ע"א 8394/13 פלוני ואח' נ' שירותי בריאות כללית - המרכז הרפואי סורוקה

השופט ס' ג'ובראן:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גנות) בת"א 1009-09 מיום 26.10.2013, במסגרתו נקבע כי המערערים לא הוכיחו את תביעתם, וכי לא התקיימה רשלנות מצד המשיבה.

רקע והליכים

2. המערערים 2 ו-3 (להלן: ההורים, או בהתאמה: האם, האב) הם זוג נשוי וההורים של המערער 1 (להלן: הילוד). המשיבה, שירותי בריאות כללית – המרכז הרפואי סורוקה (להלן: בית החולים), היא המוסד בו ילדה האם את הילוד.
3. האם התקבלה בבית החולים ביום 10.3.2003 בשעה 00:03, לשם קבלת ביקורת בגין מיעוט מי שפיר והריון עודף. לאחר בדיקות שגרתיות ולנוכח שלבו המתקדם של ההיריון – שבוע 42 – הוחלט לאשפזה תוך נקיטת פעולות רפואיות למען החשת הלידה. בבדיקתה הפיסית, נמצאה האם עם מחיקת צוואר רחם בשיעור של 60% ובפתיחה בשיעור של 0.5 ס"מ. עוד נמצא, כי ראש העובר היה בגובה 2-S, ולצורך השראת הלידה הוכנס לאם קטטר אמברי. בהמשך, בשעה 12:15, ציינה ד"ר נעמה מרכוס (להלן: ד"ר מרכוס), כי נוצרו תנאים טובים להמשך השראת הלידה ועל כן ניתן אקסטוצין לזירוז. בשעה 13:40 ד"ר מרכוס מצאה פתיחה בשיעור 2 ס"מ ומחיקה בשיעור 80%, כשראש העובר עדיין היה בגובה 2-S. מאחר שבשלב זה הניטור העוברי לא הצביע על קיומם של צירים, הוחלט על פקיעת קרומי מי השפיר, ובתיעוד צוין כי המים היו מקוניאליים.
4. בשעה 15:00 הועברה האם לחדר לידה, ובשעה 15:40 בבדיקה של תורנית, נמצאה פתיחה של 3 ס"מ, כשהניטור העוברי היה ריאקטיבי אך עדיין ללא צירים סדירים. בשעה 16:20 בוצעה הרדמה אפידורלית. בבדיקה נוספת שנערכה בשעה 17:50, המצב נותר זהה, אך בשעה 18:30 צוין כי הצירים היו סדירים, וכי אין שינוי בפתיחה, במחיקה ובגובה ראש העובר. כך היה גם בשעה 19:30. בשעה 20:50 צוואר הרחם היה מחוק ל-90%, והפתיחה בשיעור של 4 ס"מ. בשעה 21:30 הפתיחה התרחבה ל-4.5 ס"מ, ובשעה 22:30 בבדיקה נוספת, נמצא כי הניטור העוברי עדיין היה תקין אך הצירים לא היו סדירים.
5. ביום 11.3.2003, צוין כי האם "סוף סוף נכנסה ללידה", לאחר שנמצאה בשעה 00:05 במחיקת צוואר בשיעור 90%; בפתיחה של 5 ס"מ; וכשהראש מצוי בגובה 1-S. כן צוין, כי הניטור העוברי ריאקטיבי ווריאבילי, והצירים אינם סדירים. בהמשך צוין כי אין האטות בדופק העובר.
6. מגיליון הילוד עולה, כי הוא נולד ביום 11.3.2003, בשעה 1:10. כמו כן, בשל היות המים מקוניאליים, נכח בחדר הלידה רופא ילדים. צוין כי הילוד לא בכה כראוי וכי הוא היה מעט ישנוני וטכיפנאי. על כן, בוצעו פעולות מתאימות והוא הועבר למחלקה לטיפול מיוחד, ללא מצוקה נשימתית. עוד מהגיליון צוין, כי ציון האפגר שניתן לילוד היה 9 בדקה הראשונה ו-10 בדקה החמישית, וכי תוצאת בדיקת ה-PH הייתה 7.266. בבדיקה ביחידת הטיפול המיוחד נמצאה כניסת אויר טובה ושווה, קולות לב סדירים וללא אוושות ובטן רכה. בהמשך, הילוד תואר כוורוד וערני, עם סטורציה של 100% באוויר החדר. כמו כן, בבדיקה נוספת בשעה 4:00, הילוד תואר כוורוד, עם נשימה שקטה, וכל הפרמטרים שנבדקו נמצאו תקינים.
7. בשעה 17:30 החל הילוד לפרכס וסבל מאירועים של הפסקות נשימה. לאחר טיפולים ביחידה, הוא הועבר בשעה 22:00 למחלקת פגים להמשך טיפול. רק לאחר 10 ימים, שוחרר הילוד מבית החולים עם אבחנה של נזק מוחי ערב פגיעה בחמצון. כיום הילוד סובל משיתוק מוחין מסוג טטרה – פרזיס ספסטית.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6. השאלות שעמדו בפני בית המשפט המחוזי היו האם היה על הצוות הרפואי לשקול ואף לבצע לידה בניתוח קיסרי, לנוכח סימנים אשר העידו על מצוקת העובר לטענת המערערים, ואם היה בכך כדי למנוע את נזקי הילוד.
7. בית המשפט המחוזי קבע כי אין ספק בקיומה של חובת הזהירות המושגית בין מטפל ומטופל. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית, קבע בית המשפט כי לא היו סימנים שהעידו על מצוקה עוברית, וממילא לא היה מקום לשקול את סיום הלידה בדחיפות בניתוח קיסרי. בית המשפט ערך השוואות בין חוות דעת המומחים, ועמד על טענות המערערים בעניין מצוקות שהתעוררו לכאורה. מטעם המערערים צורפה חוות דעתו של פרופ' שינפלד. מטעם המשיבה צורפה חוות דעתו של פרופ' שיף.
8. תחילה עלתה טענה כי נפל פגם בהתנהלות הצוות הרפואי בהחלטה לתת אוקסיטוצין במועד ובמינון הנבחרים, אך טענה זו נזנחה בסיכומי המערערים ובית המשפט המחוזי קבע כי טוב שכך לנוכח התמונה המבולבלת והבלתי מקצועית שעלתה מחוות דעתו של פרופ' שינפלד. טענת המערערים העיקרית הייתה כי בניגוד לרשומות הרפואיות, הניטור העוברי לא היה תקין, כפי שצוין בחוות דעתו של פרופ' שינפלד. עם זאת, בית המשפט עמד על כך שפרופ' שינפלד לא ציין זאת בחוות דעתו הראשונה ולא בחוות דעתו המשלימה, על אף שפרופ' שיף התייחס לכך בחוות דעתו כי "הרישום העוברי לאורך כל הלידה" לא הצביע על מצוקה עוברית. רק בחוות הדעת השלישית של פרופ' שינפלד, שהוגשה לבקשת המערערים, הפנה פרופ' שינפלד לפלט המוניטור. אולם, הוא לא התייחס להאטות מאוחרות בדופק העובר, דבר שהיה נדרש לו רצה לטעון לפגם בניטור העוברי. פרופ' שיף ציין בחוות דעתו כי בכל לידה, לרבות הנוכחית, יש לעתים ירידה בוורבליות וכן האטות, אך הבהיר כי אי אפשר לראות מוניטור במיקרוסקופ נקודתי. פרופ' שיף קבע כי ההאטות שהופיעו במוניטור הילוד היו קטנטנות וחסרות משמעות לחלוטין, וכי לאחר מכן המוניטור חזר למצב מצוין. בית המשפט קבע כי אין דבר בטענת הניטור העוברי, זאת לנוכח פתלתלותו של פרופ' שינפלד ועל סמך חוות דעתו ועדותו של פרופ' שיף. עוד יצוין, כי נקבע שהצוות הרפואי היה ער לשינויים בדופק העובר, ועל כן השכיבו את האם על הצד להחשת זרימת הדם.
9. המערערים הוסיפו וטענו בדבר המצוקות העובריות במהלך הלידה, לפיהם עם פקיעת מי השפיר התברר כי המים מקוניאליים, ועל כן נדרש היה לסיים את הלידה בניתוח קיסרי. פרופ' שינפלד ציין כי קיום מיקוניום במי השפיר מעורר סיכון שהעובר ישאב אותו לריאותיו ויווצר זיהום. כן הוא ציין, כי מידת המוצקות של המקונים לא צוינה – האם היא דלילה או סמיכה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין הנחייה רפואית לציין זאת, על סמך עדותה של ד"ר מרכוס שציינה כי לא מקובל לתעד את מרקם המים המקוניאליים ככל שהם תקינים. בהמשך, פרופ' שינפלד נאלץ לאשר כי ללא שינויים בדופק העובר, אין הנחיה לביצוע ניתוח קיסרי, אף בנוכחות מיקוניום במים. על כן, לא הוכח כי קיומם של מים מקוניאליים הם עדות למצוקה עוברית.
10. עוד נטען, כי קצב התקדמות הלידה האיטי הוא אינדיקציה נוספת לצורך בניתוח קיסרי. בית המשפט עמד על כך שהלידה החלה רק בשעה 20:50 ביום 10.3.2003, כאשר החלה דינמיקה בצוואר הרחם. נקבע כי פרופ' שינפלד טעה כשחשב שהלידה נמשכה 25 שעות, ואף צוין כי בהמשך הוא הסכים שקצב הלידה היה תקין.