אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 5161/12 דוד כרמלי נ' מינהל מקרקעי ישראל,קשורים: המועצה המקומית מבשרת ציון,הועדה המקומית לתכנון ובניה הראל,הועדה המקומית לתכנון ובניה מטה יהודה

ע"א 5161/12 דוד כרמלי נ' מינהל מקרקעי ישראל,קשורים: המועצה המקומית מבשרת ציון,הועדה המקומית לתכנון ובניה הראל,הועדה המקומית לתכנון ובניה מטה יהודה

תאריך פרסום : 09/02/2016 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון כבית משפט לערעורים אזרחיים
5161-12
08/02/2016
בפני השופטים:
1. כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
2. כבוד השופט י' עמית
3. כבוד השופט נ' סולברג


- נגד -
המערער:
דוד כרמלי
עו"ד מוטי בניאן
עו"ד ליאור וייס
המשיב:
1. מינהל מקרקעי ישראל
2. קשורים: המועצה המקומית מבשרת ציון
3. הועדה המקומית לתכנון ובניה הראל
4. הועדה המקומית לתכנון ובניה מטה יהודה

עו"ד יעל בלונדהיים
עו"ד גיתית שרמן
עו"ד יוסי חביליו
עו"ד איל שרון
פסק דין


 
המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.             ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' סובל) בה"פ 6436/07 מיום 14.5.2012, בגדרו דחה בית המשפט את בקשת המערער לסעד הצהרתי, לפיו הוא זכאי להירשם כבעל זכות חכירה במגרש 13ב' שבגוש 30465, חלף מקרקעין שהופקעו ממנו. עניינה של הפרשה איפוא בהפקעת מקרקעין בלא שניתן פיצוי; ובעיקר, משאלה לקבלת מגרש חלופי קונקרטי שכנטען היה מיועד לפיצוי.

רקע והליכים קודמים

ב.             המערער הוא יורשה היחיד של אמו המנוחה, אשר על שמה רשומות מרבית זכויות החכירה בחלקה 13 בגוש 30463, המצויה בשכונת מעוז ציון ב' בתחום המועצה המקומית מבשרת ציון, ושטחה 928 מ"ר (להלן חלקה 13), וכן בחלקה 12 הצמודה לה. חלקה 13 מצויה בבעלות קרן קיימת לישראל, ומנוהלת על ידי המשיב, מינהל מקרקעי ישראל (להלן המינהל - כיום רשות מקרקעי ישראל). בשנת 1979 אושרה תכנית מפורטת מי/340, אותה יזם המינהל. במסגרת התכנית שונה ייעודו של חלק נכבד מחלקה 13 ממגורים לדרך, על מנת שישמש חלק מכביש גישה לשכונה י"א במבשרת ציון. כן סיפחה התכנית אל תחומה חלק מחלקה 3 (המצויה בגוש 30465 שעליו לא חלה התכנית) שסומן כמגרש 13ב' (להלן מגרש 13ב'); שטחו כ-650 מ"ר. יתרת חלקה 13, כ-300 מ"ר, סומנה כמגרש 13א' ונותרה בייעודה המקורי למגורים (להלן מגרש 13א') (להלן התכנית או תכנית מי/340). בהמשך, בשנת 1983, הפקיעה הועדה המקומית לתכנון ובניה מטה יהודה את שטח החלקה שיועד בתכנית לדרך, כ-628 מ"ר מחלקה 13, לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 והעבירה אותו לקניין המועצה המקומית מבשרת ציון (להלן החלק שהופקע). ואולם, עד היום הזה לא נעשה כל שימוש בחלק שהופקע. המערער עשה שימוש במגרש 13ב' כבשלו עד להליך דנן.

 

