ע"א 53386-05-14 צוריאלי נ' קוריס

1.עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט אביים ברקאי) מיום 16.4.2014 (ה"ט 15454-04-14), במסגרתה ניתן צו כנגד המבקש בהתאם לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001 (להלן: "ההחלטה").

2.ההחלטה ניתנה במעמד הצדדים והבקשה שלפני הוגשה ביום 28.5.2014 בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הערעור.

3.בשים לב לנימוקי הבקשה - פנייה ללשכת הסיוע המשפטי לקבלת ייצוג, אשר נעתרה ביום 25.5.2013, אך מספר ימים בטרם ימים בטרם יחלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור (ראה החלטה על מתן שירות משפטי לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב – 1972 מיום 25.5.2014 צורפה כנספח לבקשה), כמו גם לעובדה כי הבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת ערעור, מוצאת אני להיעתר לה ולהאריך את המועד להגשת ערעור.

4.פנייה לקבלת סיוע משפטי הוכרה בפסיקה כ"טעם מיוחד" להארכת מועד במובן הוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (ראה: בש"א 2401/06 לולו סלם נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ).

התנהלותה של לשכת הסיוע המשפטי ומשך הזמן שחלף בין פניית המבקש לקבלת החלטה בעניין ייצוגו אינם בשליטת המבקש ואין לזוקפם לחובתו (ראה: בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 704).

5.הגשת בקשה להארכת מועד להגשת הליך בתוך המועד הקבוע בדין הוכרה אף היא כ"טעם מיוחד", זאת משבהתנהלות האמורה יש משום "הודעה של בעל הדין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור", השוללת התגבשותה של "מעין חסינות" מפני המשך ההליך (ראה: בש"א 3094/01 שמואלי נ' עתים- סוכנות החדשות הישראלית, רע"א 1778/07 יעל עופר נ' רבקה דיין ואח').

6.בהתייחס לסיכויי הערעור אין בידי לקבוע בעת הזו כי המדובר בערעור מופרך על פניו הנעדר כל סיכוי ולו קלוש כי יתקבל ומשכך סבורה אני כי יש להעדיף את בירור המחלוקת לגופה על פני יצירת מצב בלתי הפיך מבחינתו של המבקש.

7. בשולי הדברים מוצאת אני לציין כי השגותיו של המשיב ביחס לעצם זכאותו של המבקש לקבל ייצוג משפטי על פי הדין הנוהג אינן עניין לדון ולהכריע בו בהליך זה.

8.אשר על כן מאריכה אני את המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל - 15.6.2014 (ע"א 27500-06-14).

יוער כי הגשת הערעור טרם מתן החלטה בבקשה להארכת מועד אינה ראויה וטוב היה עושה המבקש לו נמנע מלנהוג כך.