ע"א 38641-06-14 בילדקו הנדסה בע"מ נ' יבין ואח'

השופט חגי ברנר:

מבוא

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת חנה פלינר) מיום 8.4.2014, במסגרת ת.א. 4615-06-10, אשר קיבל באופן חלקי את תביעתה של בילדקו הנדסה בע"מ (להלן: "בילדקו") נגד ארבעה נתבעים בקשר לפרוייקט בניה בעיר רמת גן.

    

2. המערערת במסגרת ע"א 38641-06-14 היא בילדקו, והמשיבים הם ארבעת הנתבעים בהליך קמא.

    

3. המערערים בע"א 52505-06-14 הם שלושה מבין הנתבעים בהליך קמא והמשיבה בערעור זה היא בילדקו (לשם הנוחות, שלושת המערערים בע"א 14- 06- 52505 יכונו להלן: "המשיבים").

    

4. ראשיתו של הסכסוך בשני הסכמים שנכרתו ביום 17.6.2007 בין בילדקו לבין המשיבים, לפיהם הזמינו המשיבים מבילדקו, שהינה חברה קבלנית לביצוע עבודות בניין, את בנייתו של בניין מגורים ברח' המבדיל 2 ברמת גן. בתמורה התחייבו המשיבים לשלם לבילדקו סך של 3,213,000 ₪ לפי הסכם אחד, וסך נוסף של 6,462,000 ₪ לפי ההסכם השני (שני ההסכמים יכונו להלן: "ההסכם"). עסקינן בתשלומים גלובליים בגין פרוייקט בשיטת "עד מפתח" (מה שמכונה Turn Key Project). על גבי הקרקע היה מצוי מבנה ישן, והבניה נועדה להתבצע כתוספת על גבי המבנה הישן, תוך הריסת חלקים ניכרים ממנו, ולא על גבי קרקע פנוייה. ביום 1.1.2008, מקץ שישה חודשי עבודה בפרוייקט, הוצא צו הפסקת עבודות מינהלי בעקבות קריסתו של הקיר הצפוני של המבנה הישן. הנימוק לצו היה שהריסת הקיר הישן נעשתה בניגוד לתנאי ההיתר. ביום 28.1.2008 הוצא צו הפסקת עבודות שיפוטי. העבודה חודשה רק בחודש מרץ 2008, שלא באמצעות בילדקו, שנקלעה עוד קודם לכן לקשיים.

    

   המשיבים שילמו לבילדקו בגין העבודה שביצעה, סכום כולל של 1,710,725 ₪.

    

   תוך כדי ביצוע העבודה נקלעה בילדקו לקשיים תזרימיים וביום 26.3.2008 ניתן לבקשתה צו הקפאת הליכים ומונה לה נאמן לצורך ביצוע הליך של הבראה במסגרת הסדר נושים.

    

5. על רקע זה הוגשה תביעתה של בילדקו נגד המשיבים בהליך קמא. בילדקו טענה כי עקב שינוי תוכניות ההריסה והארכתה של תקופת הביצוע מעבר ללוח הזמנים החוזי, נגרם לה נזק בסך של 1,066,428 ₪. עיקר הטענה היתה שעבודות ההריסה שאמורות היו להמשך 30 יום, נמשכו הרבה מעבר לכך ובוצעו בשלבים במקום ברצף, כאשר חלקים של המבנה הישן נהרסו במקביל לבניה החדשה, והוצבו כלונסאות באופן הדרגתי בהתאם לשלבי ההריסה, לפי הוראות המשיבים והפיקוח. בילדקו טענה כי למרות שהחוזה יצר מצג של עבודה רגילה, קרי, הריסה בשלב אחד ובניה לאחר מכן על קרקע פנוייה, הרי שבפועל הנהיגו המשיבים שיטת עבודה פתלתלה ומסובכת לשם השגת התוצאה. עוד נטען כי המשיבים נהגו בדרך תכסיסנית מול בילדקו ומול גורמי התכנון בעיריית רמת גן, שכן בעוד שהציגו מצג של כוונה לבנות מעל מרתף קיים, כנדרש לפי היתר הבניה, הרי שלמעשה תכננו מראש להרוס את המרתף תוך כדי העבודה, כאילו מחמת טעות. שיטת העבודה שהנהיגו המשיבים, ייקרה את ביצוע העבודות של בילדקו מעבר לתכנון המקורי וגרמה להתארכות משך העבודה. עוד טענה בילדקו כי סילוקה מאתר העבודות ומניעת רווח צפוי מביצוע ההסכמים במלואם, גרם לה נזק של אובדן רווח בסך של 1,500,000 ₪.

