ע"א
בית המשפט העליון ירושלים
|
5906-16-א'
02/03/2017
|
בפני השופט:
ח' מלצר
|
| - נגד - |
המבקשות:
1. שירותי בריאות כללית
2. בית אבן סינא בע"מ
עו"ד בועז כהן
|
המשיבה:
מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה
עו"ד האני חורי
|
| החלטה |
- לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון), ב-ת"א 6233-08-13, בגדרו הוטל על המבקשות לשלם למשיבה פיצוי כספי – וזאת עד להכרעה בערעור שהמבקשות הגישו כנגד פסק-דין זה.
להלן אביא, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.
רקע עובדתי והליכים קודמים
- בתאריך 08.12.1950 נחתם שטר חכירה (ראו: מש/9; להלן – ההסכם) בין המשיבה לבין המבקשת 2 (להלן – החברה), בגדרו המשיבה החכירהלחברה קרקע מסוימת בעיר חיפה (להלן: החלקות, או המקרקעין) – לתקופה של 59 שנים (להלן: תקופת החכירה). על פי סעיפים 5-4 להסכם, החברההתחייבה לבנות על המקרקעין בניין לכל מטרה חוקית, ועל פי סעיף 10 יב) להסכם – החברה התחייבה שבתום תקופת החכירה היא תמסור "למשיבה אתהחזקה בחלקות ובכל הבניינים והעצים והתוספות", אשר על המקרקעין.
- השתלשלות העניינים העוקבת, כפי שנקבעה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, מתוארת להלן:
בשנת 1952 המבקשת 1 רכשה את השליטה במבקשת 2, ובנתה על המקרקעין בניין בן שלוש קומות (להלן: הבניין); במהלך השנים 2003-1953 שימש הבניין כמרפאה ציבורית; בשנת 1997 המבקשות פנו אל המשיבה בהצעה להאריך את תקופת החכירה ל-30 שנים נוספות; משלא הושגה הסכמה לגבי תנאי ההארכה – המבקשת 1 העבירה בשנת 2003 את מרפאת קופת החולים, שפעלה בבניין – למקום אחר; בתאריך 01.05.2003 המבקשת 1 הודיעהלמשיבה על רצונה לסיים את ההסכם קודם למועד תום התקופה הקבוע בהסכם, ובתאריך 13.08.2003 המשיבה דחתה את הבקשה; בתאריך 13.09.2009, שלושה חודשים לפני המועד הנקוב בהסכם לתום תקופת החכירה – המשיבה פנתה למבקשת 1 בדרישה שהבניין יוחזר למשיבה כשהוא במצב ראוי ומתוקן (שכן בינתיים הוא התבלה), וזאת, בין השאר, בשים לב לכך שעל פי סעיף 10א') להסכם – על החוכרת היה מוטל "להחזיק את החלקות ואת הבנין במצב טוב ונאה למטרתו ומתוקן כהלכה".
- בעקבות הדרישה הנ"ל התנהל משא ומתן בין הצדדים בדבר אופן סיום ההתקשרות, אך משכשלו המגעים – המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי הנכבד, בגדרה התבקש בית המשפט המחוזי הנכבד לחייב את המבקשות לשלם לה פיצויים חוזיים בסכום, שהועמד לצרכי אגרה, על סך של 6,500,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
- בתאריך 31.05.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את התביעה באופן חלקי, אך יחד עם זאת פסק כי המבקשות אמורות לשלם למשיבה את הסכומים הבאים: סך של 5,492,279 ש"ח בגין השמשת הבניין; סך של 1,692,708 ש"ח בגין אובדן דמי שכירות וסך של 40,000 ש"ח בגין שכר טרחת עו"ד וכן הוצאות כנגד קבלות (להלן: פסק הדין). הסכום המצטבר שנפסק עלה על סכום התביעה ולפיכך בהמשך הדרך נתבקשה הבהרה, הכל כמבואר בפיסקה 7 שלהלן.
- בתאריך 10.07.2016 הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובתאריך 02.08.2016 הגישו המבקשות לבית משפט זה ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד. בתאריך 04.08.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, מבלי לדון בה לגופה, מן הטעם שעם הגשת הערעור על פסק הדין – הסמכות להורות על עיכוב ביצוע פסק-הדין עברה לערכאת הערעור. לפיכך בתאריך 09.08.2016 הגישו המבקשות בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד עד להכרעה בערעור – היא הבקשה שבפני.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת