ע"א 8946-09-15 עאיד כאסתירו נ' חברת עיר על תילה בע"מ ואח'

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן) מיום 28.7.15, בהליך שהגישו המשיבים כנגד המערער על פי פקודת ביזיון בית המשפט במסגרת ת"א 1274/05. בפסק הדין העיקרי שניתן באותו הליך, נקבע כי על המערער להרוס בנייה בלתי חוקית בהיקף של כ-160 מ"ר שבנה תוך גרימת מטרד למשיבים. מועד ההריסה נקבע ליום 31.12.13. ערעור שהגיש המערער על פסק הדין נדחה, אולם המערער לא פעל להריסת הבינוי על אף העובדה שלא ניתן עיכוב ביצוע לסעד האופרטיבי שבפסק הדין. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה ביום 18.12.14. מאחר וגם לאחר מתן החלטתו של בית המשפט העליון לא הרס המערער את הבינוי, הוגשה הבקשה נשוא הדיון שלפנינו.

במסגרת הדיון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט טען המערער שלא ניתן לבצע את צו ההריסה אלא אם יינתן היתר בניה להריסת הבינוי. הוא טען כי הוא מצוי בהליכים לקבלת היתר, וכי מאחר ומדובר בבינוי באזור העיר העתיקה, הרי שקיימת רגישות מיוחדת לנושאי השימור ויש צורך בקבלת היתר להריסה. בית המשפט קמא ביקש את התייחסות עיריית ירושלים לשאלה "אם יש מניעה כלשהי ... לבצע את צו ההריסה שניתן בפסק הדין". בעקבות החלטתו זו (מיום 22.6.15) הוגשה הודעה מטעם עיריית ירושלים בגדרה הובהר שיש צורך בתיאומים שונים בעת ביצוע הריסה בעיר העתיקה, את ההריסה יש לבצע בליווי ובפיקוח הנדסי ויש צורך בתיאום עם מחלקת שימור. לאחר קבלת עמדת העירייה הורה בית המשפט קמא לעירייה להבהיר אם יש מניעה מביצוע צו ההריסה השיפוטי, ולו בליווי מהנדס מוסמך. בעקבות החלטה זו הודיעה העירייה כי "למחלקת שימור אין מניעה לביצוע ההריסה הואיל ומדובר בתוספות בניה מאוחרות. יחד עם זאת, מאחר ומדובר במבנה היסטורי, שלחלקו יש ערך שימור, מבוקש כי ההריסה תבוצע בתיאום עם מהנדס של מחלקת שימור". מייד לאחר קבלת הודעה זו של העירייה קבע בית המשפט קמא כי "צו ההריסה בהתאם לפסק הדין יבוצע גם בתיאום מהנדס של מחלקת השימור בעיריית ירושלים", כשהוא קובע שהצו יבוצע עד ליום 30.11.15.

המערער טוען כי בית המשפט קמא שגה עת הורה על הריסה של הבינוי בלא קבלת היתר בניה. לשיטתו, הריסת בינוי מחייבת קבלת היתר בניה מכח הוראת סעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). המערער מציין שאינו חולק על כך כי בשעה שניתן פסק דין בהליך פלילי ובגדרו צו הריסה אין צורך בהיתר בניה לשם ההריסה, אלא שהדין שונה בהליך אזרחי. לעניין זה הסתמך המערער, במהלך הדיון שהתקיים היום, על החלטת בית המשפט העליון בר"ע 469/85 עמידר נ' אלגביש, מיום 11.9.85.

המשיבים טוענים שיש לסלק את הערעור על הסף, מאחר ולא קיים הליך של הגשת ערעור אזרחי על החלטה שניתנה בגדר בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. לגוף העניין טוענים המשיבים שאין צורך בקבלת היתר בניה לשם הריסת מבנה, כאשר זו מבוצעת על יסוד צו שיפוטי, וזאת מכח הוראת תקנה 1(4) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967 (להלן: "התקנות"). המשיבים מסתמכים לעניין זה על ההחלטה בר"ע 469/85 הנ"ל, כמו גם על קביעות שניתנו בערכאות אחרות.