    

6. מנגד, המשיבים טענו בהליך קמא כי בילדקו ידעה בזמן אמת ומראש מהי העבודה אותה עליה לבצע וכי לא מדובר בשוני מהותי ממה שהוסכם מלכתחילה. לא הוצגו כל ראיות בדבר קיומם של מצגים כוזבים ובדבר כוונה להערים מראש על עיריית רמת גן. נהפוך הוא- תוכנית העבודה נ/21 שנמסרה לבילדקו עובר לכריתת ההסכם מתארת במדוייק את טיבה של העבודה שזו נדרשה לבצע וניתן היה ללמוד מתוכה מהם החלקים המיועדים להריסה במבנה הישן ומהם החלקים שנועדו לשימור. זאת ועוד, מתוך הסכם שכרתה בילדקו עם קבלן ההריסות מטעמה, עולה ידיעה שלה בדבר קיומם של חלקים בבנין הישן שאין להרוס. עוד טענו המשיבים כי ישנם מסמכים נוספים המעידים על ידיעתה של בילדקו מהו טיב העבודה הדרוש ושמדובר בהריסה בשני שלבים ולא בשלב אחד בלבד. כמו כן, יומני העבודה ודו"חות הפיקוח שנערכו בזמן אמת אינם מתעדים טרוניה כלשהי מצידה של בילדקו בנוגע למורכבות העבודה. המשיבים הוסיפו וטענו כי בילדקו אינה זכאית לתשלום בגין עבודות חריגות שכן כל המגיע לה שולם עוד לפני הגשת התביעה, ואפילו בייתר, בגין עבודה שלבסוף כלל לא בוצעה. באשר לאי החזרתה של בילדקו לעבודה לאחר ביטול הצו להפסקת עבודה, הרי שבילדקו כלל לא היתה מעוניינת או מסוגלת לחזור לעבודה בשל מצבה הפיננסי הרעוע. המשיבים גם טענו כי הם זכאים לקזז סכומים שונים כנגד תביעתה של בילדקו.

    

7. בית המשפט קמא מינה מומחה מטעמו, הוא המהנדס עמירם יפה. זה קבע בחוות דעתו כי תיאור הפרוייקט בהסכמים ובתוכניות אינו מבהיר את מורכבותו, וכי יש לשלם לבילדקו סכום נוסף של 284,137 ₪ בגין העבודות שביצעה. עוד קבע המומחה כי בילדקו אינה זכאית לתשלום עבור מניעת רווח בגין שלבי הפרוייקט שלא ביצעה, משום שבנסיבות שנוצרו, המשיבים היו רשאים להעסיק קבלן אחר במקומה.

    

    

   פסק דינו של בית המשפט קמא

8. בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי ההסכמים והתוכניות שהוצגו בפני בילדקו לא תיארו נאמנה את העבודה שנדרשה לבצע בסופו של יום אך היתה ידועה למשיבים מלכתחילה. עקב כך, ומשום שהעבודה לא תאמה את התוכניות, המשיבים הסכימו לשאת בתשלומים נוספים מעבר לתמורה החוזית ומשכך יש לבדוק את החשבונות ולבחון האם שולמה לבילדקו תמורה הולמת. בהקשר זה קבע בית המשפט קמא כי היה מדובר בפרוייקט מורכב ובלתי שגרתי, שכן בילדקו נדרשה לבצע במקביל גם הריסה חלקית וגם בניה מחדש, והכל תוך שימור חלקים מסויימים של המבנה הקיים. מדובר היה בפרוייקט למקצוענים בלבד, והמשיבים ידעו זאת מראש. ברם, תוכניות הבניה לא ביטאו את המורכבות האמורה. הסכם הבניה היה הסכם סטנדרטי ובסיסי שלא כלל את פירוט העבודות ולא דובר בו על הריסה בשלבים. אמנם, טבלת לוח הזמנים ("גאנט") שהכינה בילדקו משקפת את ידיעתה בדבר שני שלבי הריסה, אך לא מעבר לכך. באשר לתשריט שסומן נ/21, נקבע כי הוא אינו חלק ממסמכי החוזה, והגם שמומחה להשוואת כתבי יד קבע כי החתימה המתנוססת עליו היא חתימתו של ג'ורג' אבינדר, מנהלה של בילדקו (להלן: "אבינדר"), הרי שלא ניתן לקבוע מהו המועד בו חתם על התשריט והאם היה זה במעמד חתימת ההסכם אם לאו. זאת ועוד, נקבע כי מסמך זה אינו נותן אינדיקציה מספקת לגבי אופן העבודה ושלבי ההריסה. כך גם מסמכים נוספים שהוצגו אינם משקפים נאמנה את מורכבות העבודה, כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט.

    

   עוד קבע בית המשפט קמא כי הגם שבשיחות שונות עם נציגי בילדקו הובאו לידיעתם פרטים נוספים מעבר לאמור בהסכמים ובתוכניות, ובילדקו ידעה שאין המדובר בהריסה בשלב אחד, הרי שעדיין לא הובאה לידיעתה מלוא מורכבותה של העבודה, גם לא בעל פה.

    

   באשר לתשלום הסך של 287,874 ₪ ששולם לבילדקו לאחר הפסקת עבודתה, דחה בית המשפט את טענת המשיבים כי מדובר בתשלום על חשבון עבודה עתידית, וזאת מן הטעם שלא מדובר בסכום "עגול". בית המשפט קמא קבע כי מדובר בתשלום נוסף בגין עבודה שבוצעה, שהוא תולדה של הסכמה חוזית מאוחרת.

    

   בית המשפט קמא קבע כי התמורה הנוספת שיש לפסוק לבילדקו היא בהתאם להמלצת המומחה מטעם בית המשפט, קרי, תוספת של 50% בגין ההריסה ותוספת של 25% בגין ההקמה מחדש, ומכאן שיש לפסוק לזכותה של בילדקו תשלום נוסף בסך של 284,137 ₪ בתוספת התייקרויות ומע"מ, קרי, תוספת של כ- 20% מעבר לתמורה החוזית המוסכמת. בהקשר זה נדחתה חוות דעתו של המומחה יוסי לזר מטעם בילדקו, שהעריך את התוספת המגיעה בסכום של כ- 600,000 ₪. כך גם נדחתה טענת בעלי הדין לפיה המומחה מטעם בית המשפט חרג מסמכותו בענין זה.

    

   בית המשפט קבע כי בנסיבות שנוצרו, לא היתה מוטלת על המשיבים כל חובה להחזיר את בילדקו לעבודה ובכל מקרה ספק רב אם זו האחרונה היתה מסוגלת באותה עת לשוב ולבצע את העבודה, שכן בחודש מרץ 2008 "הקרקע בערה תחת רגליה". עוד נקבע כי בילדקו לא הוכיחה את הטענה כאילו לא נקראה לשוב לעבודה, וממכתב שנשלח אליה ביום 21.3.2008 עולה כי דווקא נעשתה אליה פניה לשוב לעבודה, אלא שהפניה סורבה מחמת המצב אליו נקלעה בילדקו. לפיכך אין מקום לפסוק לזכותה פיצוי בגין מניעת רווח צפוי.

    

   סיכומו של דבר, המשיבים חוייבו לשלם לבילדקו סך של 284,137 ₪ בתוספת התייקרויות ומע"מ, וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ וחלק יחסי מאגרת המשפט.

    

9. מכאן שני הערעורים שלפנינו.

    

   הטענות בערעורה של בילדקו

10. בילדקו טוענת כי לפי ההסכם היא היתה אמורה לבנות בנין סטנדרטי, ובהתאם תמחרה את העלויות הצפויות, אלא שבפועל, הכתיבו המשיבים והמפקח מטעמם שיטת ביצוע שונה מהתיאור החוזי. עקב כך נשאה בילדקו בעלויות נוספות שפורטו בחוות דעתו של המומחה יוסי לזר וכן בתצהירו של אבינדר. לטענתה, היא זכאית לרווח קבלני בשיעור של 12% ביחס לעלויות הביצוע. לדידה, הסכום הנוסף של 287,874 ₪ ששולם לה על ידי המשיבים נועד לכסות חלק מהעלויות העודפות בהן היא נשאה.

     

    עוד טוענת בילדקו כי המומחה מטעם בית המשפט חרג מסמכותו בכך שערך תחשיב מהו הסכום המגיע לה כתוספת, שכן בסמכותו היה לבדוק אך ורק את השאלה האם קיים שינוי מהותי בין החוזה לבין הביצוע בפועל. לטענתה, גם המשיבים סברו שהמומחה חרג מסמכותו בענין זה.

     

    לטענת בילדקו, בית המשפט קמא צריך היה לאמץ את תחשיביו של המומחה לזר מטעמה שכן מדובר בעלויות מוכחות, בצירוף רווח קבלני של 12%. מכאן שהיה מקום לחייב את המשיבים לשלם לבילדקו סך של 859,671 ₪ כתוספת בגין אופיין המורכב של העבודות.

     

    בילדקו מוסיפה וטוענת כי היה מקום לקבל את תביעתה גם בראש הנזק של אובדן רווח, שכן הוכח כי בילדקו לא נקראה לשוב לעבודה ולא הוצגו ראיות המעידות אחרת. גם העובדה שהיא היתה בהקפאת הליכים לא מנעה ממנה באותה תקופה להשלים פרוייקטים בהיקף של מעל 70 מליון ₪, והרי זה טיבו של הליך ההבראה. על כן, היה מקום לפסוק לזכותה פיצוי נוסף בסך של 836,922 ₪ בצירוף מע"מ, בגין אובדן רווח צפוי.

     

11. מנגד, המשיבים טוענים כי אבינדר, מנהלה של בילדקו, הוא קבלן מנוסה ומהנדס בוגר הטכניון. הוא מומחה בקריאת תוכניות, מומחה בהכנת הצעות מחיר ומומחה בביצוע ובמגע מול יזמים. גם מנהלה הנוסף של בילדקו הוא אדריכל במקצועו, ולכן אמון על קריאת תוכניות עבודה. את הצעת המחיר הגיש אבינדר לאחר מספר מפגשים עם המשיבים, שכל אחד מהם ארך מספר שעות. המשיבים מצביעים על כך שאבינדר אישר בעדותו כי אם היה רואה מראש את התשריט נ/21, לא היה ממשיך לעבוד, אלא שבפועל, הוא המשיך לעבוד מספר חודשים ללא כל טענה או דרישה כספית לתוספת תשלום, עד שניתן צו להפסקת עבודות. במקרה דנן, תשריט היתר הבניה מוצג נ/21 חשף מראש את אופיה האמיתי של הבניה, ואין להאמין לאבינדר שהעיד כי איננו זוכר אילו תוכניות נמסרו לו לצורך הכנתה של הצעת המחיר. חתימתו של אבינדר על התשריט נ/21 במועד כריתת ההסכם מעידה כי ידע היטב ומראש מהם שלבי העבודה שקיבל על עצמו ולא בכדי הוא שיקר בעדותו כאשר כפר בחתימתו על גבי מסמך זה. עוד טוענים המשיבים כי בילדקו לא ביצעה עבודות נוספות או בלתי צפויות המזכות אותה בתמורה נוספת. בהקשר זה הם מצביעים על העובדה שאבינדר לא טען בזמן אמת שמגיעה לבילדקו תוספת בגין העבודות.

