ע"א 6757/13 מרים אביטסם נחום ואח' נ' מדינת ישראל - רשות הפיתוח

השופט צ' זילברטל:

           שני ערעורים על פסק דינו מיום 27.8.2013 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 13192-05-09 (כב' השופטת ב' טולקובסקי), בגדרו נדחתה תביעתה של המערערת 1 בע"א 6757/13 (להלן: המערערת) למתן סעד הצהרתי לפיו היא בעלת זכויות החכירה לדורות בחלקה מושא התביעה, והתקבלה באופן חלקי תביעה שכנגד שהגישה המשיבה בע"א 6757/13 (להלן: רשות הפיתוח או הרשות), כך שניתן סעד של סילוק יד המערערים בע"א 6757/13 (להלן ביחד:המערערים) מאותה חלקה, אך נדחתה תביעתה של רשות הפיתוח לתשלום דמי שימוש על-ידי המערערים.

רקע

1. המקרקעין מושא התביעה הם מקרקעין מוסדרים הידועים כחלקה 367 בגוש 4242 בראשון לציון (להלן: החלקה או חלקה 367). החלקה משתרעת על-פני שטח של 2,261 מ"ר ורשומה כיום על-שם רשות הפיתוח. לטענת המערערים, המערערת ואישהּ המנוח, זכי נחום (להלן: המנוח), החזיקו בחלקה החל מסוף שנות החמישים של המאה הקודמת – שם הקימו את ביתם וגידלו את 11 ילדיהם, המערערים 12-2, ושם מתגוררים המערערים עד היום – זאת מכוח חוזה חכירה לדורות שכרתו המערערת והמנוח ביחס לחלקה עם הסוכנות היהודית ומשרד השיכון בשנת 1957. רשות הפיתוח מצדה אינה חולקת על משך הזמן בו מחזיקים המערערים בחלקה, אך טוענת כי המערערת או מי מטעמה מחזיקים בחלקה ללא כל זכות שבדין, ובלי ששילמו תמורה כלשהי עבור השימוש בה. להבהרת המחלוקת בין הצדדים, תובא תחילה תמצית הרקע העובדתי הרלוונטי לענייננו בכל הנוגע לזכויות בחלקה ולקורותיה במהלך השנים, וזאת בהתבסס על החומר שהונח לפני בית המשפט המחוזי.

2. עד לשנת 1968 היה השטח המוגדר כיום כחלקה 367 חלק מחלקה 12 אשר השתרעה על-פני כ-48 דונם והייתה רשומה על שם רשות הפיתוח, כאשר באותה שנה פוצלה חלקה 12 למספר חלקות קטנות יותר, וביניהן חלקה 351. בראשית שנות השבעים פוצלה חלקה 351 לשתי חלקות – חלקה 367, היא החלקה מושא הערעור, וחלקה 376, אשר גם היא הוחזקה על-ידי המנוח והמערערת ובעניינה נוהלו הליכים קודמים מול המנוח, כפי שיפורט להלן. מבחינה תכנונית, על-פי תכנית רצ 1/125 משנת 1968, ייעודם של המקרקעין שכללו גם את חלקה 367 נקבע כשטח ציבורי פתוח (להלן: שצ"פ), ובעקבות כך נרשמה החלקה בשנת 1982 על שם עיריית ראשון לציון (להלן: העירייה). בשנת 2000 שונה ייעוד המקרקעין שבהם כלולה החלקה משצ"פ למגורים, וזאת על-פי תוכנית רצ 43/22/1. נוכח שינוי הייעוד הוחזרה הבעלות בחלקה לרשות הפיתוח, כך שביום 1.10.2003 נרשמה חלקה 367 בשנית על שם הרשות.

