עתאמנה מ.גיוסי ובניו בע"מ ואח' נ' ט' ואח'

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

1.המשיב מס' 1 הגיש נגד המערערות תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה עת עבד בשורותיה של המערערת מס' 1. המערערת מס' 2 הייתה במועד אירוע התאונה המבטחת של המערערת מס' 1 בביטוח חבות מעבידים. המערערות הגישו הודעה לצדדים נגד המשיבות 2 עד 4. בפסק דין חלקי שניתן בהסכמת הצדדים ביום 5.11.2015 הוסכם, כי סכום הפיצוי שהתובע יקבל יעמוד על סך 550,000 ₪ כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וכי סכום זה ישולם על ידי המערערת מס' 2 ו/או על ידי המשיבה מס' 4 בהתאם לפסק הדין שיינתן בהליכי הצד השלישי.

2.ביום 13.4.2016 ניתן על ידי בית המשפט קמא פסק דין בהליכי ההודעה לצדדים שלישיים במסגרתו הוא דחה את ההודעה לצדדים שלישיים, וחייב את המערערות לשלם לצדדים השלישיים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. פועל יוצא מפסק דין זה הוא שעל המערערות לשלם למשיב מס' 1 את מלוא הסכום המוסכם, קרי סכום של 550,000 ₪.

3.בבקשה לעיכוב ביצוע טענו המערערות, כי נוכח סכום פסק הדין הגבוה ונוכח מצבו הכלכלי הקשה של המשיב מס' 1, אין ספק שהוא לא יוכל להשיב את סכום פסק הדין אם וכאשר יתקבל הערעור. בנוסף לכך טענו המערערות, כי סיכויי הערעור שהוגש על פסק הדין בהודעה לצדדים שלישיים הוא גבוה, וכי קבלת טענותיהן עשויה להפחית את הסכום בו הן חויבו באופן משמעותי.

4.דין הבקשה להידחות בהיותה חסרת בסיס ואף נגועה במידה מסוימת בחוסר תום לב. כפי שהובא לעיל, הערעור אינו מופנה כנגד חיובן של המערערות לשלם למשיב מס' 1 את סכום הנזק המוסכם, אלא מופנה כנגד הכרעת בית המשפט קמא בהודעה לצדדים שלישיים בסוגיית כפלי הביטוח. ברור כי סוגיה זו אינה יכולה להפחית מן הסכום המגיע למשיב מס' 1, וככל שטענות המערערות תמצאנה נכונות, הן יהיו זכאיות לקבל שיפוי מכלל חברה לביטוח בע"מ, שללא ספק מצבה הפיננסי מאפשר לה לשלם את הסכום. טענות המערערות שכביכול אם וכאשר יתקבל הערעור שהוגשה על ידן, יהא על המשיב מס' 1 להשיב להן את הסכום שישולם לו וכי נוכח מצבו הכלכלי וגובה הסכום שבו הן חויבו לא יוכל לעמוד בחובת ההשבה, אינן נכונות ואינן מציגות את המצב לאשורו, שכן חובה זו, ככל שתהיה, תוטל על השיבה מס' 4.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית. המערערות ישלמו למשיב מס' 1 הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ו, 03 יולי 2016, בהעדר הצדדים.