ע"א 52288-01-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' י.מ. - אור יזום בניה והשקעות בע"מ ואח'

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט עמית יריב), שניתן בתא"מ 12356-06-12, ביום 4.12.14, במסגרתו התקבלה ברובה תביעת המערערת, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המערערת"), נגד המשיבה 1, י.מ. - אור יזום בניה והשקעות בע"מ (להלן: "המשיבה"), שחוייבה בתשלום פרמיות ביטוח.

העובדות

1.המערערת הגישה תביעה לתשלום פרמיות ביטוח בגין שתי פוליסות ביטוח, כנגד המשיבה, בעלת הפוליסות, וכנגד משיב 2, סוכן הביטוח (להלן: "הסוכן"), נגדו ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

מדובר כאמור בשתי פוליסות: האחת, פוליסת ביטוח "עבודות קבלניות" שתוקפה מיום 14.7.09 ועד יום 31.12.09, תמורת פרמיה בסך 65,878 ₪. הפוליסה בוטלה ביום 21.10.09, משלא שולמה הפרמיה על ידי המשיבה; והפוליסה השנייה - פוליסת ביטוח מקיף לרכב, לתקופה שמיום 23.7.08 ועד ליום 31.5.09.

2.בבית משפט קמא, טענה המשיבה, כי אומנם התעניינה ברכישת פוליסת ביטוח עבודות קבלניות לתקופה קצרה, ופנתה באמצעות הסוכן לקבלת הצעת מחיר, ואולם היא מעולם לא אישרה את רכישת הפוליסה. לטענתה, היא לא הייתה מרוצה מכיסויי פוליסה דומה שהייתה לה אצל המערערת בעבר לאור דחיית תביעת ביטוח שהגישה, כאשר במקרה הנוכחי ניתן "טופס 4" לפרוייקט הבניה אותו ביקשה לבטח חמישה חודשים לפני מועד כניסת הפוליסה לתוקף.

בהתייחס לפוליסת הרכב, טענה המשיבה כי ניתנה הודעה לסוכן כי הרכב נמכר עוד ביום 23.12.08. מנגד, טענה המערערת בעניין זה, כי העברת הבעלות ברכב נעשתה רק ביום 10.3.09, וגם זאת לאדם אחר ולא לקונה שהמשיבה טענה כי מכרה לו את הרכב.

3.בית משפט קמא ציין כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הסוכן היה שלוחה של חברת הביטוח (המערערת/התובעת), וכי לאור זאת "מה שנמסר לידיעת הנתבע 2 - כאילו נמסר לתובעת עצמה".

4.בית משפט קמא קיבל את התביעה בכל הנוגע לפוליסת הרכב, תוך שקבע כי המשיבה לא טענה שלא ביקשה לרכוש את הפוליסה, אלא רק טענה שביטלה את הפוליסה בעקבות מכירת הרכב. בית המשפט קבע, כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי ביקשה לבטל את הפוליסה, לא באופן ישיר מול המערערת, ולא באמצעות הסוכן. משכך, חייב בית המשפט את המשיבה בתשלום יתרת תשלומי הפרמיה בגין פוליסה זו. יצוין, כי ערעור המערערת אינו מתייחס לחלק זה בפסק הדין.

5.הערעור נסוב על הפוליסה לביטוח העבודות הקבלניות. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי אומנם טענות התובעת בדבר ההתקשרות בפוליסה מסתמכות על התכתבות בינה לבין הסוכן, אשר אין בהן כדי לחייב את המשיבה בהיות הסוכן שלוחה של המערערת. ואולם, לאור התרשמות שלילית מעדותו של מנהל המשיבה, ("התחמקות ממתן תשובה וניסיון להסיט את השאלה לכיוונים אחרים אפיינו את תשובותיו של מרגי לכל אורך עדותו, ויש בהם כדי לפגום במהימנותו"), לאור העובדה שטענת המשיבה כאילו לא הייתה צריכה את הפוליסה לאחר קבלת טופס 4 - נסתרה על ידי מנהל המשיבה בעצמו, שכתב במכתב המופנה למערער כי "בהמשך לבקשתנו להארכת תקופת הביטוח עד ליום 31.12.2009 לבקשתכם הרינו לאשר ולהצהיר בזה כי מיום תום תקופת הביטוח של הפוליסה שבנדון, 31.12.2008 ועד היום, 20.07.09, לא אירע כל נזק באתר הבנייה שבוטח בפוליסה זו...", ומשהובאו ראיות לכך שהמשיבה ביקשה להאריך את הפוליסה לתקופה נשוא הדיון, ואף קיבלה לידה "אישור עריכת ביטוח" - לאור כל אלה, קבע בית המשפט כי יש לקבל את התביעה לגבי פוליסה זו, בחלקה.