1.המערערת (1915) היא חברת הקיבוץ־המשיב (להלן אכנה אותו "הקיבוץ" או "המשיב"). האחרון תבע את המערערת וביקש לחייבה לשלם לו סך 226,446 ₪ בגין שירותים שונים שלטענתו הוא העניק לה. היא התגוננה מפני התביעה בטענות מטענות שונות. על מנת להבין את עמדות הצדדים אפרוש תחילה את הרקע הדרוש לנו לשם הכרעה במחלוקת.
2.בעשור האחרון פעל הקיבוץ לשינוי אורחותיו, באופן שיהא "קיבוץ מתחדש", לפי הגדרתו בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995. במסגרת השינוי הוחלט בקיבוץ על תשלום פנסיה תקציבית לחבר שהגיע לגיל פרישה, בתנאי שהחבר יעביר לקיבוץ כספים שהוא מקבל ממקורות שונים. על רקע זה נתגלעה מחלוקת בין הקיבוץ למערערת. המערערת לא העבירה לקיבוץ את הפנסיה שקיבלה, זו שמקורה בעבודתו של בעלה המנוח ב"אגד". היא סברה, כי הקיבוץ מפלה לרעה ביחס לחברים שמקבלים פנסיה תקציבית, אף שאינם מעבירים כספים המגיעים לידיהם ממקורות שונים (כגון כספי תגמולים לניצולי שואה, תגמולים למשפחות שכולות ועוד). הקיבוץ סבר, מצידו, כי על המערערת להעביר לידיו את כספי הפנסיה, ומשלא עשתה כן הוא הודיע לה, כי אין היא זכאית לפנסיה תקציבית.
3.נתון נוסף הצריך לנו נעוץ בכלל הנקוט בקיבוץ, לפיו חבר בגיל פרישה, הנכנס לדיור מוגן בקיבוץ, חייב בתשלום ההוצאות הכרוכות בכך. החל משנת 1998 מתגוררת המערערת בדיור מוגן בתוך הקיבוץ. עד לשנת 2002 צברה המערערת חוב בגין שירותים אלה. בשנת 2002 אופסה, בהסכמת המערערת, יתרת החובה שלה, כנגד תשלום סך 19,000 ₪. אלא שמאז ועד היום היא חדלה מלשלם עבור ההוצאות הכרוכות בשהותה בדיור המוגן שבקיבוץ (לבד מסך 500 ₪ שהחל בנה משלם בשנת 2005, ושלשיטת הקיבוץ מהווים תשלום עבור ארוחות הבוקר והערב בלבד). שווייָם של שירותים אלה, על פי התביעה, עומד על סך 226,446 ₪, ואותם תבע הקיבוץ מן המערערת בתביעתו בבית משפט השלום.
4.המערערת התגוננה מפני התביעה בטענות אחדות. היא תקפה את תוקפם של השינויים שנערכו בתקנון (במסגרת שינוי אורחות החיים), בטענות שבעיקרן הן נוהליות (העדר רוב בקבלת החלטה וכד'). היא הוסיפה על כך טענה להתיישנות ביחס לחלק מן התקופה (חיוב בסך של 27,022 ₪). היא טענה עוד, כי אין היא מתגוררת בדיור המוגן, כי אם בדירה הסמוכה לו, ומשום כך ביקשה להפחית מן החוב הנתבע סך 38,350 ₪.
טענת הגנה אחרת שבאה מפי המערערת מכוונת היתה ל"שעות סיעוד" להן היא זכאית, ואין היא מנצלת את כולן כי אם את חלקן, ואת היתרה (לפי שוויה) נוטל הקיבוץ לכיסו, כך טענתה. על יסוד טענה זו ביקשה המערערת להפחית מן החוב הנתבע סך 60,000 ₪.
טענה אחרת שבפי המערערת כּוּוְנָה לכך, שהקיבוץ לא רכש עבורה פוליסת סיעוד, אף שלטעמה הוא חייב היה לעשות כן. על יסוד טענה זו היא עתרה להפחית מן הסכום הנתבע סך 135,000 ₪.
עוד הוסיפה המערערת וטענה, כי בניגוד לחברים אחרים היא משלמת מידי חודש סך 100 ₪ עבור שירותי ניוד, וגם סכום זה היא ביקשה להפחית מן הסכום הנתבע (סה"כ 3,500 ₪).
לבסוף טענה המערערת, כי היא זכאית מן הקיבוץ לפנסיה תקציבית, דבר שלא ניתן לה על ידי הקיבוץ.
דיון
5.בפסק דינה דחתה כב' השופטת קמא את טענותיה של המערערת אחת לאחת, וקיבלה את התביעה. על פסק דין זה מלינה המערערת, בערעור שהניחה לפניי, כשהיא זונחת, הלכה למעשה, את כלל הטענות שטענה בפני הערכאה דלמטה, ונותרה עם שתיים בלבד, כשבתוך כך היא מוסיפה טענות מן הגורן ומן היקב, שלא בא זכרן בערכאה המבררת. לטענות אלה לא ראיתי להידרש, אף שבעיקרן הן מתחום המשפט, כיוון שלא יכולתי לראות כל טעם ראוי מדוע לא העלתה אותן המערערת בבית משפט השלום.
6.המערערת ממקדת, אם כן, את ערעורה בשתי סוגיות. האחת מן השתיים הללו, והרי היא עומדת במרכזו של הערעור, היתה הטענה האחרונה שטענה המערערת בבית משפט השלום, משמע בשולי בקשתה ליתן לה רשות להתגונן, זו שכוונה כנגד שלילת זכותה לקבלת פנסיה תקציבית מן הקיבוץ. בטרונייתה של המערערת בסוגיה זו אפתח את הדיון בערעור.
7.המערערת שטחה שורה של טענות, בניסיון לבסס את זכותה לקבלת פנסיה תקציבית, חרף סירובה להעביר לידי הקיבוץ את כספי הפנסיה שהיא מקבלת מ"אגד". טענתה הראשונה מכוונת לכך, שלפי פירושן הנכון של הוראות האסיפה הכללית, אין הן שוללות את זכותה לקבלת פנסיה תקציבית, אף שאין היא מעבירה את כספי הפנסיה. על מנת להבין את הדברים ראוי כי נפרוש, בתמצית, את תולדותיה של הפנסיה התקציבית בקיבוץ־המשיב, ותולדות השינוי באורחות חייו בעשור האחרון.
8.בשנת 1991, שנים לפני השינוי באורחות הקיבוץ, ובעת שההכנסה מעבודה של כל חבר הועברה לידי הקיבוץ, הוחלט בקיבוץ על הקמתה של קרן פנסיה לכל חבר שיגיע לגיל 55. בהחלטה מיום 1.11.1991 נקבע, בין היתר, כי ההסדר יחול על חבר שאיננו מקבל פנסיה שמקורה במשכורת, וכי חבר לא יצבור פנסיה משני מקורות. עקרון זה ביקש למנוע הפליה בין חבר קיבוץ שעבד בתוך הקיבוץ (ולכן לא קיבל פנסיה ממקור חיצוני) לבין חבר שעבד מחוץ לקיבוץ (וקיבל פנסיה ממקום עבודתו).
9.במסגרת השינוי משנת 2001 לא נקבע, כי חבר לא יהא זכאי לפנסיה תקציבית אם הוא מקבל כספי פנסיה מן החוץ. עם זאת נקבע, כי "סכומים לפנסיה שצברו חברים עד יום השינוי, יהיו הבסיס לתשלום הפנסיה והקיבוץ ישלים את ההפרש לגובה הפנסיה התקציבית המוגדרת לעיל, במידה ויידרש. בגין הכנסות גבוהות מגובה התקציב הפנסיוני כאמור... יחוייב החבר בתשלום מס לרשת הביטחון, עפ"י גובה הפנסיה החיצונית שלו ובניכוי זכאותו לתקציב פנסיוני".