ע"ע 38667-06-14 סלע נ' אוצ'ניק

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם ונציגי הציבור מר יאיר טבת ומר דב אבדור; ס"ע 23150-10-10) מיום 27.5.14, בו חויב המבקש לשלם למשיבה זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתה אצלו וסיומה, ובכלל זה הפרשי שכר עבודה, גמול עבודה במנוחה שבועית, דמי הבראה ופדיון חופשה, בסך כולל של 77,156 ₪. בנוסף, הטיל בית הדין על המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

הרקע לבקשה:

2.המבקש היה בעליה של פיצריה-בר בשם "אפטר" בבאר שבע (להלן - העסק). המשיבה והמבקש ניהלו מערכת יחסים רומנטית והיו בני זוג בתקופה הרלוונטית לתביעה. בין השנים 2007-2009, במקביל למערכת היחסים שהתקיימה ביניהם, העסיק המבקש את המשיבה בעסק.

3.בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המשיבה כנגד המבקש, לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות המגיעות לה לטענתה בגין עבודתה בעסק.

ביסוד התובענה עמדו מספר מחלוקות: הראשונה נוגעת לתקופת עבודתה של המשיבה ורציפות העבודה. המשיבה טענה כי החלה את עבודתה בחודש ינואר 2007 ועבדה ברצף עד לחודש פברואר 2009, מועד בו פיטר אותה המבקש ללא הודעה מוקדמת. מנגד טען המבקש כי המשיבה החלה את עבודתה בחודש אוקטובר 2007 ועבדה עד לחודש יוני 2008, שבה לעבודתה בחודש אוקטובר 2008 ועבדה עד לחודש ינואר 2009, עת התפטרה ללא כל הודעה, וזאת לאחר שמערכת היחסים הרומנטית בין השניים באה לסיומה. המחלוקת השנייה נוגעת לזכאות המשיבה לשכר עבודה, כמו גם גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית. בעוד שהמשיבה טענה כי לא קיבלה כלל שכר בגין עבודתה במשך כל תקופת העבודה, טען המבקש כי שילם לה את מלוא השכר המגיע לה, בחמש המחאות שהוצגו על ידו ואת יתרתו במזומן.

עוד נחלקו הצדדים באשר לזכויות סוציאליות שונות, לרבות הזכאות לדמי הבראה, פדיון חופשה ודמי חגים; נסיבות סיום העבודה וזכאות המשיבה לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת.

4.בפסק הדין מושא הבקשה, קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיבה בחלקה, וקבע כך:

א. אשר למחלוקת הראשונה: בית הדין קיבל את גרסת המבקש וקבע כי המשיבה עבדה בעסק החל מחודש אוקטובר 2007 ועד לחודש ינואר 2009, מועד בו עזבה המשיבה את העבודה, משהסתיימה מערכת הימים הרומנטית ביניהם. עם זאת, דחה בית הדין את טענת המבקש לפיה המשיבה לא עבדה בעסק בחודשים יולי - ספטמבר 2008; בקשר לכך נקבע כי לא נסתרה טענת המשיבה לפיה עבודתה במקומות אחרים בתקופה זו לא באה במקום עבודתה בעסק. לפיכך קבע בית הדין כי המשיבה עבדה בכל תקופת עבודתה אצל המבקש, ברציפות.

ב. אשר למחלוקת השנייה קבע בית הדין, כי למעט הסכומים ששולמו באמצעות המחאות, המבקש לא הוכיח ששילם למשיבה שכר עבודה בגין תקופת עבודתה; המבקש לא הציג מסמך כלשהו המעיד על העברת מזומנים ממנו למשיבה, על חשבון שכר עבודה, וכן לא הביא עובד שיעיד על שיטת התשלום הנטענת. עוד נקבע כי שכר המשיבה עמד על שיעור שכר מינימום (שכן לא הוכיחה את גרסתה לפיה סוכם על שכר בסך של 8,000 ₪) וכי לא נסתרה גרסתה לפיה עבדה במשרה מלאה (אם כי לא התקבלה טענתה כי עבדה 7 ימים בשבוע 14 שעות ביום). כפועל יוצא מקביעות אלה חויב המבקש לשלם למשיבה הפרשי שכר עבודה (לפי שכר מינימום לכל התקופה בהפחתת ההמחאות שהוצגו) בסך של 45,974 ₪. אשר למחלוקת אודות גמול עבודה במנוחה השבועית, קבע בית הדין כי עדותה של המשיבה לפיה עבדה בימי שישי בלילה ולאחר מכן שוב במוצאי שבת - לא נסתרה; בית הדין קבע כי המשיבה עבדה 106 משמרות בסופי שבוע (שתי משמרות בכל אחד מסופי השבוע בתקופת עבודתה בהפחתת סוף-שבוע אחד מדי חודש) ופסק לזכותה בגין רכיב זה סך של 26,878 ₪. תביעת המשיבה לגמול שעות נוספות נדחתה.

ג.אשר לזכויות הסוציאליות קבע בית הדין כי המשיבה זכאית ל- 7 ימי הבראה בסך של 2,317 ₪ וכן לפדיון חופשה עבור 12 ימים בסך של 1,987.2 ₪. תביעת המשיבה לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת נדחתה, לאחר שנמצא כי העלתה גרסאות שונות לגבי מועד סיום עבודתה ונסיבות סיום עבודתה. התביעה לתשלום דמי חגים נדחתה אף היא.