לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר פנחס הומינר ומר שמואל ריבלין; סע"ש 13701-08-12), שבו התקבלה בחלקה תביעת המערער כנגד המשיבה.
הערעור שלפנינו הוא בשלוש סוגיות: דחיית טענת המערער כי פוטר מעבודתו והסעדים הנובעים מכך; דחיית תביעתו של המערער לגמול שעות נוספות ומנוחה שבועית בחודשים לגביהם לא הוגשו דו"חות נוכחות; אי פסיקת הפרשי הצמדה וריבית על הרכיבים שנפסקו לזכותו.
אשר לנסיבות סיום קשר העבודה: לאחר שעיינו בכלל חומר התיק ובטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את ערעורו של המערער שמכוון כנגד קביעתו העובדתית של בית הדין כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח את גרסתו כי פוטר. מדובר בקביעה עובדתית, המתיישבת עם חומר הראיות, וגם אם ניתן היה להגיע על יסוד אותן ראיות למסקנה אחרת, אין בכך כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמותו מהעדויות ומהראיות לפניו.
אשר לגמול בעד עבודה בשעות נוספות: תביעת המערער לגמול עבור עבודה בשעות נוספות נסמכה על ממוצע שעות נוספות בדו"חות שהוגשו. בית הדין דחה את טענת המערער כי הדו"חות שהוגשו משקפים ממוצע כלשהו לאור השונות בהיקף שעות העבודה באותם חודשים. לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו של בית הדין האזורי המתיישבת עם הדו"חות שהוגשו לבית הדין האזורי.
במסגרת הערעור לפנינו הועלו טענות רבות שלא הועלו לפני בית הדין האזורי ובכללן: דו"חות הנוכחות של החודשים האחרים שהומצאו למערער במסגרת הליכי גילוי מסמכים לא הוגשו מן הטעם שהם "מפוברקים" ועברו עיבוד בדיעבד; בית הדין האזורי לא החיל את תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, בעד התקופה שמחודש פברואר 2009 ואילך, ולכן אי הגשת דו"חות הנוכחות פועלת לחובת המשיבה. איננו רואים מקום לדון בטענות אלה, נוכח העובדה שהן מהוות הרחבת חזית ולא הועלו בבית הדין האזורי. מה גם, שהטענה בדבר דו"חות "מפוברקים" שעברו עיבוד טעונה בירור עובדתי, והמערער לא העלה טענה זו כלל בבית הדין האזורי. נוסיף, כי על פני הדברים, הטענה שהמערער עבד שעות נוספות בהיקף של 60 שעות בחודש אינה מתיישבת עם העובדה שבמרבית התקופה מחודש פברואר 2009, כעולה מתלושי השכר שצורפו על ידי המערער, הוא עבד בהיקף נמוך משמעותית מ- 186 שעות בחודש.
אשר להפרשי הצמדה וריבית: בית הדין האזורי לא נימק את קביעתו בעניין פסיקת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין, ולא הסביר מדוע יש לסטות מדרך המלך, דהיינו פסיקת הפרשי הצמדה וריבית מהמועדים הרלוונטיים לכל עילה ועילה. על כן, הסכומים שנפסקו לזכות המערער ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק כמפורט להלן:
בגין השלמת הפרשות לקרן הפנסיה, דמי חגים והפרשי שעות נוספות ומנוחה שבועית – מיום 1.2.2009 עד למועד התשלום בפועל.
בגין ניכוי סכומים שלא הועברו לקרן הפנסיה – מיום 1.10.2009.
בגין פדיון ימי חופשה ודמי הבראה – ממועד סיום קשר העבודה (19.6.2010) עד למועד התשלום בפועל.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.