ע"א 8124/16 - א' נווה אטי"ב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מרדכי שריקי ואח'

1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 24.7.2016 (ה"פ 30563-04-16, השופט מ' רניאל).

רקע עובדתי וההליכים המשפטיים הצריכים לעניין

2. המשיבים חתמו עם המבקשת, אגודה שיתופית נווה אטי"ב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: המשיבה), על הסכמים להקצאה של מגרשי מגורים ב"הרחבה החדשה" של היישוב נווה אטי"ב (להלן: היישוב). בהמשך לכך, מנהלים הצדדים הליכים משפטיים שונים הנוגעים ליישומם של הסכמים אלה.

3. לצורך הכרעה בבקשה שבפני אציין כי המשיבים הגישו תביעה נגד המבקשת למתן סעד הצהרתי לפיו יש לרשום את המגרשים שרכשו כנחלות (ולא רק כמגרשים בהרחבה קהילתית), בהתאם להחלטה של שרת החקלאות מיום 28.3.2012 (שאימצה את המלצותיה של ועדה בינמשרדית בנושא רפורמה בהתיישבות ובאמצעים להרחבתה ביישובי רמת הגולן (להלן: הרפורמה)). החלק בהחלטה הרלוונטי לענייננו מורה, בעיקרו של דבר, על הגדלת מספר הנחלות, וכן על הגדלה של גודל הנחלות וזאת בתנאי שייקלטו ביישוב חברים חדשים. המשיבים התבססו בתביעתם על החלטה זו ועל החלטות נוספות של גורמים מינהליים, לרבות רשות מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות, בטענה כי הן מורות למשיבה לקלוט חברים חדשים. המבקשת מצידה טענה כי מטרתה של הרפורמה הייתה להקצות נחלות ל"בנים חוזרים" ולא לתושבים "חיצוניים" כמו המשיבים.

4. בית המשפט המחוזי (ת"א 34167-01-15, השופט מ' רניאל) קיבל את התביעה בפסק דין מיום 2.2.2016 ונתן צו הצהרתי לפיו המבקשים זכאים לקבל את כל הזכויות הנלוות הדרושות להם לצורך רישום המגרשים המוקצים להם כנחלות בהתאם לרפורמה (להלן: פסק הדין ההצהרתי). בית המשפט המחוזי בחן בפירוט את הראיות שהובאו בפניו וקבע כי מטרתה של הרפורמה הייתה לקלוט בעלי נחלות חדשים שיגדילו את מספר חברי האגודה של המושב, כך שבשלב הראשון ייקלטו גם בנים חוזרים וגם תושבים חיצוניים. נוכח האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי למרות שמעמדם של המשיבים במבקשת הוא של "תושבים לא חברים", אין בכך בלבד כדי למנוע מהם לקבל נחלה לפי תנאי הרפורמה, וכי על המבקשת לשנות את ייעודם התכנוני של המגרשים שהוקצו להם לנחלות. בית המשפט המחוזי הוסיף ובחן באריכות את הסכמי ההקצאה שעליהם חתמו המשיבים והגיע לכלל דעה כי אף הם אינם סותרים את המסקנה האמורה. 

5. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ההצהרתי (ע"א 2189/16) התלוי ועומד בפני בית משפט זה.

6. על-פי הנטען, חרף האמור בפסק הדין ההצהרתי המבקשת לא פעלה ליישום הוראות הרפורמה על המגרשים שהוקצו למשיבים. בשל כך, המשיבים הגישו תביעה נוספת, שבה הסעד המבוקש היה צו עשה שיורה למבקשת לנקוט כל פעולה למימושו של פסק הדין ההצהרתי. המבקשת התנגדה לתביעה בטענה כי פסק הדין ההצהרתי שגוי ומכל מקום אינו מחייבה בנקיטת צעדים אופרטיביים. עוד טענה המבקשת כי המשיבים לא ביקשו, וממילא לא קיבלו, היתר לפיצול סעדים במסגרת פסק הדין ההצהרתי, וכי כבר מטעם זה יש לדחות את התביעה על הסף.

7. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה שהגישו המשיבים בפסק דינו מיום 24.7.2016 (להלן: פסק הדין האופרטיבי), הוא פסק הדין שעליו נסבה הבקשה שבפני. בית המשפט המחוזי קבע כי חובת תום הלב של המבקשת, שהוגדרה על-ידו גוף "בעל משמעות ציבורית", אינה מתיישבת עם פעולות בניגוד לפסק דין הצהרתי של בית משפט. מכל מקום, נקבע כי אף אם יש ספק בעניין זה, הרי שיש מקום להורות על מתן צו אופרטיבי מטעמי צדק, על מנת שימומש פסק הדין ההצהרתי. אשר על כן, בית המשפט המחוזי הורה על מתן סעד אופרטיבי המורה למבקשת לנקוט בכל פעולה נדרשת על-מנת שייעודם של המגרשים שהוקצו למשיבים ישונה לנחלות. עוד נקבע כי צו זה יבוצע על-ידי המבקשת החל מיום 12.3.2017, וכי עד אז המבקשת תימנע מלעשות כל פעולה שעשויה לסכל את זכותם של המשיבים, לרבות הקצאת נחלות לאחרים.

8. להשלמת התמונה יצוין כי המשיבים אף הגישו בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט לחיובה של המבקשת לציית לפסק הדין האופרטיבי. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה בהחלטתו מיום 17.11.2016 (ה"פ 30563-04-16), וקבע כי המבקשת הפרה את פסק הדין האופרטיבי. גם על החלטה זו הוגש ערעור (ע"פ 9832/16) התלוי ועומד בבית משפט זה. ביום 2.2.2017 הורה הרשם ג' לובינסקי כי הערעור על פסק הדין ההצהרתי, הערעור על פסק הדין האופרטיבי והערעור על ההחלטה לפי פקודת בזיון בית המשפט יידונו באותו מועד ובפני אותו הרכב. הערעורים קבועים לדיון בפני הרכב ביום 20.12.2017.