ע"ע 67354-06-16

השופט רועי פוליאק

1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר אליעזר גוטליב ומר זהר זלמן אקשטין; סע"ש 46636-11-12) מיום 25.5.16, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות כספיות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלה וסיומה, בסך כולל של  465,577 ₪, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 40,000 ₪. 

הרקע לבקשה: 

2. המשיבה, בעלת רישיון תיווך במקרקעין, החלה את עבודתה אצל המבקשת בחודש דצמבר 2009, המועד בו הוקמה ונרשמה המבקשת אצל רשם החברות. בהתאם לחוזה העבודה שנחתם בין הצדדים בחודש אוגוסט 2010, שכרה של המשיבה עמד על 10,000 ₪ נטו לחודש, בתוספת בונוסים בסך 5,000 $ על כל "סגירת חוזה", ובכפוף לחתימה של 75% מהדיירים על כל עסקה. בחודש ינואר 2011 הופחת שכרה של המשיבה ל-6,000 ₪ נטו, מבלי שנחתם הסכם בכתב בקשר לכך. להשלמת התמונה יצוין כי המשיבה טענה שהיא הועסקה באופן ישיר על ידי מנהלה ובעליה של המבקשת, עוד קודם לחתימת ההסכם, אולם תקופת העבודה קודם לרישום המבקשת, לא הוכחה. בחודש ינואר 2012 פוטרה המשיבה מהעבודה ובמסגרת "גמר חשבון" שנערך, שילמה לה המבקשת שכר עבודה של חודש דצמבר 2011, תשלום 30 ימי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, והפרשי דמי הבראה.

3. בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת ונגד שני מנהליה ובעליה. המשיבה טענה כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הבעלים באופן אישי, ביחד ולחוד עם המבקשת. המשיבה תבעה מהנתבעים תשלום הפרשי שכר בגין השכר שהופחת לה, תשלום בגין החזרי הוצאות רכב וטלפון נייד וכן תשלום בגין הפרת התחייבות להפקיד תשלומים לפיצויים ותגמולים. בנוסף, טענה המשיבה לזכאות לבונוס –עמלה עבור  38 עסקאות (23 חוזים שנחתמו עם בעלי הדירות בבניינים שונים, וכן 15 חוזים נוספים שהיו בשלב מתקדם לפני חתימה), שלטענתה לא שולמו לה, חרף הסיכום בין הצדדים. 

4. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיבה נגד המבקשת בחלקה. התביעה לחיובם מנהלים של המבקשת באופן אישי, נדחתה במלואה, בהעדר עילה להרמת המסך. בית הדין האזורי קבע, בהסתמך על התשתית הראייתית שהונחה בפניו, כדלקמן:

            א.        הפחתת שכר: התקבלה גרסתה העובדתית של המשיבה לפיה ההפחתה בשכרה נבעה בשל בעיות בתזרים המזומנים של המבקשת וכי המבקשת התחייבה להחזיר את הסכומים שהופחתו משכרה, תוך דחיית גירסתה העובדתית של המבקשת לפיה ההפחתה הוסכמה ונבעה משינוי בתפקיד המשיבה. עם זאת נפסק, כי למרות שהפחתת השכר נמשכה כשנה, המשיבה עתרה לתשלום הפרשי שכר בגין 9 חודשים, ולכן לא ניתן לפסוק לה סעד בהיקף גדול מזה שנתבע על ידה.   

            ב.         זכאות לפרשות לפנסיה ולתגמולים: לא נעשו הפרשות עבור המשיבה , בניגוד להסכמה בהסכם העבודה לפיה  החל מחודש השביעי לעבודתה המשיבה זכאית להפרשות לפנסיה-תשלומים (5%), לפיצויים (8.33%), ולאובדן כושר עבודה (2.5%). נוכח האמור, נקבע כי המשיבה זכאית לפיצוי בשל אי ביצוע הפרשות, בגין 19 חודשים (החל מהחודש השביעי לעבודתה, ביולי 2010, ועד לסיום העובדה, בינואר 2012). 

     ג.         זכאות לעמלות: אשר לעסקאות חתומות נקבע כי המשיבה, בהיותה מנכ"לית המבקשת, היתה זכאית לעמלה עבור "כל סגירת חוזה בניין של החברה", כמפורט בנספח ג' להסכם העבודה, ולא רק עבור ההסכמים שהיא חתמה בעצמה או הייתה מעורבת בהם; פרשנות ברורה מנוסח ההסכם מתייחס לזכאות לעמלה על כל "סגירת" חוזה של המבקשת, ובמקרה של ספק יש ליישם את הכלל שלפניו החוזה יפורש נגד המנסח (המבקשת); מתוך 23 עסקאות חתומות המשיבה המציאה 13 העתקים של חוזים, והמבקשת לא סתרה את החזקה העולה מהם; הצהרת המשיבה לגבי יתר העסקאות העבירה את נטל הראייה אל המבקשת, שלא סתרה את החזקה זו; עבור עסקה אחת שנחתמה לפני שהמשיבה החלה לעבוד אצל המבקשת נקבע, כי עסקה זו נכללה בתקופה המזכה - שנה לפני תחילת העובדה של המשיבה-  וגם התיישבה עם טענת המשיבה שלפיה החלה לעבוד לפני שהוקמה המבקשת; עמלה לגבי עסקה אחת נדחתה מטעם שנחתמה לאחר שהמשיבה כבר סיימה לעבוד. תביעת המשיבה לעמלות עבור 15 עסקאות נדחתה, משום שלא הוכיחה, לא באמצעות כל סעיף בהסכם ולא בדרך אחרת, שהיא זכאית לעמלה עבור עסקאות שהיו בשלב ההתגבשות, אך טרם נחתמו במועד סיום עבודתה.  כפועל יוצא מכך, שוכנע בית הדין שהמשיבה הוכיחה שהיא זכאית לעמלה בגין 22 מתוך 23 העסקאות, המופיעות ברשימה שהציגה.