     

    באשר לסך של 287,874 ₪ ששולם לבילדקו לאחר הפסקת עבודתה, טוענים המשיבים כי הדבר נעשה רק בשל תחנוניו של אבינדר שהתלונן כי הוא מפסיד בפרוייקט וכדי לגרום לכך שיסכים לשוב לעבודה מיד כשיוסר צו הפסקת העבודה.

     

    המשיבים טוענים כי אבינדר הוא שהוציא את הציוד של בילדקו מן האתר ביוזמתו, ואף נטל ממנו חומרי בניה של המשיבים. באותה עת ידעה בילדקו כי לא תשוב עוד לעבודה משום שהיא היתה בעיצומן של ההכנות להליך ההקפאה ומשום שמרבית כח האדם שהעסיקה היה קבלני משנה שהיא חבה להם סכומים גבוהים. כך למשל, במועד היציאה מן האתר, בילדקו חבה מאות אלפי ₪ לקבלן השלד, וכן חבה כספים לקבלני משנה נוספים. ממילא אין היא זכאית לתשלום בגין אובדן רווחים מעבודות צפויות. זאת ועוד, למשיבים היתה זכות להפסיק את עבודתה של בילדקו בכל עת, לו רק חפצו בכך, אלא שלא היה להם כל אינטרס לעשות כן. נהפוך הוא: האינטרס שלהם היה בחזרה מיידית של בילדקו לעבודות. זאת ועוד, כך טוענים המשיבים, לשיטתה של בילדקו היא רק ספגה הפסדים מן הפרוייקט, ולכן חזרתה לעבודה היתה צפוייה להסב לה רק הפסדים ולא רווחים.

     

    באשר לחיובם של המשיבים על ידי בית המשפט קמא לשלם לבילדקו תשלום נוסף מעבר למה ששילמו לה בעבר, טוענים המשיבים כי השגותיהם כלל לא נדונו על ידי בית המשפט קמא כשם שלא נדונו טענותיהם בדבר זכותם לקזז כנגד התביעה נגדם תשלומים שהם שילמו במקומה של בילדקו לקבלני המשנה שלה.

     

    המשיבים טוענים כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ניתנה בחוסר סמכות ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, שכן לא ניתנה להם ההזדמנות להביא ראיות בענין זה או להגיב על ממצאיו. כך גם לא היה מקום להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם בילדקו, שכן בענין של חישובי אובדן רווח לא נדרשת כל מומחיות. מכל מקום, לא חל כל שינוי בהיקף העבודות מה גם שס' 42.6 להסכם קובע כי כל שינוי בהיקף העבודות לא יזכה את בילדקו בתוספת תשלום, אלא לפי הכללים המפורטים בהסכם, אלא שבילדקו לא נהגה לפי כללים אלה.

     

    הטענות בערעורם של המשיבים

12. המשיבים טוענים בערעור מטעמם כי קיבלו היתר לבניית בנין בן 10 קומות על גבי מגרש קטן ברמת גן, שבו היה מצוי בנין ישן בן שתי קומות מעל קומת מרתף. היתר הבניה אסר על הריסת הבניין הישן והוא חייב הריסת חלקים ממנו והותרת חלקים אחרים על כנם, תוך שילובם בבניה החדשה אשר תעטוף אותו. היבט זה של הפרוייקט נכתב באותיות קידוש לבנה על גבי מרבית התוכניות, לרבות תשריט ההיתר מוצג נ/21, שבו נכתב "תוספת 8 קומות מעל בניין קיים". התשריט פירט איזה חלקים יש להרוס ואיזה יש להתיר על מכונם.

     

    המשיבים טוענים כי בית המשפט קמא התעלם מטענותיהם ואף התעלם מחומר הראיות שהונח לפניו. לדידם, טענתה של בילדקו בדבר אי ידיעה מראש על טיבן של העבודות היא בלתי סבירה באופן קיצוני ואינה מתיישבת עם חומר הראיות, בהינתן העובדה שמדובר בחברת בניה עתירת נסיון שבראשה עומדים אדריכל וכן מהנדס בנין בוגר הטכניון. אין זה מתקבל על הדעת שקבלן בנין מנוסה המקבל על עצמו לבצע פרוייקט בשיטת "עד מפתח", לא יבקש לראות את תשריט ההיתר כדי לבחון מה הוא מתחייב לבנות.

     

    עוד טוענים המשיבים כי בילדקו לא הוכיחה את טענתה לפיה הוצג לה מצג שמדובר בפרוייקט בניה רגיל שאמור להתבצע על קרקע נקיה, ודי היה בכך כדי להצדיק את דחיית תביעתה. אכן, הפרוייקט היה מורכב, אלא שמורכבותו נבעה מכך שאי אפשר היה להרוס את הבניה הישנה בשלמותה ולבנות על קרקע נקיה, עובדה שהיתה ידועה מראש לבילדקו וגם עולה מהתוכניות שהוצגו לה. בהקשר זה מפנים המשיבים לתשריט נ/21 שהיה אחד מנספחי ההסכם, ולעדותו של אבינדר, לפיה אם היה רואה מסמך זה הוא לא היה ממשיך לעבוד. עוד הם טוענים כי אבינדר העיד עדות שקר כאשר טען שלא ראה את התשריט בזמן אמת, וכאשר טען כי חתימתו עליו זוייפה, טענה שהופרכה על ידי מומחה להשוואת כתבי יד שמינה בית המשפט.

