ע"ע 42157-05-14 דפוס שמואל בע"מ ואח' נ' שלום ואח'

השופטת אביטל רימון-קפלן

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 5.6.14 (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' רחל הרצוג ומר אפרים שלייפר; בתיקים המאוחדים ס"ע 40776-12-11, 41023-12-11, 40983-12-11, 40921-12-11, 40857-12-11, 40833-12-11 ו- 40724-12-11).

בפסק הדין חויבו המבקשים ביחד ולחוד לשלם לשבעת המשיבים חוב שכר עבודה בסכום כולל של 123,775 ₪ נטו; הפרשי תוספת וותק בסכום כולל של 290,515 ₪; פיצוי על העדר הפרשות לקופת הפנסיה בסכום כולל של 168,270 ₪; מענק חג בסכום כולל של 50,012 ₪; קרן השתלמות בסך 16,054 ₪; פדיון חופשה בסכום כולל של 59,039 ₪; הפרש דמי הבראה בסכום כולל של 20,051 ₪; ביגוד בסכום כולל של 3,271 ₪; פיצויי פיטורים בסכום כולל של 1,043,364 ₪. כאשר סכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף חויבו המבקשים ביחד ולחוד לשלם לשבעת המשיבים פיצויי הלנה קצובים בסכום כולל של 260,000 ₪. 

לאור קביעותיו החמורות כנגד המבקשים ומאחר והמשיבים נאלצו לנהל מספר הליכים כנגד המבקשים וטרם קיבלו סכומים שהמבקשים התחייבו לשלם, חייב בית הדין את המבקשים בהוצאות לטובת המשיבים בסכום כולל של 105,000 ₪.

הרקע לבקשה:

2.המשיבים הועסקו על ידי המבקשת 1 (להלן- החברה) במשך תקופות זמן ממושכות והתפטרו מעבודתם, בנסיבות כפי שיבואר להלן בהמשך בחודש נובמבר 2011, למעט המשיב 4 אשר פוטר חודש קודם לכך.

3.בבית הדין האזורי בתל אביב התבררו במאוחד תביעותיהם של המשיבים כנגד החברה וכנגד בעליה ומנהליה, המבקשים 2-3 (להלן - המנהלים) לתשלום זכויותיהם בגין תקופת עבודתם וסיומה. המשיבים טענו כי במהלך תקופה של 4 השנים האחרונות לעבודתם נפגעו זכויותיהם הבסיסיות לתשלומי שכר וזכויות סוציאליות נוספות ועל כן נאלצו להתפטר מעבודתם בדין מפוטר. כמו כן טענו המשיבים כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את בעלי ומנהלי החברה באופן אישי, בתשלום זכויותיהם.

מנגד, טענו החברה והמנהלים (להלן ביחד – המבקשים) כי המשיבים נטשו את העבודה ללא הודעה מוקדמת, כשהם מותירים את החברה ללא עובדים ובכך גרמו לה נזקים ועל כן אינם זכאים לפיצויי פיטורים. עוד טענו המבקשים כי הם נקלעו למצוקה כספית, על החברה הוטלו צווי עיקול וצווי פינוי והם עשו מאמצים לשלם למשיבים את חוב שכרם. עוד טענו המבקשים כי לאחר הגשת התביעה ובדיעבד השלימו גם את החובות שהיו לקופות הפנסיה וגם חלק מתשלום הזכויות הסוציאליות ולכן לטענתם לא נותרו חובות בגין שכר והפרשות סוציאליות. המנהלים טענו כי אין להרים כנגדם את מסך ההתאגדות ההתאגדות של החברה, כפי טענת המשיבים ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדם.

4.בתיק התקיימו שני דיונים מוקדמים במהלכם הובהר למבקשים על ידי בית הדין כי יש לשלם את השכר שלא שולם לעובדים ובמועד הדיון ב- 16.1.13 נמסרו ע"י המבקשים שיקים מעותדים לשישה תשלומים דחויים עד ל- 9/13 עבור השכר. באשר ליתר המחלוקות ומאחר והמשיבים לא הסכימו לסכומים הדחויים ששולמו בגין חוב השכר, נקבע התיק להוכחות.

