אללוף נ' פרקליטות המדינה מחלקה כלכלית

רקע

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השו' א' דניאלי), מיום 8.12.16, בת"פ 39300-12-15, בגדרה נדחתה בקשה שהגיש העורר לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982(להלן: "חסד"פ"), שעניינה בגילוי חומרי חקירה ספציפיים, בדמות הנחיות המשיבה לביצוע השלמות חקירה ובדיקת דיסק קשיח תקול (להלן: "הדיסק").

1. ביום 5.12.16, הוגש כנגד העורר ואחרים כתב אישום מתוקן, בו מיוחסים לעורר שלושה אישומים בעבירות של לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); מרמה והפרת אמונים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 284 לחוק; רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק ושימוש לרעה בכוח המשרה, לפי סעיף 280 לחוק.

2. על פי עובדות האישום הראשון, בשנים 2003-2014, שימש העורר כמנהל בתחום הרכש של אחד ממפעליה של חברת התעשייה האווירית לישראל בע"מ - חברה ממשלתית (להלן: "המפעל"). על פי הנטען, העורר היה מעורב באופן ישיר בהזמנת שירותים על ידי המפעל מאת הנאשמת 4, דאג באופן אישי לכך שתקבל את מירב הזמנות העבודה של המפעל ופעל לסיווגה כספק של המפעל. בתמורה לכך, נטל העורר שוחד, בדמות מוצרים ושירותים שסופקו לבניית ביתו ולשיפוץ בתי ילדיו – אלי ויעל אללוף, בסכום מצטבר של כ- 187,938 ₪ ושירותי ייעוץ וחתימה על מסמכים שנדרשו לצורך ביצוע עבודות אלו.

3. על פי עובדות האישום השני, חברת מישל עיצובים, אשר הייתה קבלן משנה של הנאשמת 4, בנתה מטבח בביתו של העורר. לאחר סיום בנית המטבח, ערך המפעל מכרז לבניית ארון קודש. למכרז ניגשו חברת מישל עיצובים וחברת בלנק. ביום 20.12.06, כתב העורר נימוקים לבחירת מישל עיצובים כספק הזוכה במכרז, על אף שהצעת המחיר מטעמה הייתה גבוהה מזו של חברת בלנק. נימוקים אלו כללו דבר קיומו של ביקור בחברת מישל עיצובים, בעוד שביקור זה לא נערך מעולם. ביום 20.12.06, הורה העורר למער יצחק עובדיה, מנהל פרויקט בניית ארון הקודש, להעתיק את הנימוקים שכתב לבחירת חברת מישל עיצובים, בכתב ידו. זאת, על מנת להציג מצג לפיו הנימוקים נכתבו על ידי מר עובדיה לאחר ביקורו אצל חברת מישל עיצובים, על אף שהביקור לא התקיים.

4. על פי עובדות האישום השלישי, בתקופה הרלוונטית, שימש העורר כחבר הוועדה לבחירת מתנות לעובדים במפעל (להלן: "הוועדה"). מכוח תפקידיו הנוספים במפעל, כמנהל רכש וכנציג העובדים, הייתה לעורר השפעה ניכרת על החלטות הוועדה. בשנת 2011, החליטה הוועדה לרכוש 1,700 כוסות בירה עם לוגו של המפעל מחברת נועל'ה, תמורת סכום של 31,436 ₪. לאחר כריתת העסקה עם נועל'ה, פנה העורר לבעליה, מר מיקי בוזגלו והורה לו להעסיק את בתו, גב' יעל אללוף, כמעצבת הלוגו של המפעל אשר עתיד היה להופיע על גבי כוסות הבירה שהוזמנו. גב' אללוף עיצבה את הלוגו ובתמורה לכך, שולם לה סכום של 3,740 ₪.

5. העורר והנאשמים הנוספים הגישו מספר בקשות לגילוי חומרי חקירה ובכלל זה, עתרו לגילויו של הדיסק, אשר הוגדר כ"תקול" על ידי המשיבה ועליו שמורים נתונים מחקירותיהם של גורמים המעורבים בעבירות המיוחסות לעורר. לפיכך, ביום 8.12.16, ביקשו הנאשמים כי מומחה מטעמם יבדוק את הדיסק במשרדי היחידה החוקרת, או במשרדי המומחה. עוד עתר העורר לגילויין של הנחיות להשלמת חקירה שהעבירה המשיבה ליחידה החוקרת בתקופה שלאחר הגשת כתב האישום, במסגרתן התבקש ביצוען של פעולות חקירה נוספות.

   המשיבה התנגדה לבקשת הנאשמים והודיעה כי ניתן לבדוק את הדיסק על ידי אחת משלוש חברות אשר פורטו בתגובתה וכן כי ההנחיות להשלמת החקירה מהוות תרשומות פנימיות שאינן נכללות בגדר חומר חקירה שיש לגלותו להגנה.

6. בית המשפט קמא קבע כי יש לאמץ את עמדת המשיבה. אשר לדיסק, הוטעם כי דרך המלך היא ביצוע פעולות הקשורות לחומרי חקירה על ידי גורמי היחידה החוקרת והספקים המורשים מטעמה ואין להטיל דופי בניקיון הכפיים של גורמים אלו, בשלב זה. עוד הוטעם כי מדובר בחומר חקירה שעלול להכיל תכנים מסווגים ואין בנימוקי העורר כדי הטיית הכף לעבר העברת הדיסק לגורמים חיצוניים שאינם בעלי הסיווג הבטחוני הנדרש. הובהר כי החומר שהפקתו מתבקשת דרוש אף למשיבה ולפיכך, יש להניח כי תעשה את הדרוש על מנת להפיקו.

   אשר להנחיות המשיבה ליחידה החוקרת, קבע בית המשפט קמא כי מדובר בתרשומת פנימית ובטרם ייחקרו החוקרים לפני בית המשפט, לא ניתן לשלול חזקה זו.

   מכאן הערר שמלפניי.

   תמצית טענות הצדדים