השופט גד גדעון:
1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט ע. כפכפי), מיום 30.9.14, במסגרת תיקים מאוחדים - ת"א 37298-07-11, ות"א 1012-09-11, במסגרתו דחה בית המשפט קמא, את תביעות המשיבים מס' 1 ו-2, נגד המשיבה מס' 4, קיבל את התביעות נגד המערערת ונגד המשיבים מס' 3 ו-5, וחייב את המערערת (אשר היתה נתבעת ישירה בתביעת המוסד לביטוח לאומי – ת"א 1012-09-11, וצד ג' בתביעת גנץ-ת"א 37298-07-11), ואת המשיבים מס' 3 ו-5, לשלם למשיב מס' 1, פיצויים עבור נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים, שאירעה במהלך עבודתו, ולשפות את המשיב מס' 2 עבור תגמולים ששילם למשיב מס' 1, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. הערעור מופנה גם נגד החלטת ביניים מיום 22.10.12, במסגרתה נדחתה, בין היתר, בקשת המערערת לדחות על הסף, את התביעה נגדה, מחמת מעשה בית דין.
2.הערעור מתייחס, הן לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, הן לקביעות משפטיות, בדגש על דחיית הטענה לעניין קיומו של מעשה בית דין, הן לביקורת החריפה של בית המשפט קמא, על התנהלות המערערת, בהליך קודם ובהליך לפני בית המשפט קמא, והן לעניין הוצאות המשפט. המערערת סבורה, כי בית המשפט קמא גיבש עמדה, ביחס למצב העובדתי והמשפטי, עוד טרם צירופה של המערערת להליך בפניו, ועמדתו זו השפיעה, על קביעותיו, העובדתיות והמשפטיות, באופן שגרר חיוב שגוי של המערערת.
3.המשיב מס' 1, מר שמואל גנץ (להלן: "גנץ"), נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.9.04, כאשר יצא מרכב הסעות בבעלות המשיבה מס' 5, נץ הסעות בע"מ (להלן: "נץ הסעות"), במקום עבודתו – תחנת הכוח באשקלון.
גנץ הגיש תביעה לתשלום פיצויים ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בבית משפט השלום בחיפה [ת"א (שלום חי') 4259/06], נגד המשיב מס' 3, מר אבנר טוויק (להלן: "טוויק"), אשר נהג, לטענת גנץ, ברכב, ונגד המערערת – חברת הביטוח אשר ביטחה, לטענת גנץ, את הרכב. התביעה נדחתה, ביחס לשני הנתבעים בפסק דין מיום 2.3.10 (להלן: "התביעה הראשונה").
במסגרת פסק הדין בתביעה הראשונה, קיבל בית המשפט את גרסת גנץ, לפיה אכן נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה במועד האמור לעיל, כאשר ירד מרכב של נץ הסעות, בו נהג טוויק (ר' סעיפים 5, 6 ו-10 לפסק הדין). יחד עם זאת נקבע, כי לא עלה בידי גנץ להוכיח, את פרטי הרכב ממנו ירד עובר לתאונה, ועל כן, ממילא, לא הוכח כאמור, כי המערערת ביטחה את הרכב בו נפגע. התביעה נגד טוויק נדחתה, הגם שלא הגיש כתב הגנה ולא התייצב למשפט, משום שלא הוכח כי כתב התביעה נמסר לו כדין.
יצוין, כי במסגרת הדיון בתביעה האמורה, העיד מנהל נץ הסעות, מר שאלתיאל נגר, כעד תביעה, ובתצהיר עדותו הראשית אישר, בין היתר, כי: "מר טוויק היה נהג שלנו והיה מסיע עובדים של חברת החשמל לתחנת הכוח... מר טוויק עשה כן ביום 20/09/04 - ברכב שהיה של החברה, מסוג פורד מ.ר. 42-038-28. הרכב היה מבוטח בחברת ביטוח – "הביטוח החקלאי", על פי פוליסה מס'...". בית המשפט לא קיבל את עדותו לעניין הרכב, בין היתר, נוכח אי המצאת מסמכים שיכולים היו לתמוך בגרסתו, ונוכח סתירה בין גרסה זו, ובין הודעתה הראשונית של נץ הסעות למערערת.
בית המשפט הוסיף ודן, מעבר לצריך, בפרטי הנזק, וקבע את סכומי הפיצוי שהיה פוסק לזכות גנץ בגין ראשי הנזק השונים, אלמלא נדחתה התביעה.
גנץ ערער על פסק הדין האמור [ע"א (חי') 28019-04-10], וביום 8.2.11, נדחה ערעורו בכל הנוגע למערערת (המשיבה שם), והתקבל לעניין טוויק, אשר דחיית התביעה נגדו, הומרה במחיקה.
בהמשך, הגיש גנץ, את תביעתו, בבית המשפט קמא (ת"א 37298-07-11), נגד נץ הסעות וטוויק, וכן נגד המשיבה מס' 4 – קרנית (להלן: "קרנית"), אשר נתבעה "משלא ידועה זהות הרכב המעורב באירוע התאונה ו/או קיומה של פוליסת ביטוח תקפה ו/או קיומו של רישיון נהיגה בר תוקף...".