קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות נ' נ' ש'

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב יפו (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר כץ ונציג הציבור מר גיל אלוני; ק"ג 10449-12-15) אשר קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי הינה הידועה בציבור של המנוח י' כ' ז"ל (להלן – המנוח) לצורך קבלת קצבת שאירים מהמערערת.

כעולה מעובדות פסק הדין, המשיבה והמנוח התגוררו יחדיו לאחר צאת המנוח לגמלאות משנת 1999 עד 2012. בשנת 2012 המשיבה עברה להתגורר אצל בנה בבת ים וזאת לאחר שכלתה נכנסה לתרדמת. המשיבה המשיכה להתגורר בבית בנה גם לאחר פטירת כלתה וזאת לצורך גידול נכדה התינוק, ועל מנת לאפשר לבנה להתפרנס. המנוח נפטר ביום 22.9.2015.

בית הדין האזורי פסק שבין המשיבה למנוח המשיך להתקיים שיתוף גם לאחר שהמשיבה הפסיקה להתגורר עם המנוח בביתו ברמת גן. בית הדין קבע שבני הזוג לא נפרדו מרצונם אלא בשל המצוקה אליה נקלע בנה בשל פטירת אשתו והצורך לטפל בבנו התינוק, ובמילותיו של בית הדין "לא ניתן למחוק חיים משותפים ומגורים משותפים במשך 13 שנה במחי יד רק בשל אירוע טרגי שאירע למשפחתה של התובעת". בית הדין ציין שהמנוח תמך כלכלית במשיבה כאשר תחילה הבטיח להעביר לה סכום של 200,000 ₪ ואחר מכן הבטיח להעביר לה סכום של 150,000 ₪ בתשלום חודשיים של 1,000 ₪ כל אחד ואף הספיק טרם פטירתו להעביר לחשבונה מספר תשלומים. לאחר פטירתו של המנוח, קבלה המשיבה מבנו של המנוח סכום של 120,000 ₪. משסכומים אלו ניתנו למשיבה לאחר שכבר התגוררה בבת ים, מצא בית הדין כי יש בכך להצביע על המשכיות מערכת היחסים הזוגית בין המשיבה למנוח. עוד ציין בית הדין כי בשל הנסיבות הטרגיות אליהן נקלעה המשיבה, נמנע מהמשיבה להתגורר עם המנוח ולפגוש אותו מדי יום, אולם חרף זאת, הם נפגשו מספר פעמים בשבוע לרבות בסופי שבוע. המשיבה אף ביקרה את המנוח שעה שהיה מאושפז בבית חולים והייתה עמו ביומו האחרון.

בשולי הדברים ציין בית הדין כי את ההוראה בתקנון המערערת הקובע חובת מגורים משותפים במשך שנתיים ברציפות עד ליום פטירת הפנסיונר, אינה מחייבת כי השנתיים יהיו הסמוכות לפטירה, אלא די בתקופת מגורים משותפת במשך שנתיים רצופות במהלך החיים המשותפים.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק, מצאנו כי דין הערעור להידחות בעיקרו. להלן נביא את טעמינו.

ליבת הערעור עוסקת בשאלת המגורים המשותפים והשינוי שחל בהם כשנתיים וחצי לפני פטירת המנוח. בפסיקה עקבית של בית דין זה, נפסק לא אחת כי "לצורך קיומו של משק בית משותף יש מקום לבחינה כוללת של הנסיבות מתוך נקודת מבט רחבה, ואין מקום לבודד את התקופה השנויה במחלוקת מקודמתה. בתוך נקודת מבט רחבה זו יש ליתן משקל, בין היתר, למשך הזמן בו חיו בני הזוג כידועים בציבור טרם השינוי באורחות החיים, סיבת השינוי באורחות החיים ובפרט שעה שמדובר בכורח, מופעי השיתוף במהלך התקופה בה חל השינוי, משך התקופה שבה חל השינוי ועוד. (ראו: עב"ל (ארצי) אידה שרה פוקילמן – המוסד לביטוח לאומי (2.4.2019) (להלן – ענין פוקילמן); ע"ע (ארצי) 59685-06-18 אביבה עסילה – קרן מקפת (24.3.2019).(להלן – ענין עסילה).

בעניין עסילה נקבע שבמקרה בו בני זוג שנים מתגוררים יחד שנים רבות וחל שינוי עובר לפטירת הגימלאי, וכאשר אין חולק שטרם השינוי היו בני הזוג ידועים בציבור, הרי שנדרשת תוספת ראייתית ביחס לתקופה שבמחלוקת. הוסיף בית הדין כי בקביעת התוספת הראייתית הנדרשת בתקופה שבמחלוקת יש לתת משקל למכלול נסיבות העניין ובכלל זה לבחון, בין היתר, את הסיבה שהביאה לשינוי באורחות החיים (כורח אל מול נסיבות אחרות), אל מול פרק הזמן שבו חיו בני הזוג כידועים בציבור טרם השינוי שחל.