     

    המשיבים מפנים גם להסכם שנכרת בין בילדקו לבין קבלן ההריסות ששכרה וכן לטבלת גאנט שהכינה, המעידים על ידיעתה שלא ניתן להרוס את הבנין הישן בשלמותו בטרם תחילתה של הבניה החדשה.

     

    עוד טוענים המשיבים כי שתיקתה של בילדקו במשך שישה חודשים, מאז תחילת העבודות, מעידה שאף לשיטתה לא היה דבר מה חריג בעבודה שביצעה. לדידם, היה מקום לדחות מכל וכל את הסברו הכבוש של אבינדר בדבר שתיקה זו, לפיו כביכול ביקשו ממנו המשיבים שלא לשלוח מכתבי דרישה משום שהמשיבים בכוונה תחילה הרסו חלקים שאסור היה להם להרוס. בהקשר זה מציינים המשיבים כי ההליך הפלילי נגדם בגין אותה הריסה אסורה בוטל בסופו של דבר בהמלצתו של בית המשפט.

     

13. מנגד, בילדקו טוענת בתשובה לערעור המשיבים כי מסמכי החוזה לא כללו את התשריט מוצג נ/21 וכי היא תמחרה את הפרוייקט בהתאם למסמכים אחרים ובעיקר בהסתמך על תוכניות הקונסטרוקציה, שמתוכן ניתן היה לסבור בטעות כי הבניה תתבצע על גבי קרקע נקיה, בשיטה קונבנציונלית של קומה אחר קומה, בלא שאוזכר בהן כלל ועיקר קיומו של בנין ישן.

     

    בילדקו טוענת כי הוראות החוזה מתארות עבודה רגילה שאין בה כל מאפיין חריג, ובסיור המקדים שנערך לפני החתימה על החוזה הוסבר לנציגיה שמדובר בהריסת המבנה הקיים בשני שלבים ובניה לאחר מכן, על גבי קרקע נקיה, אלא שבפועל לא כך היה הדבר. המשיבים הנהיגו שיטת עבודה פתלתלה, מסובכת ובלתי שגרתית, על מנת להשיג את התוצאה הסופית. הסיבה לשיטה הפתלתלה בה נהגו המשיבים היתה רצונם לחסוך את הצורך בחפירה ובניה של מרתפי חניה בעלויות נכבדות ולכן ביקשו היתר לבנות מעל בנין קיים, ברם, בד בבד הם תכננו להרוס את המבנה הקיים ולהקים מבנה חדש תחתיו, תוך עקיפת האיסור להרוס את המבנה הישן, והכל תוך תכנון מראש לטעון בבוא העת שהמבנה הישן נהרס בשוגג ולא בצורה יזומה. אמנם, כתב האישום שהוגש נגד המשיבים בגין ההריסה בוטל לבסוף, אך הביטול נבע מכך שהפרקליטות לא ידעה את העובדות כהווייתן.

     

    בילדקו מוסיפה וטוענת כי התשלום בסך 287,874 ₪ ששילמו לה המשיבים מעבר לנקוב בחוזה, חושב לפי עלויות בפועל שנוצרו לה בעקבות ביצוע העבודות בצורה מורכבת.

     

    באשר לתשריט מוצג נ/21 טוענת בילדקו כי זה לא נחתם מעולם על ידי אבינדר וכי אם זה היה רואה אותו, הוא לא היה חותם עליו שכן התשריט סותר את תוכניות הביצוע, הואיל והוא מדבר על שימור מבנה קיים והוספת קומות מעליו, בעוד שתוכניות הביצוע מדברות על הריסת המבנה הקיים ובניית מבנה חדש במקומו. בילדקו אף חולקת על קביעתו של המומחה להשוואת כתבי יד לפיה אבינדר אכן חתם על התשריט נ/21. לטענתה, מדובר בזיוף פשוט של חתימת אבינדר.

     

    בילדקו טוענת עוד כי התשריט נ/21 כלל איננו נזכר בנספחי החוזה.

     

    דיון והכרעה

14. לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובחומר הראיות, דעתי היא שדין ערעורה של בילדקו להדחות, ואילו דין ערעורם של המשיבים להתקבל, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

     

15. אמנם, הכלל הוא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא שלכלל זה ישנם חריגים, ואחד מהם הוא כאשר הערכאה הדיונית שגתה בהערכת הראיות או התעלמה מראיה בעלת משקל מכריע (ע"א 1255/13 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ (פורסם בנבו, 13.05.2013). כמו כן, כאשר מדובר בהסקת מסקנות בלבד מתוך חומר הראיות, אין לערכאה הדיונית יתרון של ממש על פני ערכאת הערעור, ולכן מידת ההתערבות תהא רבה יותר:

     

    "באופן כללי אומר כי קבלת הערעור מתבססת על הסקת מסקנות שונה מזו של בית-המשפט המחוזי. כידוע, בהסקת מסקנות שבהיגיון אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור. לפיכך, בניגוד להתערבות בממצאים עובדתיים, התערבות ערכאת הערעור במסקנות הערכאה הדיונית מקובלת יותר ..."

     

    (ע"א 7762/10 מינהל מקרקעי ישראל נ' עיזבון המנוח עבדאללה עבד אלקאדר עבדאללה (פורסם בנבו, 2012)).

     

    ברוח זו נפסק כי:

     

    "ודוק, התערבות במסקנות המשפטיות שגזרה הערכאה הדיונית מממצאים ומקביעות אלה שכיחה יותר ..."

     

    (ע"א 3678/13 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (פורסם בנבו, 16.09.2014)).

     

16. בעניננו, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה הפרוייקט שבמחלוקת היה פרוייקט מורכב ומסובך, שנועד למקצוענים בלבד, ודומה שגם המשיבים אינם חולקים על כך. ברם, לא זו השאלה שתכריע את הכף. השאלה העיקרית הטעונה הכרעה היא האם מידת מורכבותו של הפרוייקט היתה ידועה לבילדקו עובר לכריתתו של ההסכם אם לאו. בית המשפט קמא סבר שהתשובה לכך היא שלילית, ואילו אנוכי סבור שמתוך חומר הראיות מתבקשת מסקנה אחרת, והיא, שבילדקו ידעה מראש במה מדובר. ביסודה של מסקנה זו עומדים מספר טעמים.

     

17. הטעם הראשון הוא שהוכח, באמצעות חוות דעתו של המומחה להשוואת כתבי יד יצחק חגג, כי אבינדר אכן חתם על התשריט מוצג נ/21, וזאת בניגוד להכחשתו הנמרצת של אבינדר וטענתו כי חתימתו זוייפה. מדובר בראיה קרדינלית לחובתה של בילדקו, שכן עיון בתשריט מעיד היטב על טיבו האמיתי של הפרוייקט- תוספת בניה של 8 קומות מגורים מעל בניין מגורים קיים, להבדיל מבניה על גבי שטח פנוי לאחר הריסתו של המבנה הקיים. כך נכתב על גבי התשריט נ/21 וכך גם עולה מהשרטוטים הצבעוניים שעל גביו, המתארים מהם הקירות המיועדים להריסה, מהם הקירות שנועדו להשאר ומהם הקירות שנועדו לבניה חדשה. ודוק: אין המדובר במסמך של דף בודד, אלא במסמך עב כרס מהסוג המכונה "גרמושקה", שמכיל דפים רבים ומעיד על טיבה של הבניה ועל הצורך לבצע הריסות חלקיות של המבנה הישן, להבדיל מהריסה טוטאלית.

     

    על כך שמתוך מסמך זה ניתן היה להבין במה בדיוק מדובר, תעיד העובדה שאבינדר עצמו טען, כאשר הוצג לו המסמך, "ההיתר והגרמושקה, אם הייתי רואה אותם אפילו אחרי חתימת ההסכם, לא הייתי ממשיך לעבוד". אמירה נחרצת זו מעידה כי אבינדר הבין היטב שקיומו של מסמך כזה עלול לשמוט את הבסיס מתחת לתביעתה של בילדקו ולכן טען כי לא ראה אותו מעולם. ברור גם שמסמך זה סותר מכל וכל את טענתו של אבינדר לפיה סבר שניתן יהיה לבנות את הבנין החדש רק לאחר שהבניין הקיים ייהרס כולו.

     

    יתר על כן, אבינדר אף הרחיק לכת וטען כי חתימתו על מסמך זה היא מעשה זיוף, ברם, טענת הזיוף הופרכה מכל וכל באמצעות חוות דעתו של המומחה יצחק חגג, שלא נסתרה.

     

    בית המשפט קמא ציין בפסק דינו כי התשריט נ/21 אינו חלק ממסמכי ההסכם וכי לא ניתן לקבוע מהו המועד בו חתם אבינדר על המסמך והאם היה זה במעמד חתימת ההסכם אם לאו. אני סבור כי במאזן ההסתברויות, סביר הרבה יותר להניח כי התשריט נחתם במועד כריתת החוזה מאשר להניח כי נחתם במועד אחר, שכן דרכם של צדדים לחוזה היא לחתום על מסמכי לוואי עובר לכריתת החוזה, לצורך סימונם וזיהויים, ואין זה סביר להניח שאבינדר חתם סתם כך על התשריט, שהוא איננו צד לו וכאשר חתימתו נועדה בעליל לצורך סימון המסמך, שלא לרגל כריתת ההסכם.

     

    אני מוכן גם להניח, כי כפי שקבע בית המשפט קמא, התשריט מוצג נ/21 משקף באופן חלקי בלבד את מורכבות העבודה, אלא שלטעמי, די היה בקיומו על מנת להציב תמרור אזהרה מהבהב בפניה של בילדקו על כך שאין עסקינן בפרוייקט בניה סטנדרטי ועל כך שעליה להעמיק את בדיקותיה בדבר מידת מורכבותו. לכך יש להוסיף תמרורי אזהרה נוספים שניצבו בפניה של בילדקו בזמן אמת, עליהם הצביע בית המשפט קמא, ובהם דו"ח ביסוס הקרקע שהעיד על כך שהבניה לא תיעשה על קרקע נקיה אלא מדובר בהוספת קומות מעל מבנה קיים, וכן על כך שהעבודה תתבצע ליד יסודות קיימים ושיתכן צורך בקידוח כלונסאות מתחת תקרה.

     

18. הטעם השני שבגינו ניתן להסיק כי בילדקו הבינה מראש את מורכבות העבודה, הוא שאין כל הגיון להניח שחברה קבלנית מנוסה דוגמת בילדקו, תקבל על עצמה ביצוע פרוייקט תמורת תשלום קבוע ומוסכם מראש בשיטת "עד מפתח", בטרם ביררה עד תום במה כרוכה בדיוק נמרץ העבודה שהיא מתחייבת לבצע, שהרי בשיטת ביצוע זו, התשלום נקבע מראש באופן גלובלי. ואכן, מלבד המסמכים שנכתבו על ידי הצדדים, נערכו גם פגישות פרונטליות בין הנוגעים בדבר, שארכו מספר שעות. הדעת נותנת שבאותן פגישות נמסרה לנציגיה של בילדקו "התורה שבעל פה" בקשר לטיבו של הפרוייקט, כדרכן של פגישות עבודה בין קבלן לבין מזמין עבודה. קשה להלום כי עובדה כה מרכזית, כמו בניה על גבי מבנה קיים תוך ביצוע הריסות חלקיות בלבד, לא עלתה על הפרק במהלך אותן פגישות עבודה. ואכן, בתצהירו העיד רם יבין מטעם המשיבים על פגישות שקיים עם אבינדר ועם מהנדס נוסף מטעמו, אדם בשם סמיר משעל, בהן דובר על הריסה חלקית של המבנה הישן והדברים אף הוצגו במסגרת סיור בשטח המיועד לבניה, לרבות הצורך בביצוע משולב של עבודות בניה והריסה וכן הצבת כלונסאות לתמיכה באלמנטים הישנים עד לחיבורם ליציקות החדשות. גם צבי אבני, המפקח על העבודות מטעם המשיבים, העיד בתצהירו כי אבינדר וסמיר משעל ידעו היטב ומראש שיהיה על בילדקו לבצע את עבודות הבניה במשולב עם עבודות ההריסה, אשר תבוצענה במספר שלבים.

     

    זאת ועוד, בהיתר הבניה שניתן למשיבים, נכתב כי מדובר בתוספת קומות ובהרס חלקי של המבנה הקיים. קשה להעלות על הדעת שבילדקו ניגשה לביצוע בטרם עיינה בהיתר הבניה הרלבנטי, שהרי במסגרת ההסכם היא התחייבה לבצע את העבודות בהתאם להיתר הבניה.

     

    כך גם נערך פרוטוקול פגישה ביום 14.6.2007, שלושה ימים לפני כריתת ההסכם, בו תואר באופן מפורש הצורך לבצע הריסה חלקית וכן אופן הביצוע (נספח 3 לתצהירו של יבין).

     

    כמו כן, ביום 15.6.2007, יומיים לפני כריתת ההסכם שבמחלוקת, נכרת הסכם בין בילדקו לבין קבלן הריסות מטעמה (מוצג נ/17), אשר בנספח שלו נכתב: "ידוע לקבלן שעבודות ההריסה תתבצע בשני שלבים ... הוסבר לקבלן שלבי הביצוע להריסה ...". ברור איפוא שבילדקו לא רק שידעה שלא מדובר בהריסה בשלב אחד, אלא שהיא אף החתימה את קבלן המשנה מטעמה על אישור כי הדבר ידוע לו.

     

    לבסוף, במסגרת טבלת לוח הזמנים (טבלת גאנט) שהכינה בילדקו ואשר מסרה למפקח על העבודות, נספח 5 לתצהירו של יבין, נכתב באופן מפורש כי שלב א' של עבודות ההריסה ייערך החל מיום 1.7.2007 וכלה ביום 5.7.2007, ואילו שלב ב' של עבודות ההריסה ייערך החל ביום 31.8.2007 וכלה ביום 3.9.2007. משמע, הצורך בפיצול עבודות ההריסה היה ידוע לבילדקו בזמן אמת ומראש.

     

    ואכן, בית המשפט קמא קבע שהובאו לידיעתה של בילדקו פרטים נוספים מעבר לאמור בהסכמות ובתוכניות והיא ידעה שאין המדובר בעבודות הריסה בשלב אחד.

     