5.בפסק הדין מושא הבקשה התקבלו בעיקרן תביעות. בכל הנוגע לנסיבות קבלת השכר ונסיבות סיום יחסי העבודה, העדיף בית הדין את עדויות המשיבים אותם מצא אמינות וקוהרנטיות על פני עדויות המבקש 2 ואשתו, אשר הותירו עליו רושם לא אמין, מלא סתירות ואף שקרי במקרים מסוימים, הכל במטרה להימנע מלשלם למשיבים את זכויותיהם. עוד נקבע כי המשיב 2, שהינו משפטן ומשמש אף כיו"ר התאחדות המלאכה והתעשיה בישראל (ארגון אומנויות הדפוס) החתום על ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס, בחר בעדותו לנסות ולטייח עובדות שעלו בראיות המשיבים, הן ביחס לאי תשלום לקופות הפנסיה והן ביחס לאי תשלום שכר וזכויות נוספות. כן נקבע כי המשיב 3, אשר היה מנהל פעיל בחברה, נמנע מליתן עדות ללא כל הסבר.

עוד קבע בית הדין כי המשיבים הציגו ראיות המוכיחות מעל כל ספק שתקופה ארוכה (במהלך 4 השנים האחרונות להעסקתם) לא קיבלו המשיבים את שכרם במועד ובאופן קבוע, אלא לשיעורין, באופן חלקי ובאיחור ניכר, כי לא בוצעו עבורם הפרשות לקופות הפנסיה וכן לא שולמו להם זכויותיהם כגון הבראה, חופשה, מענק חג וביגוד. עוד נקבע כי לקראת התפטרותם, התריעו המשיבים בפני מנהלי החברה כי אם לא ישולם שכרם יתפטרו מהחברה בדין מפוטר, וכך עשו משלא התקבל כל מענה לפנייתם ולא שולם להם השכר. אי לכך נקב כי המשיבים זכאים לקבל פיצויי פיטורים, בנסיבות סיום עבודתם.

6.אשר לעתירה להרמת מסך ההתאגדות נקבע כי המבקשים דאגו קודם כל לשלום העסק ולנכסיהם האישיים ורק לאחר מכן לעובדי החברה, מהם מנעו זכויותיהם במשך שנים רבות. כפועל יוצא מקביעות אלה, הגיע בית הדין למסקנה כי יש להרים את מסך ההתאגדות של החברה כלפי החברה.

7.בכל הנוגע לשכר עבודה, קבע בית הדין בהסתמך על כלל חומר הראיות שהובא בפניו, כי משכורות המשיבים לא שולמו במועד תקופת זמן ניכרת וכי החל מחודש יולי 2011 חלק מהמשיבים לא קיבלו את שכרם כלל. בית הדין בדק וקבע כי משעה שהמבקשים הלינו במודע את שכרם של המשיבים, יש לחייבם בהלנת שכר. בקשר לכך נקבע כי במהלך השנים המבקשים בחרו לסלק חובות של דמי ניהול לבעלי הבניין בו פועל העסק על מנת שלא ייסגר; כי המבקשים בחרו לשלם כספים לצדדים שלישיים אחרים והעמידו את העובדים כנושים אחרונים; וכי ביצעו את התשלומים רק כאשר הוגשו תביעות והופעלו הליכי הוצאה לפועל לאחר קבלת פסקי דין בהעדר הגנה. בנסיבות אלה, קבע בית הדין כי המשיבים זכאים לפיצוי בסכומים קצובים בגין הלנת שכר, ואי תשלום פיצויי פיטורים.

8.בנוסף דחה בית הדין את טענת המבקשים כי השכר הקובע לתשלום הזכויות הינו שכר היסוד של המשיבים בלבד, וקבע כי יש לצרף לחישוב השכר הקובע לחישוב הזכויות, גם את רכיב הפרמיה שקיבל כל אחד מהמשיבים בשכרו.

9.אשר לשאר התביעות קבע בית הדין כי המשיבים ו/או חלקם זכאים להפרשי תוספת וותק עבור 7 השנים האחרונות לתקופת העסקתם; לפיצוי בשל העדר הפרשות לקופת הפנסיה; למענק חג; לקרן השתלמות; לפדיון חופשה; להפרש דמי הבראה וכן לדמי ביגוד.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה: