ע"א 4530/10 בנק הפועלים נ' לילה זועבי ואח'

הנשיא (בדימ') א' גרוניס:

1.        לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ת' כתילי) מיום 21.4.2010 בה"פ 142/09, במסגרתו קיבל בית המשפט את תביעתה של המשיבה 1 (להלן – המשיבה) לסעד הצהרתי, וקבע כי המשכנתאות שבידי הבנק-המערער אינן תקפות לגבי בית המגורים בו מתגוררת המשיבה עם בעלה, המשיב 2 (להלן – המשיב), כי הלכת השיתוף חלה על המשיבה והמשיב, וכי המשיבה זכאית להגנה הקבועה בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק ההוצאה לפועל).

רקע

2.        המשיב עסק בעבודות בניה וקבלנות. מנסח רישום המקרקעין שהוגש לבית משפט קמא, עולה כי המשיב רשום כבעלים של 1/384 חלקים בחלקה 3 בגוש 17230 שבכפר דחי (להלן - החלקה). חלקו האמור של המשיב מייצג כ-36 מ"ר. החלקה הינה בבעלות משותפת (מושע), כאשר יתר חלקיה רשומים על שמם של 43 בעלי קרקע אחרים. המשיבים נישאו בשנת 1972 ומאז התגוררו בכפר דחי, בבית מגורים אותו בנה אביו של המשיב בשטח החלקה (להלן -בית המגורים). במהלך השנים הורחב בית המגורים וכיום שטחו כ-240 מ"ר. שטח זה גדול ביותר מפי שישה מחלקו היחסי הרשום של המשיב בחלקה. הזכויות בבית המגורים לא נרשמו בפנקסי המקרקעין, ועל כן, על פי הרישום שהוצג בפנינו, לכל אחד מבעלי החלקה חלק בלתי מסוים בו.

3.        המשיב נטל מהמערער שתי הלוואות, הראשונה ביום 24.10.1996, בסכום של 278,000 ש"ח, והשנייה ביום 20.3.2000, בסכום של 500,000 ש"ח. לגבי כל אחת מההלוואות, התחייב המשיב, במסגרת חוזי ההלוואה, למשכן לטובת המערער את כל זכויותיו בחלקה. ואכן, להבטחת החזר כל אחת מן ההלוואות נרשמה משכנתה על חלקו של המשיב בחלקה (להלן - המשכנתאות), היינו הנכס הממושכן בשתי המשכנתאות היה זכות בעלות של המשיב ב-1/384 חלקים בחלקה (המקרקעין וכל הבנוי והנטוע עליהם). נעיר, כי אין כל טענה שנרשם משכון על זכויותיו הבלתי רשומות של המשיב לגבי המקרקעין. יחד עם התחייבות המשיב במשכנתה השנייה, חתמה המשיבה על תצהיר לטובת המערער, בו הצהירה בפני עורך דין מטעמה, כי אין לה כל זכות בחלקה (להלן – כתב הוויתור). ביום 14.11.2000 ניתן פסק דין נגד המשיב בשל חוב פיגורים אותו חב למערער. ביום 18.4.2001 הגיש המערער בקשה להוצאה לפועל למימוש המשכנתאות, ובהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 1.5.2001 מונה בא כוחו של המערער ככונס נכסים למימוש בית המגורים. במהלך השנים, בין מינוי כונס הנכסים ועד לשנת 2009, בוצעו מספר ניסיונות להסדרת חובותיו של המשיב למערער אשר לא צלחו, וכן ניתנו מספר צווי פינוי ביחס לבית המגורים אשר נמסרו, בין היתר, למשיבה. כפי שיפורט בהמשך (פיסקה 10 להלן), במהלך הדיונים בערעור דנא התברר כי המשיב הוכרז פושט רגל.

4.        ביום 5.5.2009 הגישה המשיבה המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתה עתרה לסעדים הצהרתיים שונים. ראשית, נתבקש בית המשפט להצהיר כי המשכנתאות שנרשמו לטובת המערער אינן תקפות ביחס לבית המגורים, שכן הנכס מושא המשכנתאות הוגדר בשטרי המשכנתאות כחלק היחסי של המשיב בחלקה, ללא כל איזכור של בית המגורים. שנית, התבקש בית המשפט להצהיר כי המשיבה היא בעלת מחצית מהזכויות בבית המגורים מכוח חזקת השיתוף עם המשיב. לעניין זה, טענה המשיבה כי כלל לא ידעה על המשכנתאות ועל צווי הפינוי וכי הדבר הסתבר לה זמן קצר לפני הגשת המרצת הפתיחה. עוד טענה, כי מעולם לא ויתרה על זכויותיה בבית המגורים.