ע"א 4234-07-14 וולף נ' כסף מדבר בע"מ

1.מונחת לפני בקשתו של המבקש להפחתת הערבון שנקבע והעמדתו על סך 5,000 ₪ בלבד.

בגוף הבקשה עתר המבקש בבקשה חלופית כי רכב מסוג דייהטסו סיריון (הרשום על שם רעייתו ואשר מחצית הזכויות בו בבעלותו), אשר נתפס על ידי ההוצאה לפועל, "ישמש כעירבון במקום הפקדת הכסף" (סעיף 9 לבקשה).

2.עסקינן בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום תל אביב –יפו (כב' השופט עמית יריב) מיום 26.05.2014 (ת"ט 3301-12-13), הדוחה התנגדותו "לביצוע שיק ע"ס 320,000 ₪, אשר ניתן – כנטען בבקשת הביצוע – להבטחת פירעונה של הלוואה שניתנה למבקש", "הן מחמת האיחור הניכר, והלא מוצדק, בהגשתה, והן לגופה, בהעדר הגנה של ממש למבקש".

כמו כן חוייב המבקש בתשלום שכ"ט המשיב בסך של 3,000 ₪, אשר נקבע כי יתווסף לסכום קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל (להלן: "פסק הדין").

3.בקשה לעיכוב חילוט הפיקדון ע"ס 12,500 ₪ שהופקד על ידי המבקש כתנאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל נעתרה (כב' השופטת י. שבח) ואף נעתרה בקשתו של המבקש לעיכוב הליכי ההוצל"פ עד למתן פסק דין בערעור (ראה בהתאמה החלטה מיום 07.07.2014 והחלטה מיום 17.07.2014).

המסגרת הנורמטיבית

4.         הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות  (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

5.         על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד לאחרונה בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בענין בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל -  

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.

ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות).

כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנקבעו בערכאה או בערכאות הקודמות והישקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ ...).

תקנה 429 לתקנות מאפשרת לבעל דין לבקש לערוב בדרך אחרת להוצאות המשיב, והכרעה בבקשה זו נתונה לרשם (או למזכיר הראשי של בית המשפט) במעמד צד אחד ..."