השופט משה טוינה
1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט דורי ספיבק; חב"ר 40659-11-14) מיום 23.7.15. בפסק הדין מושא הבקשה שבפני, דחה בית הדין קמא תביעה שהגיש המבקש לביטול הליך גבייה מנהלי שיזמה המשיבה לגביית חוב דמי אשפוז של מר משה שפריר ז"ל, במרכז הגריאטרי ראשון לציון, הממומן ומוחזק על ידי משרד הבריאות (להלן: "החוב"; להלן: "התביעה")). יצוין כי במסגרת ההליך האמור מונה כונס נכסים על דירת מגורים שהייתה בבעלות המנוח, לשם מכירת הדירה וסילוק החוב מהתמורה שתתקבל ממכירתה.
2.בקצירת האומר, הרקע לטענות המבקש בבקשה שלפני הוא כדלקמן:
א.מר משה שפריר ז"ל (להלן: "המנוח") אושפז במרכז הגריאטרי בראשון לציון ביוני 2000. בעקבות התדרדרות במצבו הרפואי, הועבר המנוח למחלקה הסיעודית במרכז הגריאטרי בינואר 2008, בה אושפז עד לפטירתו, בחודש פברואר 2010.
ב.המבקש הוא אחיינו של המנוח ומי שירש אותו על פי צו קיום צוואה מיום 6.6.2010. העיזבון כלל דירת מגורים בראשון לציון (להלן: "הדירה").
ג.עלות האשפוז של המנוח במחלקה הסיעודית במרכז הגריאטרי, חלה על משרד הבריאות באופן שהמנוח נדרש לשאת בהשתתפות כספית בעלות האשפוז, בהתאם לנהלים שקבעה המשיבה.
ד.בפסק הדין מושא הבקשה שבפני נקבע, כי המבקש סירב לשתף פעולה עם המשיבה בקביעת גובה השתתפות המנוח בעלות האשפוז במחלקה הסיעודית במרכז הגריאטרי והתעלם מניסיונות המשיבה להגיע להסדר לסילוק החוב. על רקע קביעות עובדתיות אלו נקבע בפסק הדין, כי אין להתערב בהחלטת המשיבה לעניין קיומו של החוב ושיעורו (בסדר גודל של 200,000 ₪ בערכים נומינליים); ועל ההחלטה לפעול לגביית החוב בהליך גבייה על פי פקודת המיסים (גבייה), מתוך נכסי העיזבון הכוללים את הדירה. משנדחתה תביעת המבקש, חוייב המבקש בהוצאות בסך 10,000 ₪.
3.על פסק הדין מיולי 2015 הוגש באוקטובר 2015 ערעור מטעם המבקש; וכחודשיים לאחר מכן, הבקשה לעיכוב ביצוע (להלן: "הבקשה"). על פי הבקשה "רק בימים אלה למד ב"כ המבקש כי מתנהלים הליכי כינוס כנגד דירת המערער". בבקשה נטען כי סיכויי הערעור מחד ומאזן הנוחות בשים לב לאופי הבלתי הפיך במכירת הדירה באמצעות כונס נכסים, מחייבים את קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע.
4.לטענת המשיבה בניגוד לאמור בבקשה ובתצהיר הנלווה אליה, לפיה נודע למבקש רק בסמוך לבקשה על מינוי כונס נכסים לדירה, היה המבקש מודע למינוי הכונס והיה מעורב בהליך ביטול מינויו בחודש מאי 2014; ומשכך דין הבקשה להידחות על הסף בשל ניצול לרעה של הליכי משפט וחוסר תום לב. המשיבה הוסיפה כי הבקשה הוגשה בעיכוב ניכר ודינה להידחות מטעם זה בלבד.לגוף הבקשה טענה המשיבה, כי אין ממש בטענת המבקש ביחס לסיכויי הערעור, משמדובר בפסק דין המבוסס על קביעות עובדתיות שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. אשר למאזן הנוחות טענה המשיבה כי הדירה משמשת למבקש כנכס עסקי ובנסיבות הללו הנזק שייגרם כתוצאה ממכירת הדירה, הוא נזק כספי גרידא. עם זאת הודיעה המשיבה בפתח התשובה כדלקמן: