מי שנרשם כבעל מניות בחברה כדי לסייע לאחר לחמוק מנושים, אינו יכול להתנער מתוצאות המס הכרוכות בכך

המערער הוא בעל המניות היחיד והדירקטור בחברת סופר הארי בע"מ (להלן: "החברה"), שהוקמה בשנת 2008 וניהלה חנות סופרמרקט, עד אשר בחודש פברואר 2010 מכרה את פעילותה לחברת יינות ביתן. במקביל מכרה חברה נוספת בבעלותו של המערער, חברת סופר הארי נדל"ן, את החנות בה פועל הסופרמרקט לחברת יינות ביתן. המערער היה עובד החברה, עובר למכירה, ולאחר מכן – מנהל הסופרמרקט מטעם חברת יינות ביתן. כיום המערער מנהל המערער סניף אחר של יינות ביתן.

בדו"ח החברה לשנת המס 2010 נרשמה תחת סעיף "חייבים שונים" משיכת בעלי מניות בסך של 2,682,001 ₪ (ראה באור 3 לדו"ח). בדוח לשנת 2011 נרשם תחת אותו סעיף סכום של 2,596,006 ₪. בדו"ח אף צוין (ראה ביאור 1 לדו"ח) כי החברה הפסיקה את פעילותה העסקית בחודש מרץ 2010 והחלה בחיסול מלאי וציוד של החנות. דוחותיה של החברה נערכו ובוקרו על ידי רואה חשבון.

סכום משיכת הבעלים הוא העומד במוקד ערעור זה. לטענת המשיב יש לראות במשיכות אלה הכנסה חייבת, דהיינו הכנסת משכורת, לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, וזאת בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה בהתייחס למשיכות לפרקי זמן ארוכים שלא הוחזרו ושימשו את המערער.

לחילופין, יש לחייב את הסכום הרשום בספרי החברה כיתרת עודפים בסך של 1,694,506 ₪ כהכנסת דיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה, ואת ההפרש בין סכום זה לסך של 2,596,006 כהכנסה לפי סעיף 2(2).

המערער, מצדו, אינו מעלה כל טענה במישור זה של אפשרות החיוב במס בגין משיכות בעלים. הוא אינו טוען כי בנסיבות אלה לא ניתן לחייב את המשיכה במס לפי סעיף 2(2) לפקודה או לפי סעיף 2(4) לפקודה, הוא אינו טוען כנגד הסכומים, הוא אינו טוען כנגד השנים. כל טענתו מתמצית בכך כי המשיכה לא הייתה, ואם הייתה - לא שלו היא הייתה אלא של אביו המנוח שהלך לעולמו בשנת 2013. לטענתו, רישומו כבעל מניות וכדירקטור נעשה רק בשל רצונו לסייע לאביו לברוח מנושיו, כאשר בפועל החברה הייתה של אביו והוא עשה בה כרצונו. ועוד הוא טוען כי דוחות המס שהוגשו על ידי החברה, שבה נרשמו אותן משיכות, נחזות כחתומות על ידו, אך מדובר בזיוף, כפי שעולה מחוות דעת המומחה שהוגשה לבית המשפט.

דין הערעור להידחות.

כידוע, נטל השכנוע בערעורי מס הוא על המערער (ראה ע"מ 26719-09-12 רעי משעל נ' פקיד השומה כפר סבא (2.2.16). המערער לא עמד בנטל זה. טענתו כי מאחר וספרי החברה לא נפסלו, על המשיב להצדיק את השומה כאמור בסעיף 155 לפקודה, אין בה כל ממש. אין מדובר בשאלה פנקסית, אלא שאלה לבר פנקסית (ראה בהרחבה אב"ע 13792-02-14 ליאת דוידי נ' מנהל מס ערך מוסף רחובות (26.3.15)). למעשה, המערער הוא שמבקש "להוציא" את השאלה מתוך הפנקסים בטענתו כי אלה אינם משקפים את הרשום בהם.

בהסתמכו על עדותו של המפקח, טען המערער כי רואה החשבון אישר שעצם רישום משיכות הבעלים בכרטיסו של המערער אינו ראיה לכך שהמערער אכן משך כספים אלה. לדבריו, סעיף "חייבים - בעלי מניות" היה כמעין סעיף "סל" בו רשם סכומים שלא ידע למה שימשו ולמי שולמו. לטענת המערער, בנסיבות אלה היה על המשיב "לדרוש תשובות" וכן "להוציא את ראשו מהחול" ולא להסתפק בדוחות "כאילו הם חזות הכול".

דומה כי התהפכו לו למערער היוצרות. משהוגשו הדוחות – דוחות מבוקרים על ידי רואה חשבון ללא כל הסתייגות או הימנעות – הם אכן "חזות הכל" מבחינתו של המערער, ואין הוא רשאי להתכחש אליהם. בוודאי שאין לדרוש מהמשיב לערוך בירורים מקיפים בדבר נכונות הרישומים המוצגים בדוחות.