ע"א 553/15 הועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אונו נ' האגודה למוסדות ציבור ליוצאי נשלסק בישראל

1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט י' שינמן) מיום 27.11.2014 בת.א. 37552-02-10.

הרקע וההליכים

2. בין הועדה המקומית קרית אונו ועיריית קריית אונו (להלן: המבקשות) לבין המשיבה נתגלעה מחלוקת באשר לזכותה של המשיבה לקבל פיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, בגין הפקעת המקרקעין הידועים כגוש 6494 חלקות 327, 328 בקריית אונו (להלן: המקרקעין). המקרקעין היו בבעלות האגודה למוסדות ציבור ליוצאי נשלסק בישראל, שהיא אגודה עותומנית (להלן:האגודה), ייעודם הוא לצורכי ציבור, ובנויים עליהם אולם הכולל מטבח ומחסנים, חדר ספריה, גן ילדים ובית כנסת. בשנת 1986 אושרה הפקעת המקרקעין לצורכי ציבור, וב-2002 פורסמה הודעה בדבר ההפקעה בילקוט הפרסומים.

1. בשנת 2010 הגישה המשיבה, עמותה שבאה בנעלי האגודה שפורקה ב-2004, תביעה לפיצויי הפקעה. עיריית קריית אונו טענה, כי האגודה העבירה לה את המקרקעין במתנה וללא תמורה. המשיבה טענה, כי המסמכים המאשרים את ההעברה נחתמו על ידי מי שאינם מורשי החתימה מטעם האגודה, ותוך הטעיה ומצג שווא.

2. ביום 17.1.2013 ניתן פסק דין בהעדר התייצבות, לאחר שהמבקשות ובאי כוחן לא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא התייצבו לישיבת ההוכחות. במסגרת הדיון בבקשת המבקשות לביטול פסק הדין הגיעו הצדדים להסכמה, כי ימונה שמאי מכריע שיקבע את שווי זכות המשיבה לפיצויי הפקעה לשני מועדים – מועד פרסום ההפקעה ומועד ההסדר, וכי בית המשפט יכריע בין המועדים ויקבע את הפיצוי המגיע למשיבה. כן נקבע הסדר לענין החזקת הנכס.

           השמאי העריך את שווי המקרקעין בסך של 1,900,000 ₪ נכון למועד פרסום ההפקעה ב-2002, ו-3,200,000 ש"ח נכון למועד ההסדר בין הצדדים. אחר שאלות הבהרה וסיכומים מטעם הצדדים, החליט בית המשפט לאמץ את קביעת השמאי למועד פרסום ההפקעה, ודחה את טענות הצדדים נגד חוות הדעת, על יסוד הפסיקה בדבר גישה מצמצמת בהתערבות בחוות דעת שמאי אשר הוסכם כי תהיה מכרעת וסופית. בית המשפט פסק, כי המשיבה זכאית לפיצוי בסך 1,900,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.8.2002, ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 266,000 ₪, וכן החזר הוצאות שכר טרחת השמאי, הוצאות המגשר ואגרת בית משפט כמפורט בהחלטה.

3. המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין. לטענתן, יש לבצע הפחתה משווי המקרקעין שקבע השמאי, לאחר שמתשובותיו לשאלות ההבהרה ומחקירתו הנגדית עלה, כי קבע את השווי על יסוד הנחה כי המקרקעין פנויים וכי העובדה שהמשיבה החזיקה בבית הכנסת לאורך השנים מצדיקה הפחתת הסכומים שנקב. אשר לפסיקת הפרשי ריבית והצמדה כחוק, טוענות המבקשות, כי המשיבה אינה זכאית לפיצוי פירותי בגין החלק במקרקעין עליו שוכן בית הכנסת, וכי חוק פסיקת ריבית והצמדה אינו חל על פיצויים בגין הפקעת מקרקעין. לבסוף טוענות הן כי פסיקת ההוצאות חורגת מן ההסכמה בין הצדדים.

הבקשה וטענות הצדדים

4. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המבקשות את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור גבוהים במיוחד, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתן. לטענתן, מצבה הכלכלי של המשיבה רעוע מאוד, אין לה כספים או נכסים ומן הדו"ח הכספי שלה עולה, כי שנת 2012 הסתיימה ביתרת חובה בסך 5,000 ₪. בנסיבות אלה קיים חשש ממשי באשר להשבת סכום פסק הדין ככל שיתקבל הערעור, ויש ליתן משקל לכך שמדובר בכספי ציבור בסכום גדול. מנגד, טוענות המבקשות, אין כל חשש כי פסק הדין לא יבוצע על-ידן ככל שיידחה הערעור לבסוף, משמדובר ברשות ציבורית. בנסיבות אלה, טוענות המבקשות, קמה הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין, הגם שמדובר בפסק דין כספי. המבקשות הציעו כי יפקידו את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט.