-
בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בדימונה בת.א. 5694-07-12, שניתן על ידי כב' השופט משה הולצמן ביום 10.7.16, בו חייב המשיב לשלם למערערת סך של 50,000 ש"ח.
-
המשיב, דניאל חג'בי (להלן - "המשיב"), התקשר עם טן - חברה לדלק בע"מ (להלן - "טן") לבניית תחנת הדלק "טן" בדימונה (להלן - "הפרויקט"). המערערת, חופרי ערוער (1986) בע"מ (להלן - "המערערת"), חברה לביצוע עבודות עפר, ביצעה את עבודות העפר בפרויקט, כקבלן משנה של המשיב.
בדצמבר 2004 הגיש מועלם נתן בניין כבישים ופתוח בע"מ (להלן - "מועלם") - קבלן משנה נוסף עימו התקשר המשיב - תביעה נגד המשיב בה תבע תשלום בגין העבודות אותן ביצע בפרויקט (להלן - "תביעת מועלם") (ת.א (אשקלון) 2643/04). במהלך ניהול התביעה, התקשר המשיב בהסכם שכר טרחה עם בא כוחו, עו"ד דרורי, ביום 1.4.07, בו הוסכם, כי שכר טרחתו של עו"ד דרורי ישולם מתוך הכספים שיוותרו בחשבון הסופי מול טן ומועלם, לאחר תשלום של 100,000 ש"ח למערערת (להלן - "הסכם 2007"). בהמשך, ולאור הצפי דאז להסכם פשרה מול מועלם, נחתם ביום 20.8.08 הסכם שכר טרחה נוסף, בו נקבע, כי מיתרת הכספים שיוותרו בידי המשיב לאחר הסכם הפשרה ישולמו למערערת 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ (להלן - "הסכם 2008"). בסופו של יום הצדדים לא הגיעו להסדר פשרה, וניתן פסק דין בתביעת מועלם.
ביום 3.7.12 הגישה המערערת תביעה נגד המשיב לתשלום סך של 177,819 ש"ח, יתרת התשלום עבור עבודות העפר שביצעה. התביעה הוגשה במקור כתביעה בסדר דין מקוצר והועברה לסדר דין רגיל בהתאם להסכמת הצדדים מיום 29.5.13.
-
בפסק דינו, דחה בית המשפט את טענת ההתיישנות שהעלה המשיב, מאחר והמשיב הודה בקיום החוב בהזדמנויות שונות ועל כן ההתיישנות נמנית ממועדי ההודאה. עוד נקבע, שהמערערת ביצעה את מלוא עבודות העפר בפרויקט, תוך שנדחתה טענת המשיב, כי חלק מהעבודות בוצעו באמצעות קבלן אחר. בית המשפט קבע, כי אין לקזז מהכספים המגיעים למערערת את עלות שכר המשיב כמנהל עבודה, שווי החומר שניטל משטח של קבלן אחר או החיסכון בהוצאות הובלה, אולם יש לקזז כמות שלא בוצעה, כך שסכום החוב עומד על 87,990.48 ש"ח בצירוף מע"מ - טרם שערוך. עוד נדחתה טענת המשיב כי אחד מהמסמכים עליו התבסס ביהמ"ש חוסה תחת חסיון עו"ד - לקוח.
בית המשפט קבע, כי המשיב חייב בפרעון החוב ללא קשר לסכומים שיוותרו ברשותו. עם זאת, בהסכם 2007 הסכימה המערערת להסתפק בתשלום של 100 אלף ש"ח ללא ההצמדה והריבית. את ההסדר האמור החליף ההסדר בהסכם 2008, בו הסכימה המערערת להסתפק בתשלום של 50,000 ש"ח תוך ויתור על השערוך. אין לקבל את טענת המערערת, כי המשיב הפר הסכם זה, שכן מחומר הראיות עולה, כי המשיב הסכים לחתום על הסכם הפשרה מול מועלם, אלא שחזר בו לאור המצג של עו"ד דרורי, בא כוחו, לפיו מועלם מתנגדת להסדר הפשרה. בנסיבות בהן המערערת הסכימה לתשלום על פי הסכם 2008, ומאחר והמשיב לא סיכל את המגעים לפשרה, על כן לא הפר את הסכם 2008, המערערת מחויבת להסכמתה בהסכם 2008 להסתפק בתשלום של 50,000 ש"ח. בית המשפט ציין, בדרך אגב, כי יתכן ויש לראות בהסכם 2008 הסכם עם תנאי מתלה מאחר והסכם הפשרה לא התגבש בסופו של יום, אולם הצדדים לא טענו לעניין זה. עוד נקבע כי הסכום ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 20.2.09.
בית המשפט דחה הטענה, כי המשיב התחייב לשלם למערערת את מלוא חובה מכספים שיתקבלו בידו מהתביעה שהגיש נגד טן, משסבר, כי טענה זו לא הוכחה.
על כן, קיבל בית המשפט את התביעה בחלקה וחייב את המשיב בתשלום של 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ עם הפרשי ריבית והצמדה מיום 20.2.09.
טענות הצדדים
-
המערערת סבורה, כי טעה בית המשפט כאשר קבע, כי הסכם 2008 הינו הסכם מחייב, מאחר וההסכם לא השתכלל ולא יושם לאחר שבסופו של יום הסכם הפשרה עם מועלם לא בא לעולם. גם המשיב טען, כי ההסכמה הותנתה בקיומו של הסכם הפשרה ולא השתכללה בסופו של יום. כמו כן, טענת המשיב - כי את גובה החוב יש לקבוע על פי הסכם 2008 - הינה טענה עובדתית חלופית לטענתו העיקרית לפיה לא קיים כלל חוב ולא ניתן להעלות טענות עובדתיות חלופיות סותרות. בית המשפט סמך על דברי מטאווע, מנהל המערערת, לפיהם הסכים לפירעון חלקי של החוב תוך שהוא מתעלם מהסיפא של דבריו, כי הסכמה זו ניתנה רק על מנת לקבל את הכסף באופן מידי ולא להזדקק לניהול הליך משפטי. מאחר ואין חולק, כי המערערת לא היתה צד לדיונים לפשרה בתביעת מועלם אזי גם אין רלוונטיות לשאלה באשמת מי לא צלח המשא ומתן באותו הליך; די לקבוע, כי כאשר מו"מ כושל - אין לקבוע ממצאים על סמך הסכמות שניתנו במסגרתו. משהסכם הפשרה לא השתכלל, לא התקיים התנאי המתלה לויתור המערערת על יתרת החוב - והוא קבלת הכסף באופן מידי - ועל כן יש לקבוע, כי המערערת לא ויתרה על חלק מהחוב.
המערערת משיגה כנגד קביעת בית המשפט, כי לא היתה מניעה שעו"ד דרורי יחתום על הסכם הפשרה בשם המשיב, מאחר ועורך דין אינו רשאי לפעול בניגוד לרצון הלקוח; לטענתה, יש לקבוע, כי עו"ד דרורי נמנע מלחתום על הסכם הפשרה מאחר והמשיב חזר בו מהסכמתו להסכם זה. עוד טוענת היא, כי לא היה מקום לזקוף לחובתה את אי העדתו של עו"ד הקר לנסיבות של כשלון הסדר הפשרה, שכן בעדות זו לא היה כדי לסייע. עוד טוענת המערערת, כי אין לקזז את התמורה בגין 'חומר חפור' מהתמורה המגיעה למערערת, הן מאחר והמדובר בכספים שכבר הופחתו מהסכום שתבעה המערערת, והן מאחר והמשיב לא תבע הפחתה זו.