ג.              בהמרצת פתיחה שהוגשה לבית המשפט המחוזי כנגד המינהל, טען המערער כי מגרש 13ב' ניתן לו בתמורה לחלק שהופקע, וכי הוא זכאי להירשם כבעל זכות החכירה בו. המערער סמך את יתדות טענתו בהוראות התכנית ובהבטחה שלטונית שניתנה לו, כנטען, מן הגורמים מטעם המינהל, אשר יזם את התכנית. בעניין הוראות התכנית הוטעם, כי מטרת התכנית הוגדרה בסעיף 5 לתקנונה, והיא "איחוד וחלוקה מחדש" של המקרקעין המצויים בתחום התכנית "למטרת מגורים, לדרך חדשה, לשטח פתוח ציבורי ולביטול חלק מדרך". מכאן טען המערער, כי פרט לשינוי ייעוד הקרקע, התכנית חוללה גם שינויים קנייניים במצב הזכויות בחלקות הנכללות בה. לשיטת המערער, הדבר נלמד מהגדרת התכנית באשר לצמדי המגרשים החדשים שנוצרו בכל חלקה על ידי סימונם באותה ספרה בצירוף האותיות א' ו-ב'. כך, בהחזיקו במגרש 13א' זכאי המערער להחזיק אף במגרש 13ב'. בהקשר זה, הוסיף המערער כי מגרש 13ב' – השוכן בסמוך, אך לא בצמוד, למגרש 13א' – הוכלל במיוחד בגדרי התכנית כפתרון לחלק שניטל מחלקה 13. את זאת למד המערער מעובדת ייבואו של מגרש 13ב', החופף כמעט בשטחו לשטח החלק שהופקע, מגוש/חלקה שעליהם לא חלה התכנית. אשר להבטחה השלטונית הנטענת ציין המערער, בין היתר, את מכתבו של מהנדס התכנית מר דן וינד ע"ה (להלן המהנדס וינד), שייצג את חברת "ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ" – החברה שיזמה והפעילה את התכנית בשם המינהל (להלן ערים) – עובר לאישור התכנית בקשר עם תכנית מתאר מקומית מי/250, את המגעים שניהלו חברת ערים והמועצה המקומית בשנת 1994 בנושא פיצוי בעלי הקרקע שנפגעו מן התכנית, ואת דבריה של הגב' רזיאל, מנהלת מחלקת החוזים במינהל (להלן הגב' רזיאל) במהלך שנת 1996. לחלופין, ביסס המערער את זכותו על מצג השווא שהוצג לו לטענתו באשר למגרש 13ב', כשייך לו לאורך השנים.

 

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

 

ד.             בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערער בקבעו כי הראיות שהציג אינן מבססות את טענתו בדבר זכויות חכירה במגרש 13ב'. בפסק דינו ציין בית המשפט כי תכנית מי/340 היא תכנית שנערכה בהתאם לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן החוק או חוק התכנון והבניה), ומשכך יש לפרש את הוראותיה בהתאם לכללי פרשנות של חיקוקים מתוכה עצמה, בלי להיזקק לראיות חיצוניות בדבר כוונות עורכיה ומבצעיה, אשר להן לא ניתן ביטוי בהוראות התכנית. בית המשפט נדרש להוראות התכנית, וקבע כי התכנית לא ביקשה לשנות את זכויות הבעלים והחוכרים לדורות במגרשים שבתחומה; זאת – הואיל ותכנית איחוד וחלוקה המבקשת לשנות את זהות בעלי הזכויות בקרקע מחויבת לציין זאת במפורש באמצעות טבלת הקצאה הנלוית אליה, ואשר בה יהא נקוב המגרש המוקצה לכל בעל זכות. ואולם, תכנית מי/340 לא כללה טבלת הקצאה או כל הוראה מפורשת אחרת בדבר שינוי שכזה. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי חסר זה הוא שהוביל את הועדה המקומית לנקוט בהליך של הפקעה בשנות ה-80 למאה הקודמת, על מנת להקנות את הזכויות בדרך העוברת בחלקה 13 למועצה המקומית. עוד נקבע כי התכנית הורתה על איחוד וחלוקה מכוח תשריט, אשר אינו מביא עמו שינוי במערך הזכויות הקנייניות בקרקע, בשונה מאיחוד וחלוקה מכוח תכנית, נוכח הוראת סעיף 7 לתקנון התכנית המורה לרשם המקרקעין לרשום את תשריט התכנית בפנקסי המקרקעין על פי הוראות סעיף 141 לחוק; סעיף זה קובע כי רישום החלוקה בפנקסי המקרקעין יבוצע בכפוף לתשריט מאושר (בשונה מסעיף 125 לחוק שעניינו רישום איחוד וחלוקה מכוח תכנית). כן נקבע כי יש לראות בהעדר הוראה בתכנית המעניקה לקרן קיימת לישראל, שהיא הבעלים המקוריים של מגרש 13ב', קרקע חלופית, משום חיזוק לקביעה זו. לבסוף נקבע, כי תכנית מי/340 לא חוללה שינוי כלשהו במצב הזכויות בחלקות השונות, לרבות בחלקה 13, פרט לשינוי ייעוד אשר אינו מותנה בהקצאת קרקע חלופית גם כשהוא נעשה במסגרת תכנית איחוד וחלוקה. מטעמים אלה דחה בית המשפט את טענת המערער כי יש לפרש את תכנית מי/340 כמתעתדת להעניק לו את מגרש 13ב' כפיצוי על החלק שהופקע מרשותו.

