ע"א 8659/12 אברהם רויכמן נ' מדינת ישראל - פקיד שומה חיפה

השופט צ' זילברטל:

1.        ערעור על פסק דינו מיום 3.9.2012 של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 52253-12-10 שנדון במאוחד עם ע"מ 8944-06-09 בפני סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג.

העובדות

2.        בשנת 1995 מכרו פרץ ואליהו רויכמן ז"ל (להלן: האחים) את מניותיהם בחברת רויכמן-שומרון בע"מ, לאחֶיהם, יעקב ויוסף רויכמן. בתמורה למכירת המניות קיבלו האחים כ-109 מיליון ש"ח במזומן (להלן: התמורה במזומן) וזכויות בעלות בקניון בחדרה (להלן: התמורה שלא במזומן). עם השלמת העסקה פנו האחים באמצעות רואה חשבון מטעמם לרשויות המס בבקשה לדחיית מועד תשלום המס בגין התמורה שלא במזומן. במכתב הבקשה הוסבר כי הסדר העברת התמורה הוא "בעייתי מאוד" והשלמת העסקה עלולה להיפרש על פני תקופה. לפיכך הציעו האחים מספר חלופות לדחיית מועד תשלום המס, כאשר באחת החלופות הוצע כי סכום המס יחושב ליום ביצוע העסקה אך ישולם רק בשנים 2003, 2004 ו-2005 בתוספת הפרשי הצמדה אך ללא ריבית. עוד הוצע כי יינתנו לרשויות המס בטחונות להבטחת תשלום המס הדחוי.

3.        בסוף שנת 1995 ניתנה הסכמה עקרונית מצד נציבות מס הכנסה להצעת האחים המפורטת לעיל, תוך שהובהר כי "במקרה של ירושה ייכנסו היורשים לנעלי המורישים, וכל התנאים הנ"ל יחולו על היורשים". ואולם, לאחר שאחד האחים, פרץ רויכמן (להלן: המנוח), לא הגיש דו"ח לשנת המס 1995, הוצאה לו בשנת 1997 שומה לפי מיטב השפיטה הכוללת חיוב גם בתשלום המס בגין התמורה שלא במזומן. בעקבות כך הגיש המנוח דו"ח לשנת המס 1995 כהשגה על השומה שעל-פי מיטב השפיטה, לפי סעיף 150(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). לאחר הגשת ההשגה נחתם בין המנוח לבין המשיבה הסכם בגדרו הוסדרו כלל חובות המנוח לשלטונות המס בגין השנים 1995-1992, לרבות תשלום המס בגין התמורה שלא במזומן אשר לגביו יושם ההסדר אותו ביקשו האחים (להלן: הסכם שומת המנוח). יצוין, כי בסמוך לאחר חתימת ההסכם שידרה המשיבה חיוב מס אלקטרוני בגין ההכנסות החייבות אשר הוסדרו בהסכם, על-מנת לרשום ולהסדיר את קיום החוב במחשבי שלטונות המס. ואולם, ככל הנראה בשל טעות, לא שודר חיוב לגבי החלק בהכנסה החייבת אשר נבע מהתמורה שלא במזומן, ומשכך לא נשלחה למנוח הודעה לגבי המס שהיה עליו לשלם בגין כך, אף שהדבר נדרש לפי סעיף 152(א) לפקודה. 

4.        ביום 25.5.2000 נפטר המנוח, ועזבונו חולק באופן שווה מכוח צו ירושה בין שני בניו – אברהם רויכמן (הוא המערער) ושיר רויכמן. אלמנת המנוח ואם ילדיו, רות רויכמן ז"ל, הסתלקה מרצונה מחלקה בעזבון. במהלך שנות המס שלאחר פטירת המנוח לא העלתה המשיבה כל טענה בדבר קיומו של חוב בתיק המנוח. ואולם, בשנת 2005, במהלך טיפול בהליך שומה שניהלה המשיבה אל מול המערער, שעניינו בחובותיו-שלו לרשויות המס, התגלה כי עדיין לא שולם החוב בגין המס הדחוי על-פי הסכם שומת המנוח. בהקשר זה יפורט, כי הליך השומה שניהלה המשיבה אל מול המערער לגבי חובותיו נסתיים בהסכם פשרה במסגרתו הוסדרו חובות המערער לרשויות המס בגין השנים 2005-2001. במקביל להסדר שנחתם עם המערער, ולאחר שנתגלה כי קיימת יתרת חוב שיסודה בהסכם שומת המנוח, הוציאה המשיבה ביום 23.4.2009 הודעת חיוב בגין אותו החוב לשנת 1995 המופנית כלפי "רוכמן רות ו/או יורשי פרץ ז"ל" על סך 32,478,961 ש"ח, ובסמוך לאחר מכן הודעה בדבר קנס גרעון בסך 14,040,360 ש"ח. 

5.        השגה שהגיש המערער על חיובו במס הדחוי שמקורו בהסכם שומת המנוח נדחתה, אף שההחלטה לחייבו בקנס גרעון בוטלה. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור מס על חיובו במס הדחוי (ע"מ 8944-06-09), והמשיבה מצדה הגישה תביעת אזרחית נגד המערער ויתר יורשי האחים לתשלום סכום המס הדחוי (ת"א 52253-12-10). בקשות הדדיות של הצדדים לסילוק ההליכים על-הסף נדחו, וכך גם הליכים נוספים בהם נקט המערער לביטול ועיכוב הליכי הגבייה בהם החלה לנקוט המשיבה נגדו (לפירוט בהקשר זה ראו בהחלטת השופטת א' חיות מיום 28.10.2010 ברע"א 7577/10). טרם שיורחב הדיבור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליכים נשוא ערעור זה נציין עוד, כי ההליכים המשפטיים שניהלה המשיבה עם יתר היורשים – קרי, אחיו של המערער, ויורשי אחיו של המנוח - אליהו רויכמן ז"ל – נסתיימו בהסדרי פשרה בגדרם שילמו יתר היורשים את חלקם היחסי בחוב המס הדחוי (ע"מ       37233-06-10). יוצא, אפוא, כי יתרת חוב המס היחידה שבגין התמורה שלא במזומן מעסקת האחים אשר נותרה במחלוקת בין שלטונות המס לבין מי מהיורשים היא בגין חלקו היחסי של המערער בחוב. חלק זה עמד, נכון ליום 26.12.2010, על סך של 13,852,511 ש"ח.  

6.        להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי בשנת 2008 נפטרה אשת המנוח, הגב' רות רויכמן ז"ל, והיא הורישה את כל רכושה לאחיו של המערער בלבד. עוד יצוין, כי בשנת 2006 מכר המערער את זכויות הבעלות שלו בקניון.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי