ע"ו 34576-04-13 צדקני ואח' נ' כביש חוצה ישראל בע"מ

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בשבתו כוועדת הפיצויים בהתאם לחוק כביש ארצי לישראל, התשנ"ה – 1994 (כב' השופטת חנה פלינר, עו"ד בני טמיר, עו"ד רפאל אבשלום לוי) (להלן: "הועדה"ו/או "בית משפט קמא"), בתיק ו"ע 547-07, מיום 5.2.13, בגדרו נפסקו למערערים פיצויים בגין הפקעת מקרקעין לצורכי הקמת כביש חוצה ישראל (להלן: "כביש 6").

העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות האירועים:

המערערים הינם בעלי זכויות חכירה במקרקעין הידועים בסימונם כגוש 8877 חלקה 1 (בחלק) וכן כגוש 6317 חלקות 5- 7 ו-9 (כולם בחלק) (להלן: "המקרקעין"). במסגרת הליכי הפקעה שביצעה המשיבה, הופקעו חלק מהמקרקעין של המערערים, נוכח היותם בחלקם בתחום תוואי כביש 6 שנסלל על ידי המשיבה, ובחלקם בתוואי מסילת הברזל הסמוכה שמיקומה הועתק. אין מחלוקת כי המקרקעין, טרם הפקעת חלק מהם, השתרעו על שטח של כ-59,700 מ"ר, ויצרו בצוותא מגרש אחד.

המקרקעין הופקעו בשני הליכים נפרדים: במסגרת ההפקעה הראשונה, שהמועד הקובע לעניינה הוא יום 8.6.95, הופקעה רצועת מקרקעין בשטח של כ- 15.4 דונם, אשר חצתה את המקרקעין מצפון לדרום (להלן: "ההפקעה הראשונה"). הפקעה זו הובילה להיווצרותו של שטח שארית, התחום בין המקרקעין המופקעים ממערב, מחד גיסא, למסילת הברזל הקיימת ממזרח, מאידך גיסא, בשטח של 16.617 דונם (להלן: "השטח המזרחי" ו/או "השטח הכלוא" ו/או "שטח השארית"). במסגרת ההפקעה השנייה, שהמועד הקובע לעניינה הוא יום 26.11.01, הופקע חלק נוסף מהמקרקעין של המערערים, בשטח של 2.6 דונם (להלן: "ההפקעה השנייה").

כך, הופקעו מהמערערים או ממי מהם שטח כולל של כ- 18 דונם (15.4 דונם בתוספת 2.6 דונם) מתוך כ- 59,700 מ"ר, המהווים הפקעה של 30.15% משטח המקרקעין כולו.

במקביל, ובהמשך להליכי הפקעת המקרקעין, התנהלו מגעים בין המערערים לבין המשיבה, לשם הסכמה על סך הפיצויים שישולמו למערערים בגין ההפקעות. משלא הצליחו הצדדים להגיע לעמק השווה, הוגשה תביעת המערערים וזו התבררה בפני ועדת הפיצויים – היא הערכאה קמא.

טענות הצדדים בפני הועדה נסמכו על חוות דעת שמאיות, מזה ומזה. המערערים תמכו טענותיהם בחוות דעתו של השמאי, מר יעקב כהן (להלן: "כהן"), אשר העריך את שווי הקרקע שהופקעה בסכום של 25,000 דולר לדונם. כמו כן, העריך כהן כי יש לפצות את המערערים עבור כל דונם בשטח המזרחי בשיעור של 80% מהסכום שנזכר לעיל, עקב הפגיעה במקרקעין הכלואים, בין היתר, לנוכח ניתוקם מהשטח המערבי.

המשיבה מצידה, תמכה טענותיה בחוות דעתו של השמאי, מר עודד האושנר (להלן: "האושנר"), אשר הגיע לכלל מסקנה ששווי דונם נכון למועד ההפקעה הראשונה עומד על 3,000 דולר, והשווי נכון למועד ההפקעה השנייה עומד על 5,400 דולר לדונם. עוד העריך האושנר כי לא נגרם כל נזק לשטח המזרחי.

פסק דינה המלומד והמנומק של ועדת הפיצויים הכריע בשש שאלות מרכזיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, לרבות שתיים אלו: האם יש לפצות את המערערים מ"המטר הראשון" להפקעה; והאם יש מקום לפסוק פיצוי עבור המחוברים. נוכח העובדה כי הדיון בערעור הצטמצם לשתיים בלבד מהסוגיות שנידונו בפני הערכאה קמא, יפורטו להלן ממצאי הועדה באשר לסוגיות אלו בלבד:

• הפיצוי הראוי בנסיבות העניין עבור המקרקעין שהופקעו בפועל

  הועדה קבעה כי לא קיים פוטנציאל לשינוי ייעוד שיש להתחשב בו בעת קביעת שווי המקרקעין מושא התובענה, ועל כן יש להעריכם על פי ייעודם החקלאי (פסק הדין, פסקה 43).