בקליפת אגוז נציין את העובדות הבאות:
א.בתקופה הרלוונטית לתובענות היתה המערערת (להלן: המעסיקה) בעלים של מכולת, ובן זוגה (להלן: ניסים) היה בעלים של קיוסק שפעל בסמוך. המשיב (להלן: העובד) עבד במכולת כמנהלהּ, וזאת מיום 01.08.11. העובד וניסים היו חברי ילדות, ולאחר נישואי המעסיקה וניסים התהדקה החברות בין המשפחות אשר נהגו לערוך ארוחות משפחתיות משותפות ולבלות יחדיו. עוד עולה כי לעובד, כמנהל העסק במכולת, היו סמכויות נרחבות שכללו, בין היתר, פיקוח על עובדים והזמנת מוצרים. הסמכויות ניתנו לעובד נוכח האמון הרב אשר המעסיקה וניסים רחשו כלפיו.
ב.בחודש אוגוסט 2012 המעסיקה וניסים החלו לחשוד כי מתבצעות גניבות מהמכולת, וביום 05.08.12 הוסיפו לקופת המכולת 150 ₪. ואכן, החשד הִתאמֵת משהסכום הנוסף נגנב על ידי המשיב. בעקבות הגילוי האמור הושב הסכום על ידו.
ג. על פי קביעת בית הדין האזורי, ביום 06.09.12 הוקלטה שיחה שהתנהלה בין העובד ובין ניסים, שבמהלכה הודה העובד בביצוע הגניבה מבלי ששיתף אחרים בביצועה או בידיעה על ביצועה. מתוך תמלול השיחה לא ניתן להבין אם מדובר באירוע חד פעמי של גניבה ומה היקפו.
ד.על פי קביעת בית הדין האזורי, ביום 21.09.12 הוקלטה שיחה נוספת שהתנהלה בין העובד ובין ניסים, שבמהלכה הודה העובד בביצוע פעולות חוזרות ונשנות של גניבה מהמכולת. לטענתו באותה שיחה, הגניבות החלו ארבעה חודשים שקדמו ל"ממה שתפסת אותי. מאוגוסט". בהמשך הוא אישר שהחל בביצוע הגניבות בערך בסוף אפריל 2012.
עוד עולה מאותה שיחה (שתמלילה הוגש לבית הדין) כי העובד הודה בכך שהוא נטל ביום בממוצע 300 עד 400 ₪, "לא כל יום. לא שישי שבת. 5 ימים". לטענתו הגניבה בוצעה מ"הכוס" – הכוונה לכוס שלתוכה הוכנס כסף מזומן לשם מתן עודף ללקוחות (מה שהצדדים כינו "פריטה"). כמו כן, עולה מאותה שיחה כי בנוסף לכסף המזומן שהעובד גנב, הוא גנב מידי יום גם "פאקט" סיגריות שלא היתה מחלוקת שמחירו 290 ₪. לא ברור מהתמליל אם מדובר ב"פאקט" אחד או בשניים ביום.
ה.באותו יום, 21.09.12, הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים כתוצאה מהתפטרותו של העובד.
להלן עיקרי פסק דינו של בית הדין האזורי:
א.לאחר שבחן את הראיות קיבל בית הדין האזורי את טענת המעסיקה כי העובד מעל בכספי המכולת. בקביעה זו נסמך בית הדין בעיקרו של דבר על ההודאה של העובד בשיחה מיום 21.09.12. בית הדין האזורי דחה את כל טענות העובד שלפיהן הודאתו הוצאה ממנו בכפייה, באיומים וכיו"ב טענות שנועדו לאיין את התוקף של אותה הודאה מוקלטת. כמו כן, נדחתה הטענה כי מדובר בהקלטה סלקטיבית או "מבושלת".
ב.אשר לסכום הגניבה – בית הדין הגיע למסקנה כי לא עלה בידי המעסיקה להוכיח את היקף הסכום הנגנב, כנטען בכתב התביעה, זאת "בהיעדר אסמכתא ברורה ומפורשת לעניין הסכומים הנתבעים ושעה שמעדות התובעת, עולה כי הסכום מבוסס על השערה ואומדנא". כן ציין בית הדין האזורי שלא עלה בידי המעסיקה להוכיח את הסכום החלופי שעתרה לו – סכום שחושב על יסוד היקף-הגניבה שבו הודה העובד בשיחה מיום 21.09.12. בית הדין קבע כי "כעולה מתמלול השיחה לא מדובר בסכום או בתקופה קצובה". לאור האמור, דחה בית הדין את תביעת המעסיקה ברכיב זה במלואה.
ג.לאור המעשים שנקבע כי נעשו על ידי העובד, חייב אותו בית הדין לשלם למעסיקה פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪. יתר רכיבי תביעתה של המעסיקה נדחו.