ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת א' אריאלי) בת.א.מ. 49074-11-13
1.בשנת 2010 ביצעה המערערת פרויקט כלשהו באלון תבור. חברה בשם הייתם אסעד חברה לעבודות עפר ותשתיות בע"מ (להלן – הייתם) עבדה באתר כקבלנית משנה של המערערת. הייתם פנתה אל המשיבים ושכרה את שירותיהם לשם ביצוע עבודת פיתוח וגינון באתר. המשיבים החלו בהכנות לקראת ביצוע העבודה, אלא שהייתם לא סיפקה להם ציוד שהתחייבה לספק, ולא שילמה להם את המקדמה שהתחייבה לשלם. לאחר פניות חוזרות מצד המשיבים נתנה בידיהם הייתם שלושה שיקים מעותדים בסך כולל של 15,000 ₪. בשל העיכוב בביצוע העבודה התערב נציג המערערת, והודיע למשיבים, כי המערערת תספק להם את הציוד הדרוש להם לשם ביצוע העבודה.
2.בכתב תביעה שהגישו נגד המערערת טענו המשיבים, כי בשל מצבה הכלכלי הרעוע של הייתם, שלא קיימה אחר התחייבויותיה, הוסכם בינם לבין המערערת, כי מכאן ואילך יהיה הקשר [החוזי] בינם לבין המערערת ישירות, ובכלל זה תשלם להם המערערת את תמורת עבודתם. בתוך כך הוסכם, כי אם יהא בידי המשיבים לפרוע את השיקים שנתנה בידיהם הייתם (ושבינתיים חוללו), יופחת שווי השיקים מן התמורה המגיעה למשיבים מאת המערערת.
אחר הדברים הללו ביצעו המשיבים את העבודה, אלא שהמערערת לא שילמה כי אם מקצת מן המגיע להם. מכאן תביעתם, שעמדה על סך של 75,000 ₪.
3.בכתב הגנתה אישרה המערערת את עיקרי הדברים שנפרשו בכתב התביעה, להוציא הסיכום לפיו היא התחייבה לשלם למשיבים את התמורה שהם טוענים לה. לכך היא הוסיפה טענות לעיכוב בעבודתם, ליקויים שנמצאו בה, הוצאות של צריכת מים עודפת שהם גרמו לה, ועוד כיו"ב. נוסף על כל אלה טענה המערערת, כי המשיבים לא סיפקו לה עצים במספר שהתחייבו לספק, ולכן אין עליה לשלם כי אם לפי מספר העצים שסופקו בפועל. לבסוף טענה המערערת, כי מכל המגיע למשיבים יש לנכות את שווי השיקים שנתנה בידיהם הייתם בשעתה.
4.בפסק דינה קיבלה כב' השופטת קמא את גירסת המשיבים, ועל פיה קבעה את תמונת המצב העובדתית, רוצה לומר, בין המשיבים למערערת נכרת הסכם (בכתב), על פיו התחייבה המערערת לשלם למשיבים את תמורת עבודתם. מכאן קביעתה, כי התמורה שעל המערערת לשלם למשיבים היא זו שעליו הוסכם בחוזה הכתוב. נוסף על כך נדחתה טענת המערערת, לפיה המשיבים סיפקו לה עצים במספר הנופל מזה שעליו הוסכם. גם טענתה לליקויים שנמצאו בעבודת המשיבים, והאיחור בהשלמת העבודה, נדחתה. עם זאת קיבלה כב' השופטת קמא את טענת המערערת לקיזוז של סכומים אחדים מתוך כלל סכומי הכסף שביקשה המערערת לקזז. סיכומם של דברים קבעה השופטת קמא, כי על המערערת לשלם למשיבים סך 55,676 ₪ (לאחר שניכתה תשלומים ששילמה המערערת למשיבים על חשבון).
כב' השופטת קמא דחתה את טענת המערערת, לפיה מן המגיע למשיבים יש לקזז את שווי השיקים שקיבלו בשעתם מהייתם. אזכיר בהקשר זה, כי לאחר שקיבלו את השיקים מהייתם הסבו אותם המשיבים לצדדים שלישיים, ולאחר שחוללו באי־פירעון פדו אותם המשיבים במזומן מאותם צדדים שלישיים, והם מצויים בידיהם עד היום. המשיבים בחרו שלא להגיש את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. נוסף לכך אזכיר, כי הייתם אוחזת בידה פסק דין, המחייב את המשיבים לשלם לה סך 16,000 ₪. על רקע זה באה טענה המערערת, לפיה על המשיבים היה להגיש את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ולקזז את שוויָם מחובם כלפי הייתם על פי פסק הדין. אלא שכב' השופטת קמא דחתה טענה זו, כיוון שלא הובאו בפניה ראיות בקשר עם מהותו של החוב מושא פסק הדין לטובת הייתם. היא גם לא ראתה קושי בכך שהמשיבים לא הגישו את השיקים לביצוע, כיוון שבהסכם בין בעלי הדין לא הוכפף תשלום התמורה בהגשת השיקים לביצוע.