אף שניתן היה לסלק את הערעור על הסף מהטעם הדיוני, מצאנו לנכון להתייחס גם לגוף העניין. נבהיר בתחילה כי ההליך הערעורי הנכון לתקיפת החלטה המקבלת בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט הוא בהליך של ערעור פלילי (ע"פ 4793/05 נבון נ' עצמון, מיום 6.2.07), ואילו תקיפה ערעורית של החלטה הדוחה בקשה מעין זו היא בבקשת רשות ערעור (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 717 (מהדורה 11, 2013)). ממילא לא ניתן היה לתקוף את החלטת בית המשפט קמא בהליך של ערעור אזרחי בזכות, ודי היה בכך כדי להביא לדחיית הערעור.

לגופו של עניין, אנו סבורים שלא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא. אין בידינו לקבל את טענתו העקרונית של המערער, לפיה לא ניתן לבצע צו הריסה שיצא מתחת ידו של בית משפט בהליך אזרחי ללא קבלת היתר בניה. אף בטרם ייבחנו הוראות החוק לגופן, יש להבהיר כי קבלת פרשנות זו מרוקנת מתוכן הליכים של סעדי ביניים בגין בניה פרועה. כך, על דרך המשל, אם יבנה פלוני מבנה החוסם את הגישה לחלקתו של אלמוני, הרי שאף אם יינתן צו מיידי להריסה יוכל פלוני לטעון שעליו לקבל היתר בניה לצורך ההריסה ולהשהות את ההליכים לתקופה ארוכה ביותר. תוצאה מעין זו משוללת היגיון על פניה, ודי בכך כדי להדגים את מופרכותו של קו הטיעון שמעלה המערער.

כפי שהבהיר בית המשפט העליון בר"ע 469/85 הנ"ל בעניין תקנה 1(4) לתקנות "במלים אחרות, הריסה לפי צו בית משפט או של רשות מוסמכת כנ"ל איננה טעונה היתר" (בפסקה 3 להחלטה). קביעה זו היא המשמשת בסיס לדיון. יתכן אמנם, כי במקרים מסוימים יתעוררו בעיות בביצוע צו ההריסה שיוכלו להוות שיקול במסגרת הליכים שייפתחו על פי פקודת ביזיון בית המשפט בעקבות אי-ביצוע צו הריסה. כך, לדוגמא, אירע במסגרת ת"א (י-ם) 18511/08 חליב השקעות בע"מ נ' שבו, מיום 21.6.12, בגדרו הורה בית משפט השלום שיש צורך בקבלת היתר בשל פניה של עיריית ירושלים בעת ביצוע ההריסה והעלאת טענות על ידי פקחי העירייה שכתוצאה מהן אף הוצא צו הפסקת עבודה מינהלי. אלא שהעובדה שלעיתים יביאו הנסיבות לכך שלא יינתן סעד על פי פקודת ביזיון בית המשפט, אין בה כדי להביא למסקנה לפיה צו ההריסה תלוי בגורם חיצוני. החלטות בית המשפט אינן זקוקות לחיזוק חיצוני ואינן מותנות בהחלטת גורמים חיצוניים, ולכל היותר ניתן במקרים המתאימים, שיש להניח שהם יוצאי דופן למדי, לשקול את עמדת הגורמים הנ"ל במסגרת בקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

במקרה דנא, מדובר בבניה בלתי חוקית בהיקף רב ביותר, ובמצב דברים בו חלפה תקופה של כשנתיים מאז המועד שנקבע להריסת הבניה ועד ליום הזה, ועל אף זאת הבניה לא נהרסה והיתר בניה טרם התקבל. שעה שמדובר בבניה בלתי חוקית וללא היתר, הרי שבית המשפט מוסמך להורות על הריסה של הבניה, ואין צורך בקבלת היתר בניה מהרשות המינהלית לצורך ביצוע הצו השיפוטי. מאחר ובענייננו הועלתה טענה לפיה קיים קושי אובייקטיבי בביצוע צו ההריסה בשל הרגישות התכנונית ושיקולי השימור, טוב עשה בית המשפט קמא שעירב את הגורמים המתאימים. לאחר שהעירייה הודיעה שאין מניעה לבצע את ההריסה בליווי של מהנדס מטעם המחלקה לשימור, לא היתה עוד כל מניעה מקבלת החלטה לפיה תבוצע ההריסה בליווי מהנדס כאמור.

בשולי הדברים נציין שיתכן כי הדין שונה מקום בו נעשתה הבניה מלכתחילה בהיתר, בדומה למקרה שנדון בת"א (י-ם) 4148/02 חברת מסלמני בע"מ נ' עיריית ירושלים, מיום 10.7.03, אף שלעניין זה אין צורך לקבוע מסמרות.