך של 647,087 ₪ נטו (קרן).

3. בית הדין האזורי קיבל את התביעה בחלקה הארי. בית הדין קבע כי עדותו של המשיב הייתה מהימנה, עקבית וקוהרנטית ותאמה את טענותיו בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו. בית הדין קיבל את גרסתו של המשיב, אשר לא נסתרה, לגבי תקופות העסקה ומועד תחילת וסיום כל התקופה (התקופה הראשונה החל מיום 5.6.2010 ועד ליום 31.3.2012, והתקופה השנייה החל מיום 5.9.2012 ועד ליום 28.5.2013). עוד נקבע כי אומנם בין שתי תקופות ההעסקה חל נתק של חמישה חודשים, אך לפי הוראות סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התכ"ג- 1963, מדובר בתקופת עבודה רצופה. אשר לנסיבות הפסקת העבודה, קבע בית הדין בהסתמך על חומר הראיות, כי המשיב פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע בתום התקופה השנייה לעבודתו, כתוצאה מסירובו לשנות את תנאי עבודתו ולחתום על הסכם עבודה חדש. בית הדין התרשם שהמבקשת הפעילה לחץ כבד על המשיב לשנות את תנאי העסקתו, ומשזה סירב הוא פוטר מעבודתו לאלתר. כן נקבע, כי טענות המבקשת לפיהן המשיב לא עמד בתנאי ההסכם וזכותה לשלול ממנו פיצויי הפיטורים לא הוכחו. לאור זאת נפסקו לטובת המשיב פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים בהעדר שימוע בגובה משכורת אחת.

   אשר לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה, קבע בית הדין כי המבקשת הפרה את ההסכם כלפי המשיב ברגל גסה, לאחר שהוא סירב לשנות את תנאי העסקתו ולחתום על הסכם עבודה חדש. בית הדין הוסיף וקבע, כי המבקשת לא טענה כי היה על המשיב להקטין את נזקו על ידי נקיטת אמצעים סבירים לחיפוש עבודה אחרת. לפיכך, נפסק כי המשיב זכאי לפיצוי מלא בשל הפרת הסכם העבודה בגין 15 חודשי עבודה שנמנעו ממנו על פי הסכם העבודה, ללא ניכוי תשלומים כלשהם. כמו כן, נפסקו לזכות המשיב שכר חודש מאי 2013, פיצוי בגין רישום לקוי בתלושי השכר וזכויות סוציאליות נוספות. עוד קבע בית הדין כי בשים לב ששכר העבודה ששולם למשיב חושב בערכי נטו ובהעדר תחשיב בערכי ברוטו מטעם הצדדים, הכספים נפסקו, בהתאם למבוקש בכתב התביעה, בערכי נטו.

    

    הבקשה וטענות הצדדים

4. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן לא היה מקום לפסוק רכיבים בערכי נטו, במיוחד כשבהסכם העבודה אין התייחסות לנסיבות שיש בהם כדי להשפיע על שיעור המס. לשיטתה, מדובר בסוגיה משפטית עקרונית החלה על כלל רכיבי התביעה ומשפיעה על היקפם. בקשר לכך נטען כי לפי נפסק בעניין אוחנון (ע"ע (ארצי) 272/06 משה אוחנון – קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ, מיום 23.7.2007) יש לראות בהסכם לקביעת שכר נטו כהסכם הקובע את שכרו של העובד כשכר ברוטו וכי שינויים הנובעים מכח עדכון מדרגות המס המביאים לשינוי בגובה שכר הברוטו מהווים חלק מהסכמת הצדדים, אולם לא כך הדבר לשינויים מהותיים ביחס לנסיבות שהתקיימו במועד חתימת ההסכם; במיוחד לגבי פסיקת הפרשות, כי אין דומה המיסוי על תשלום המשולם בפעם אחת במסגרת שנת מס אחת, לבין תשלום אשר היה צריך להיות משולם על פני מספר חודשים ומספר שנות מס, כאשר לא ידוע אם קיימת הכנסה נוספת.