5.על פסק דין זה מלינה המערערת, בהודעת ערעור שהניחה לפניי. ערעורה מתמקד, הלכה למעשה, בשתיים: ראשית טוענת המערערת, כי על המשיבים היה להוכיח את מספר העצים שהם שתלו, ומשלא עשו כן היה על בית המשפט קמא לקבל את עמדתה, לפיה סופקו לה עצים במספר הנופל מן המובטח. שנית טוענת המערערת, כי היה על בית המשפט קמא לצוות על קיזוז שווי השיקים מתוך כל סכום שייפסק למשיבים, שהרי עומדת להם זכות על השיקים.
המשיבים, אין צריך לומר, מבקשים לתמוך בפסק הדין על נימוקיו.
6.בטענתה של המערערת בכל הנוגע למספר העצים ששתלו המשיבים לא ראיתי כל ממש. עניין לנו בקביעתו של ממצא עובדתי, ובכגון דא אין ערכאת הערעור מתערבת, להוציא מקרים היוצאים מגדר הרגיל, שהעניין שלפנינו איננו נמנה עליהם. בית המשפט קמא נימק היטב את טעמיו בדרכו למסקנתו, וטעמים אלה מקובלים עליי. כי לא יכולתי לקבל את טענת המערערת כאילו העבירה אליה השופטת קמא את הנטל להוכיח את מספר העצים שנשתלו על ידי המשיבים. הנטל היה ונותר רובץ על כתפי המשיבים/התובעים, שהרי הם שביקשו להוציא ממנה, ועליהם הראיה. אלא שבית המשפט קמא קבע את הממצא העובדתי בלא שהוא מטיל את הנטל להוכחת מספר העצים על כתפי המערערת. הוא פסק את שפסק על יסוד הראיות שהונחו לפניו, כגון העדרה של טרוניה מצד המערערת כלפי המשיבים בעת מסירת העבודה, ועוד כיו"ב, הכל כמפורט בפסק הדין. ראיות אלה ואחרות שנזכרו בפסק הדין, והמסקנה המתבקשת מהם, הוכיחו כי המשיבים סיפקו למערערת עצים לפי המספר שהתחייבו לספקו, ובכך אין כל מקום להתערבותי.
7.אנו נותרים עם הטענה השניה שמעלה המערערת בערעורה, זו הסובבת סביב השיקים של הייתם בהם אוחזים המשיבים, וכאן דומה כי נמצאה הצדקה להתערבות. אכן, בהסכם הכתוב לא הותנתה במפורש התחייבותה של המערערת לשלם את התמורה, בהגשתם של השיקים לביצוע. לא הותנה גם במפורש, כי מן התמורה יקוזז שווי השיקים. אלא שהתניה זו מצויה ביסודה של ההתקשרות, בחינת הסכמה מכללא, שהרי המשיבים אינם זכאים לקבל פעמיים עבור אותה עבודה, והרי זו היא התוצאה שיצר פסק הדין, שחייב את המערערת לשלם למשיבים את מלוא התמורה, כאשר במקביל עומדת להם זכות תביעה שטרית כנגד הייתם לקבלת סכום השיקים. יתרה מכך, הייתם אוחזת בפסק דין נגד המשיבים, העולה על סכום השיקים. על כן, אף אם הייתם מצויה בקשיים כלכליים, ואולי משום כך נמנעו המשיבים מלהגיש את השיקים להוצאה לפועל, הרי שבעת שתפעל הייתם לביצועו של פסק הדין נגדם, יוכלו המשיבים לקזז את סכום השיקים מן החוב. ודוק, דבריי אינם מכוונים לקיזוז על פי התנאים הצריכים להתקיים לפי דיני החוזים. כוונתי הינה לפעולה שיש בידי המשיבים לנקוט, אם תפעל נגדם הייתם לביצוע פסק הדין. אם כך תעשה הייתם, כי אז יהא בידיהם להגיש את השיקים לביצוע, ובמסגרת זו לעקל את הכספים המגיעים להם ממנה על פי השיקים. כך יוצא, כי השיקים הללו שווים את מלוא ערכם, וערך זה יש לנכות מן התמורה שעל המערערת לשלם למשיבים.
8.סוף דבר הנני מקבל את הערעור באופן חלקי ומורה, כי מסך 55,676 ₪ ועוד מע"מ שבית המשפט קמא חייב את המערערת, ינוכה סך 15,000 ₪ (שני הסכומים יהיו לפי שווים במועד שנקבע בפסק הדין, קרי 26.11.2013). שאר חלקי פסק הדין של בית משפט השלום ייוותרו על כנם.
המשיבים ישלמו למערערת את אגרת הערעור, וכן שכר טרחת עורכי דין בערעור בסך של 7,500 ₪.
ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ו, 01 יוני 2016, בהעדר הצדדים.