3. ביום 24.9.1970 פנה מינהל מקרקעי ישראל (כשמו אז, להלן: המינהל) למנוח במכתב התראה בקשר לחלקה 12 (להלן: מכתב ההתראה), ובו נכתב: "נודע לנו כי הנך מחזיק בנכס הנ"ל ללא זכות חוקית וללא הסכמתנו. אי לזאת הנך נדרש בזה להסדיר תוך שבועיים מתאריך מכתבנו זה את עניין העברת זכות החכירה על שמך ... אם לא תמלא אחר דרישתנו זו במועד שקבענו לעיל תוגש נגדך תביעה משפטית לסילוק ידך מהנכס ולתשלום דמי שימוש" [ההדגשה במקור – צ.ז.]. יצוין, כי במסגרת ההליך בבית משפט קמא, טענו המערערים שמכתב התראה זה התייחס לשטח הידוע כיום כחלקה 367. עוד יצוין, כי הקשר של מכתב זה לשטח שהוא היום חלקה 367 לא הובהר דיו. בשורה המצויה בתחתית המסמך נכתב: "מ.מ: 367" – מהותה של שורה זו אינה ברורה, ולא הובהר האם נכתבה במקור.

4. בהמשך, בשנת 1972, הוגש לבית משפט השלום ברחובות כתב אישום נגד המנוח בגין הסגת גבול (ת"פ 54/72), וזאת לאחר שנטען כי הוא נכנס שלא כדין לשטח הכלול בחלקה 12 ההיסטורית שגודלו כשני דונם. עוד נטען בכתב האישום, כי המנוח מתגורר במבנה ישן המיועד להריסה המצוי גם הוא בחלקה 12, כאשר ביחס להחזקתו במבנה המדובר לא טענה המדינה לפלישה או הסגת גבול, אך בצד זאת לא פורט מהן זכויותיו בשטח זה. המנוח הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, נידון לתשלום קנס והצטווה להחזיר את החזקה בשטח אליו נקבע כי פלש. יחד עם זאת, בהכרעת הדין שניתנה בעניינו נכתב: "אורי גבאי העובד במשרד השכון כראש צוות פינויים והפקעות העיד כי בחלקה זאת מתגורר הנאשם במבנה ערבי חד קומתי במשך שנים רבות ויש לו מול הבית רפת ולול. השטח הכולל בו מחזיק הנאשם כחוק הוא בן 950 מטרים מרובעים. העד נמצא במו"מ עם הנאשם במשך זמן רב בקשר לפינוי המקום וקבלת דירה חדשה או קבלת פיצויים בסך 50,000 ל"י". יצוין, כי עדות זו אינה נוגעת לשטח אשר לגביו נקבע כי המנוח הסיג בו גבול ונראה כי הכוונה לאותו השטח שבו מצוי הבית המיועד להריסה שהוזכר בכתב האישום. עוד יצוין, כי בית המשפט אימץ את האמור בעדויות עדי התביעה, ובכללן עדותו של אורי גבאי (להלן: גבאי). כלפי פסק הדין של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 796/72), אשר נדחה ביום 18.3.1974, תוך שאומצו קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית והובהר כי בית המשפט שוכנע שבתחילה החזיק המנוח כחוק בשטח מסוים מחלקה 12, אך בהמשך הרחיב את גבולותיו שלא כחוק.

           בין מועד מתן פסק הדין בבית משפט השלום לבין מועד מתן פסק הדין בערעור, שלח ג. גורדון (להלן: גורדון), מנהל מחוז מרכז במשרד השיכון, מכתב לנציג מפלגת העבודה, אליו ככל הנראה פנה המנוח לעזרה. במכתב, שכותרתו "זכי נחום, שכ' המזרח - ראשון-לציון", הבהיר גורדון כי המנוח הורשע בפלישה לשטח של יותר מדונם, ועל אף החלטת בית המשפט טרם סילק ידו משטח זה. עם זאת, נכתב: "אנו ממליצים בפני מר זכי לפנות את השטח אליו פלש ולהגיע עם משרדנו להסדר בעניין פיצוי נאות לפינויו מהשטח השייך לו על פי חוק".

5. כעשרים שנה לאחר מכן, בתחילת שנות התשעים, פנה המנוח, באמצעות באי-כוחו, למינהל בקשר לחלקות 367 ו-376. המנוח הבהיר בפניותיו, כי למעלה מארבעים שנה הוא מחזיק בשתי החלקות בלי שזכויותיו עוגנו בהסדר כלשהו עם המינהל, וביקש לנהל משא ומתן עם המינהל לשם רכישת המקרקעין או חכירתם. יוזכר, כי באותה עת הייתה חלקה 367 רשומה על-שם העירייה.