פס"ד בעניין דחיית ערעור קורבנות הפרהוד בעירק

השופט ר' שפירא, נשיא [אב"ד]:

א.הרקע לערעורים ותמצית המחלוקת:

1.בפנינו שלושה ערעורים, אשר הדיון בהם אוחד, שעניינם החלטות ועדות הערר של בימ"ש השלום בשלושה תיקים בעניינם של המערערים (העוררים בערכאה קמא, יכונו להלן "מערערים" או "עוררים"), אשר ביקשו להכיר בהם כזכאים לפיצויים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז - 1957 (להלן: "החוק" או "חוק נכי רדיפות הנאצים"), בשל הנזקים אשר נגרמו להם באירוע משנת 1941 בעיראק, המוכר כפרהוד.

2.על פסק דינה של ועדת הערר שליד בית משפט השלום בבאר שבע, בראשות כב' השופטת (עמיתה) דרורה בית אור (בתיק ו"ע 9969-11-13), שניתן ביום 23.7.17, לפיו נדחה הערר על החלטת הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר (להלן: "הרשות" או "המדינה") שלא לשלם תגמולים ליוצאי עיראק ניצולי טבח ה"פרהוד", הגישו ערעור המערערים (ע"ו 55221-10-17), אשר מבקשים להפוך את פסק דינה של הוועדה ולקבוע כי הם זכאים, עקרונית, לתגמולים חודשיים מכוח החוק.

3.על פסק הדין של ועדת הערר שהתכנסה בבית משפט השלום בחיפה, בראשות כב' השופט אהרון שדה (ו"ע 13-08-34142), שניתן ביום 13.6.17, הגישו ערעור הן המערערים, הטוענים שהם זכאים, עקרונית, לתגמולים חודשיים מכוח החוק, בשל היותם יוצאי עיראק ניצולי טבח ה"פרהוד" (ע"ו 54199-09-17) והן הרשות, שערערה על חיובה בתשלום הוצאות העוררים, למרות שעררם נדחה על ידי הוועדה. הרשות טוענת, כי פסיקת הוצאות לטובת מי שהפסיד היא חריגה, וכי ההחלטה המנהלית המיטיבה (שקיבל בחודש דצמבר 2015 שר האוצר בדבר מענק שנתי לאוכלוסיות שאינן זכאיות לסעד בהתאם לחוק) לא התקבלה כתוצאה מההליכים בפני ועדת הערר (ע"ו 17971-08-17). יצוין כי בתאריך ה-14.8.17 ניתן צו לעיכוב ביצוע על תשלום ההוצאות עד ההכרעה בערעור.

4.בפני ועדות הערר הנ"ל נדונה שאלת זכאותם של מי שנפגעו בעיראק במהלכי אירועי הפוגרום המכונה "פרהוד", שהחלו ביום ה-1.6.41 ונמשכו כיומיים. העוררים טענו בפני ועדות הערר, כי בערב חג השבועות, בבגדאד שבעירק, החלו פרעות שבמהלכם נהרגו 179 יהודים. הפורעים בזזו רכוש, היכו, אנסו נשים, השחיתו בתי כנסת ועוד. לטענת המערערים (העוררים שם), האירוע קרה כאשר הצבא הבריטי צר על העיר בגדאד, ולאחר שראשי השלטון נכנעו ונמלטו מעיראק. העוררים טענו, כי אירועי הפוגרום הנ"ל, בוצעו בחסות שלטון שנתמך והוכוון ע"י המשטר בגרמניה הנאצית ועל כן, נטען כי הם זכאים לפיצוי על פי חוק נכי רדיפות הנאצים. במהלך הדיונים בפני ועדות הערר, התקבלה ע"י משרד האוצר החלטה בדבר מענק שנתי לכל מי שחי בתקופת מלחמת העולם השנייה ואינו זכאי לפיצוי לפי חוק (החלטה מ-12/15). בהתאם להחלטה המנהלית הנ"ל, הוכרה זכותו של מי שחי בתקופת מלחמת העולם השנייה, ואשר לא הגיש תביעה לפי החוק, לקבלת מענק שנתי של 3,960 ₪ וכן להחזר השתתפות עצמית ברכישת תרופות הכלולות בסל הבריאות.

5.בתאריך ה-13.6.17 ניתן פס"ד של הוועדה בחיפה במסגרת ו"ע 34142-08-13 בו נדחו טענות העוררים. נקבע, כי לא ניתן להרחיב את העילות על פי החוק ולהחילו על הפרעות שנעשו ביהודי עיראק. למרות שהוועדה דחתה את הערר, היא החליטה לזכות את העוררים בהחזר הוצאות. על כן, הורתה על החזר שליש מהוצאות העוררים למימון חוות דעת של מומחים מטעמם, החזר הוצאות הקלטה בסך 15,000 ₪ ותשלום שכ"ט בסך 200,000 ₪. כאמור, המערערים מערערים כנגד פסק הדין הנ"ל במסגרתו נדחה עררם על החלטת הרשות שלא לשלם להם תגמולים בהתאם לחוק בגין אירועי הפרהוד. הרשות מערערת על כך שחויבה בהוצאות לטובת המערערים.

6.יצוין עוד כי בתאריך ה-10.3.16 ניתנה החלטה של הוועדה בבאר שבע (ע"ו 9969-11-13) בה נדחו טענות הרשות לאיחוד הדיון בפני הוועדה בחיפה. בהחלטה צוין כי נשמעו כבר כל עדויות המומחים בוועדה והתיק החל להתברר כ-4 שנים לפני כן. פסק הדין של הוועדה בבאר שבע דחה גם הוא את טענת המערערים לזכאות לתגמולים לפי החוק ונקבע בדעת רוב כי אין צו להוצאות (23.7.2017).

7.בתאריך ה-29.11.17 ניתנה החלטה בביהמ"ש העליון (בש"א 9107/17), בבקשת הרשות לאיחוד הדיון בשלושת הערעורים שבנדון וביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה וקבע כי הדיון בע"ו 55221-10-17 יועבר לביהמ"ש המחוזי בחיפה וידון במאוחד עם הדיון בע"ו 54199-09-17 ובע"ו 17971-08-17.