ע"מ 1444/16 מוחמד עאיש חסן עואיצה נ' התביעה הצבאית

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של החזקת רכוש החשוד כגנוב, סחר בחלקי רכב גנובים והפרעה לחייל, לפי העובדות הבאות:

• העורר רכש שתי דלתות של רכב שחשודות כגנובות מישראל. בפברואר 2015 הוא תיאם את מכירת הדלתות עם סוכן משטרתי תמורת 800 ₪, וביחד עם אחר הביא את הדלתות הללו אל הסוכן, למקום הסמוך למחסום מיתר.
• בפברואר 2015 יצר סוכן משטרתי קשר עם העורר וביקש לרכוש דלת ומנוע של רכב. העורר הסכים למכור לסוכן את החלקים תמורת 3000 ₪. אדם שכונה "חמודי" התקשר אל הסוכן ותיאם איתו את העברת החלקים לרשותו. העורר הגיע עם שניים נוספים לנקודת המפגש עם הסוכן המשטרתי, העביר לרשות הסוכן את החלקים האמורים והסוכן שילם לו 3,100 ₪. הסוכן ביקש מהעורר את המסמכים המתאימים לחלקים, אך העורר אמר שאין ברשותו "הניירת" המתאימה. התברר כי החלקים שייכים לרכב שנגנב מישראל בדצמבר 2013.

• העורר רכש מנוע של מכונית, ביודעו כי נגנב מישראל. בחודש מרץ 2015 הסכים העורר למכור לסוכן המשטרתי שני מנועי רכב תמורת 2,500 ₪. העורר שלח אדם מטעמו להביא לסוכן את שני המנועים. מספריהם של המנועים היו מושחתים. הסוכן מסר לעורר 2,500 ₪.
• העורר ידע שהוא דרוש לחקירה מיום 23/7/15. ביום 20/1/16 הבחין העורר בשוטרים בקרבת מקום מגוריו בדהריה. הוא החל להימלט למרות שהשוטרים קראו לו לעצור, תוך שהוא קופץ על רכב נוסע. בכך עבר עבירה של הפרעה לחייל או לשוטר במילוי תפקידו.

התביעה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בבית המשפט יהודה דן בבקשה כב' השופט סא"ל עזריאל לוי. הוא כתב בהחלטתו, כי אף שבעבירות רכוש "פשוטות" הוא נוטה לשקול שחרורו של הנאשם, הרי במקרה זה נטייתו שונה, כיוון שהעורר עשה את המעשים המיוחסים לו כאשר תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בגין עבירות קודמות של קבלת רכוש גנוב. עוד כתב, כי מי שעוסק בתחום הרכב צריך לדעת כי מנוע שמספרו מושחת הוא "לא מנוע החשוד כגנוב, אלא הוא מנוע גנוב" כהגדרתו של בית המשפט קמא. העורר אינו "פחח תמים" שכשל בסחר מזדמן, אלא סוחר מתוחכם שמספק סחורה גנובה תוך זמן קצר. מכאן הסיק השופט הנכבד כי העורר מסוכן, יש חשש להימלטותו מן הדין ויש לעצור אותו עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

בדיון בערר טען הסנגור, כי לעורר אמנם יש מוסך לטיפול בכלי רכב, אך הוא לא עוסק למחייתו בסחר בחלקי רכב גנובים. הוא רוכש חלקים מעסקים חוקיים. קמה לו הגנה של "תקנת השוק", גם אם התברר בדיעבד שהחלקים היו גנובים. הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת שמדובר בחלקים גנובים.

בית המשפט קמא כלל לא בחן את התשתית הראייתית ולא קבע אם יש הוכחה לעבירות שבכתב האישום. יש להחזיר את התיק לערכאה הראשונה כדי שידון בסוגיה זו. לא די בכך שמספרו של מנוע מושחת כדי לבסס הרשעה בסחר בחלקים גנובים.

הסנגור הפנה למשפטו של סאמר פאחורי, ששוחרר ממעצר למרות שסחר בחלקי רכב בהיקף דומה והיה לחובתו מאסר מותנה, בדומה לעורר. מר פאחורי אמנם לא התייצב למשפטו ונעצר, אך הדבר רק מוכיח כי גם באזור, כאשר נאשם לא מתייצב – אפשר לאכוף זאת עליו. לכן, לטענת הסנגור, אפשר להסתפק בחלופת מעצר גם בעניינו של העורר. 

התובע טען, כי בניגוד לדברי הסנגור, בית המשפט קמא בחן היטב את חומר הראיות, והתייחס בהחלטתו במרומז גם לתשתית הראייתית. הוא ציין דברים שאמר העורר בחקירתו, ותיאר את פעילותו ואת התאמתה לפסיקה קודמת. לכן אין טעם להחזיר את התיק לערכאה הראשונה רק לשם דיון בראיות.

לגופו של עניין ציין התובע, כי בנוסף לעובדה שהעורר סחר ברכב גנוב, קיים חשש שהעורר יימלט מן הדין. חשש זה עולה מנסיבות פרט האישום הרביעי, לפיו כשבאו שוטרים לעצור את העורר הוא ניסה להימלט מפניהם. התובע הגיש לעיוני את עיקרי הראיות בתיק עב-הכרס שבידי התביעה.

אקדים ואציין, כי לא ראיתי סיבה להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה לבחינת התשתית הראייתית. מנוסח החלטת בית המשפט קמא עולה – גם אם במרומז ולא באופן מרוכז וברור – כי הוא בחן את התשתית הראייתית, מצא שהעורר העיד בחקירתו כי הוא קונה ומוכר חלקי רכב רבים, פעל בשיטתיות ובתחכום, וסיפק חלקי רכב גנובים תוך זמן קצר. לכן, ברור שהחלטתו של בית המשפט קמא מבוססת על הראיות, וכי בחן את עילות המעצר רק לאחר שהתרשם כי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר.

הראיות שהוצגו בפניי כוללות תמלילי שיחות וזכ"דים של הסוכן משטרתי על הקשר שלו עם העורר; תמלילי שיחות שמהן עולה, כי העורר יכול להשיג חלקי רכב מגוונים וזולים לפי בקשה; באחת השיחות עולה, כי העורר מוכן להשחית מספרי זיהוי של מנוע, כמו שעשה בעסקה קודמת; כאשר הסוכן המשטרתי שאל אם יש מסמכים המתעדים את חוקיותם של החלקים, השיב העורר בשלילה; דוחות על מנועים שנלקחו מרשותו של העורר, שמספריהם הושחתו ונמצא כי נגנבו מישראל; פענוח טביעת אצבע של העורר על דלת גנובה; דוחות על ניסיונות ליצור קשר טלפוני עם העורר והתחמקותו של העורר מלשוחח עם השוטרים; זכ"ד על בריחתו של העורר מן השוטרים במהלך מעצרו; זכ"ד על כך שהעורר הודה כי ידע שהמשטרה מחפשת אותו; אישור של מומחה, כי הקול הנשמע בהקלטות שיחות הטלפון עם הסוכן המשטרתי הוא קולו של העורר; אמרות של העורר במשטרה, בהן הכחיש תחילה כל קשר לחלקי הרכב, אך לאחר מכן קשר עצמו לעסקאות בחלקי הרכב, וטען שלא ידע כי הם גנובים. כמו כן עיינתי במרשם הפלילי של העורר.  

מן הראיות עולה, כי העורר סוחר בחלקי רכב וכי עשה שלוש עסקאות עם סוכני משטרה ובהן מכר להם חלקי רכב שהתבררו  כגנובים. מכאן, שיש בסיס לכאורה לאישומים.