ע.מ.מ ייעוץ, תכנון וביצוע עבודות גמר בע"מ ואח' נ' אבן צור ואח'

החלטה

מונחת לפני בקשה מתוקנת מצד הנתבעים (להלן: "המבקשים") לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 20.4.13 בהתאם לתקנה 122 ותקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי ובמסגרתו הורה בית המשפט על מחיקת הגנתם של הנתבעים ועל קבלת התביעה במלואה.

פסק הדין מפרט את התנהלותם של הנתבעים, אשר לא הותירה ברירה מלבד מחיקת הגנתם ומתן פסק דין בהעדר הגנה בהתאם, זאת אחר שניתנו למבקשים התראות רבות להן לא שעו.

המבקשים הגישו ביום 2.5.13 בקשה לביטול פסק דין, בבקשתם העלו טענות מן הגורן ומן היקב אשר אין בהם כדי להצדיק מדוע זה לא פעלו בהתאם להנחיות החוזרות ונשנות של בית המשפט לאפשר ביקור מומחה מטעם התובעים בבית הנתבעים לצורך הגשת חוות דעת מטעם התובעים ובהמשך, מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

בקשתם נדחתה על ידי בית המשפט ביום 4.6.13.

בתאריך 30.6.13 הוגשה בקשה מתוקנת זו שלפניי, מבלי שניתן כל טעם להגשתה המאוחרת ומבלי שנתבקש הדבר.

הנתבעים מעלים שורה של טענות שבאות להבהיר את קשייה האישיים של הנתבעת אולם גם בקשה זו אינה נותנת טעם להתעלמות הנתבעים מהחלטות בית המשפט אשר ניתנו, זולת בכל הנוגע הודעת העוזרת המשפטית מיום 19.3.13 – הודעה אשר אכן הומצאה באיחור. אולם, גם לאחר שזו כבר הומצאה, חלפו עוד כשבועיים עד שניתן פסק הדין וגם במהלך ימים אלו, היה לנתבעים די והותר זמן להגיב ולפעול, אך הם המשיכו בהתעלמותם מן המתחייב בהחלטות בית המשפט, כפי שנהגו קודם לכן. לבקשה הפעם מצורף תצהיר של הנתבעת בעצמה אולם אין כל תצהיר התומך בשלל הטענות בעטיין, כך על פי הבקשה, לא פעלו הנתבעים בהתאם להחלטות בית המשפט (ר' סעיפים 5-9, 14, 21 לבקשה).

הנתבעים ממשיכים וטוענים כי אינם מבינים מדוע לא מונה מומחה על ידי בית המשפט. והרי עניין זה כבר נטען והוכרע זה מכבר והובהר לנתבעים מפורשות כי קודם להגשת חוות דעת מטעם שני הצדדים, לא ימונה מומחה מטעם בית המשפט. על החלטה זו לא הוגשה בקשה למתן רשות ערעור. הנתבעים, אשר דומה כי החלטה זו לא נשאה חן בעיניהם, עשו כל שלאל ידם כדי למנוע מן התובעים להגיש חוות דעת מטעמם וחרף ניסיונות חוזרים ונשנים מצד בית המשפט לסייע בתיאום מועד לביקור מומחה התובעים, לא צלח הדבר בשל התנהלות הנתבעים.

תגובת התובעים הוגשה. התובעים מתנגדים לבקשה וטוענים כי היא הוגשה באיחור, בלא שנתבקש הדבר וכאשר לבית המשפט אין סמכות לדון בה בהיותה בקשה חוזרת כאשר לא הועלה כל נימוק המצדיק עיון חוזר בהחלטה. גם לגוף העניין, השיבו התובעים וטענו כי לא הוצגו טעמים שיש בהם כדי להצדיק את התנהלות הנתבעים אשר לשיטתם, הצדיקה עוד בשלב מוקדם יותר מחיקת הגנתם של הנתבעים ומתן פסק דין בהתאם לתביעה.

ערה אני לתוצאה של ההחלטה על מחיקת הגנתו של נתבע. מסכימה אני עם הנתבעים כי המדובר בסעד שהוא קיצוני, אולם בנסיבות תיק זה, תוצאה זו היא תולדה ישירה של התנהלות הנתבעים אשר פעם אחר פעם התעלמו מהחלטות, אילצו את התובעים ואת בית המשפט לעסוק בהחלטות חוזרות ונשנות באותם עניינים ממש ומנעו כל התקדמות בתיק.

התנהלות שכזו טעונה הבהרות כאשר באים הנתבעים ועותרים לביטולו של פסק הדין מחובת הצדק, והבהרות מספקות - לא ניתנו.

משכך, ניתנה החלטת ה- 4.6.13 אשר דחתה את הבקשה ואף כעת, איני מוצאת כל טעם חדש המצדיק שינוייה, זולת צירופו של תצהיר לבקשה, אשר גם הוא אינו תומך כנדרש בטענות במלואן.

המשנה לנשיא ש' לוין (כתוארו אז) ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730, 732 (2001) התייחס לעקרון סופיות הדיון כך:

"... שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד".

כאמור, החלטה בבקשה לביטול פסק הדין ניתנה זה מכבר.

בקשה מתוקנת זו, אשר הוגשה באיחור ומבלי שנתבקש הדבר, אינה מחדשת בפן המהותי ואיני מוצאת כל טעם המצדיק שינוי ההחלטה אשר ניתנה.

אל מול זכויות הנתבעים להתגונן מפני התביעה, עומדת זכותם של התובעים לסיים את ההתדיינות המשפטית. בנסיבות החריגות בהן התנהל תיק זה, אני מוצאת כי התנהלות הנתבעים היא שהובילה להחלטה על מחיקת הגנתם וקבלת התביעה. באיזון של זכויות התובעים מחד וזכויות הנתבעים מאידך, סבורה אני כי התוצאה של מחיקת ההגנה היא התוצאה הראויה אשר באה לשים קץ להתנהלות הנתבעים בהליך זה.

הבקשה נדחית.

פסק הדין יעמוד על כנו. החלטתי על עיכוב ביצועו בטלה.

הנתבעים ישלמו לתובעים את הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.