 

ה.             אשר לנתונים עליהם הצביע המערער, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בהם לסתור את מסקנתו. מכתבו של המהנדס וינד נשלח ליו"ר הועדה המקומית (בקשר לתכנית אחרת – מי/250) עובר לאישורה של התכנית, וכעולה ממנו באותה עת הייתה לחברת ערים כוונה לייחד את מגרש 13ב' כעתודה לפיצוי אמו של המערער, בגין נגיסתו המשמעותית של הכביש המתוכנן בחלקה 13 שבחכירתה. בית המשפט הטעים, כי אך סביר שכוונה זו (העולה ממכתבו של המהנדס וינד) היא שהניעה את המתכנן לכלול את מגרש 13ב' בתחומי התכנית, חרף השתייכותו לגוש אחר אשר התכנית לא ביקשה לחול עליו; והיא שהביאה לסימון המגרש במספר 13, כמספר חלקת המערער. כן נקבע כי גודל השטח הדומה של מגרש 13ב' ושל החלק שהופקע, תומך אף הוא בכוונה זו של עורך התכנית. עם זאת, נקבע כי ניסוחה של התכנית אינו מותיר ספק שעורך התכנית לא ביקש להעביר במסגרתה את הזכויות במגרש 13ב' לאם המערער, אלא רק ליצור את מגרש 13ב', כלשון מכתבו של המהנדס וינד, כדי שישמש חלקה בת חילוף, קרי, חלקה אותה יוכלו הרשויות המוסמכות להקנות לאם המערער בבוא העת, ככל שיוחלט בעתיד לפצותה בשל הפגיעה בזכויותיה בחלקה 13. יוער כי בתום שמיעת הצדדים להליך, ראה בית המשפט לקבל ראיה נוספת אותה ביקש להגיש המערער לתמיכה בטענתו, חרף התנגדות המינהל, שעניינה תשריט נוסף של התכנית החתום אך על ידי הועדה המקומית. על גבי תשריט זה נכתב בכתב יד השם "כרמלי" כשם משפחת המערער על יד המגרשים 13א' ו-13ב' (להלן התשריט הנוסף). בית המשפט קבע כי בתשריט הנוסף אין לסייע למערער, משאין מדובר בתשריט המאושר לתכנית כפי שמופיע ברשומות, וכי לכל היותר יש בו ביטוי נוסף לכוונה שהיתה למתכנן.

 

ו.              בית המשפט המחוזי המשיך ופסק כי אין במגעים שניהלו חברת ערים והמועצה המקומית בשנת 1994 בנושא פיצוי משפחתו של המערער לבסס הבטחה כנטען. זאת, אף שבמסגרת מגעים אלה פנה מנהל מחוז ירושלים של ערים (מר איתן כהן) לקבלת חוות דעת שמאי לגבי אפשרויות הפיצוי למשפחת המערער, תוך התייחסות פרטנית לאפשרות הענקת "חלקה 1" – שלטענת המערער היא מגרש 13ב' – כפיצוי תמורת ההפקעה. בית המשפט ביסס את קביעתו זו על מספר אדנים: ראשית, ברשותו של המערער אין כל מסמך של המינהל המתייחס להענקת מגרש 13ב', והוא אינו יודע האם במגעים שהתקיימו נכח נציג של המינהל. המערער אף לא הצליח להוכיח, כי המינהל הסמיך את ערים להתחייב בשמו להקצאת קרקעות ולהענקת פיצויים בגין הפקעה. יתרה מכך, אף לשיטתו של המערער המסמכים המצויים ברשותו טעונים חתימת המינהל לצד חתימת ערים, וכך עלה גם מעדויות ראש המועצה ויו"ר הועדה המקומית דאז.שנית, קיומם של מגעים אלו וחילופי הדברים במהלכם נודעו למערער אך לאחר הגשת התובענה (כך גם באשר למכתבו של המהנדס וינד), ותנאי הכרחי לקיומה של הבטחה הוא שזו תינתן למערער. שלישית, בהינתן גודל שטחו של מגרש 13ב' לא ניתן לזהותו עם "חלקה 1" שעלתה במגעים אלו כאפשרות פיצוי. רביעית, במסמכים משנת 1994 לא צוינה החלטה שהתקבלה בדבר הענקת חלקה 1 למשפחתו של המערער, אלא שקילה של שלוש חלופות פיצוי (שביניהן חלקה 1). בכך, קבע בית המשפט יש כדי להראות כי לאותו מועד, ברי היה לכל הצדדים הנוגעים בדבר שהמערער טרם קיבל הבטחה לפיצוי כלשהו. חמישית, מבין שלוש חלופות הפיצוי שהועלו בדיון שהתקיים במסגרת המגעים שהתנהלו, רק אחת מהן היתה על דרך של הענקת קרקע חלופית (חלקה 1), ובסיכום הדיון נרשם במפורש כי "הנ"ל יתואם עם מנהל מחוז ירושלים במ.מ.י (המינהל - א"ר)". בכך יש ללמד כי למשתתפי הדיון לא הייתה סמכות בדבר. שישית, המועצה המקומית וערים שיזמו את מהלך הענקת הפיצוי, זנחו בסופו של יום את המהלך עקב החלטתן להקפיא את ההפקעה נוכח התנגדות התושבים, כך שלמעשה המתוה שנרקם במגעים אלה לא קרם עור וגידים. שביעית, המערער אישר כי בשנת 1994 נמסרה לו דרישה לסילוק יד מחלקה 3 – שכללה בזמנו גם את מגרש 13ב' – ובחלוף שנתיים ממנה הוגשה נגד המערער תביעה לסילוק יד. נקבע כי בכל אלה יש ללמד שלא ניתנה למערער התחייבות או הבטחה להענקת זכויות החכירה במגרש. לשלמות התמונה ציין בית המשפט כי ביום 29.5.2003 ניתן בבית משפט השלום פסק דין המורה למערער לסלק ידו ממגרש 13ב' (ת"א(י-ם) 9414/96), וכי ביצועו של פסק הדין עוכב עד להחלטה בתובענה שלפנינו, שעניינה במגרש זה.

 

ז.              לסיכום נקודה זו, התייחס בית המשפט המחוזי לטענת המערער בדבר קיומה של הבטחה שלטונית, לנוכח דבריה של הגב' רזיאל מן המינהל שבמענה לבירור שערך המערער, עקב חיובו בדמי חכירה שנתיים על החלק שהופקע, מסרה לו כי חיוב זה נובע מהענקת קרקע לפיצוי בעד ההפקעה, בדמות מגרש 13ב'. אולם, מאחר שבמסגרת תפקידה לא עסקה הגב' רזיאל בהענקת פיצויים בגין הפקעה, ותנאי הכרחי לביסוס הבטחה שלטונית הוא שנותן ההבטחה יהא בעל סמכות לתתה, נדחתה טענתו זו של המערער. על יסוד זה דחה בית המשפט גם את הטענה בדבר מצג שווא, והסביר כי התרופה לכך היא בפיצוי כספי אשר לא תבע המערער בנידון. לבסוף עמד בית המשפט על כך שגרסת המערער לוקה בסתירות פנימיות, שכן בהליך לפניו טען כי הוא ואמו נוהגים במגרש 13ב' מנהג בעלים מיום שתכנית מי/340 העבירה אליהם את הזכויות במגרש, ואילו במסגרת תביעת המינהל לסילוק ידם מהמגרש, טען כי מגרש 13ב', לרבות כלל חלקה 3, נמסר למשפחתו על ידי חברת עמידר עוד בשנת 1956, ואך בשל חוסר תשומת לב לא נכלל בחוזי החכירה.

 

ח.             בית המשפט המחוזי הטעים בפסק דינו, כי אין בקביעתו כדי ליתן הכשר לאופן טיפולן והתנהלותן של הרשויות בנסיבות דנא. במסגרת זו התייחס בית המשפט למחדליהן של הרשויות, ובכלל זה אי מימוש מטרת ההפקעה – סלילת כביש – כחלוף 30 שנה, ומבלי שמסתמנת באופק כוונה לבצע את הסלילה; וכפועל יוצא – עצירתו של הליך הענקת הפיצוי על ההפקעה, נוכח סברת המועצה המקומית כי הליך ההפקעה הוקפא. זאת – בעוד שבפועל הושלם ההליך בחודש ינואר 1983, שעה שהועדה המקומית לתכנון ובניה פירסמה הודעה ברשומות על העברת הזכויות בחלקה 13 לקניינה של המועצה המקומית, והדבר נרשם ביום 14.2.1983 בלשכת המקרקעין. נקבע, כי מחדל זה הוא שהוביל לאי פיצוי המערער בגין שינוי יעוד המקרקעין בשנת 1979, וכן אי פיצוי בגין ההפקעה בשנת 1983, חרף חובת הפיצוי המוטלת בסעיפים 197 ו-190 לחוק, בהתאמה, על הרשויות המקומיות. אולם מחדלים אלה, קבע בית המשפט, הם עניין להתדיינות בין המערער לבין הועדה המקומית והמועצה המקומית, ואין בהם להקים עילת תביעה כנגד המינהל. במסגרת זו צוין כי הוצע למערער להמיר את תביעתו לתביעה לביטול ההפקעה או לתשלום פיצויים בגינה נגד הרשות המפקיעה, כנדרש וככל שתביעה כזאת לא התיישנה, אולם המערער ביקש להמשיך את ההליך כנגד המינהל. על יסוד אלה, דחה בית המשפט את תביעת המערער והשית עליו הוצאות בסך של 50,000 ש"ח לטובת המינהל. מכאן הערעור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