19. הטעם השלישי שבגינו מתבקשת המסקנה כי בילדקו ידעה היטב מהו טיבו של הפרוייקט שהיא נדרשה לבצע, נעוץ בשתיקתה הממושכת במשך ששת החודשים בהן ביצעה את העבודה, בלא לדרוש תוספות תשלום מאת המשיבים בגין המורכבות של הפרוייקט. ודוק: בס' 42 לתנאי החוזה לביצוע עבודות, נקבע מנגנון מיוחד של שינויים בהיקף העבודה ואופן הערכתם לצורך תשלום, אלא שבעניננו בילדקו לא פעלה בהתאם לאמור בהסכם ולא ביקשה תוספות בגין מורכבותה הנטענת של העבודה. הדעת נותנת שלו סברה בילדקו בזמן אמת שהיא זכאית לתוספת תשלום בגין אופיו האמיתי של הפרוייקט והשוני שיש בינו לבין המצג שהוצג בפניה עובר לכריתת ההסכם, היו הדברים מועלים על הכתב בצורה זו או אחרת, במיוחד כאשר לשיטתה של בילדקו, שיטת הביצוע בה בחרו המשיבים ייקרה את הפרוייקט בסכום של מעל למליון ₪. ברם, דבר לא נעשה על ידי בילדקו. בהקשר זה ראוי לציין כי בילדקו דאגה לתעד ביומן העבודה מקרה בודד שבו נדרשה לבצע עבודה שלטעמה זיכתה אותה בתוספת תשלום (ניסור שתי מרפסות) (נספח 60(1) לתצהירו של יבין) וכך גם דרשה במכתב מיום 30.9.2007 תשלום נוסף בגין חיתוך תקרות בחדר המדרגות (נספח י' לתצהיר אבינדר). משמע, הדרך של תיעוד בכתב כאשר בוצעו עבודות המזכות בתוספת תשלום, ולו גם זניח, לא היתה זרה לבילדקו, מה שרק מדגיש את שתיקתה הרועמת בנוגע לתוספת תשלום מחמת מורכבות העבודה, תוספת שלשיטתה של בילדקו עלתה על סכום של מליון ₪. גם שתיקתם הרועמת של יומני העבודה ודו"חות הפיקוח אומרת דרשני, שכן באמצעות יומן העבודה ודו"ח הפיקוח יכול וצריך הקבלן המבצע לתעד את השגותיו על העבודה שהוא נדרש לבצע ולציין כי הוא זכאי לתוספת תשלום בגינה. ודוק: לרישום ביומני העבודה ובדו"חות הפיקוח יש משקל ראייתי נכבד, שכן מסמכים אלה נרשמים בזמן אמת, עוד בטרם הגיעו הצדדים להליכים משפטיים.

     

    הסברו של אבינדר לשתיקתה הממושכת של בילדקו היה שהמשיבים ביקשו ממנו לא לשלוח מכתבים משום שהם מבצעים עבירה על החוק הואיל ואין בכוונתם לשמר את הבנין כפי שהתחייבו מול העיריה, אלא להרסו. הסבר זה איננו משכנע כלל ועיקר ולא ניתן לקבלו. לא ברור מה הקשר בין מורכבות העבודה כפי שבוצעה בפועל, לבין מעשה התרמית כלפי העיריה שייחס אבינדר למשיבים. הרי גם אם המשיבים תכננו מראש להרוס את המבנה תוך הפרת חובת השימור (דבר שהוכחש על ידם מכל וכל), לא היה כל הגיון למנוע מבילדקו לדרוש מהם תשלום נוסף בגין מורכבות העבודה. שתיקתה הממושכת של בילדקו נותרה איפוא ללא הסבר משכנע, זולת המסקנה המתבקשת, והיא, שבזמן אמת בילדקו לא הופתעה ממורכבות העבודה וממילא לא סברה שמגיעה לה תוספת תשלום בגין כך. זאת ועוד, טענת התרמית כלפי העיריה אינה עולה בקנה אחד עם האופן בו בוצעה העבודה בפועל לפי דרישת המשיבים. פשיטא שאם כוונתם האמיתית של המשיבים היתה מלכתחילה להרוס את המבנה הקיים, הם לא היו דורשים מהקבלן לבצע את ההריסה באופן מדורג כפי שעשו בפועל. אופן הביצוע בפועל מעיד דווקא על כוונה שלא להרוס את המבנה הישן מעבר למה שהתיר היתר הבניה, מה שמפריך את טענת התרמית.

     

20. גם קיומן של סתירות מסויימות בין תוכניות הבניה השונות, שבחלקן הודו העדים אבני ויבין, איננו מצדיק תוספת תשלום לבילדקו מעבר לקבוע בהסכם עימה, שהרי קיומן של הסתירות אמור היה להיות גלוי לעינם המקצועית של נציגי בילדקו עובר לכריתת ההסכם.

     

21. אכן, אין חולק שהמשיבים שילמו בסופו של דבר לבילדקו סך של 287,874 ₪ מעבר למגיע לה לפי החשבונות החלקיים שהגישה. לדידה של בילדקו מדובר בהודאה של המשיבים בכך שהפרוייקט היה מורכב מעל למתואר, ואילו לדידם של המשיבים היה מדובר בהקדמת תשלום על חשבון עבודות עתידיות, דבר שהוא בבחינת תשלום חסד, נוכח תחינותיו של אבינדר וכניסתה של בילדקו לקשיים פיננסיים (ס' 33- 35 לתצהירו של יבין). ברם, תהא הסיבה לתשלום נוסף זה אשר תהא, אין בעצם התשלום כדי לבסס את טענתה של בילדקו כי מגיעים לה סכומים נוספים מעבר לאותו תשלום. לכל היותר, מעיד תשלום זה על כך שהמשיבים הכירו בתוספות או בשינויים המחייבים תשלום נוסף בסך של 287,874 ₪ מעבר לתשלום המוסכם. אין בכך משום הודאה בזכאותה של בילדקו לתשלומים נוספים מעבר לסכום זה. אפשרות נוספת, סבירה הרבה יותר, היא שאכן היה מדובר בהקדמת תשלומים על חשבון הסכום הגלובלי המגיע לבילדקו לפי ההסכם, כפי שיבין טען בעדותו. זאת, משום שהסכום לתשלום חושב על בסיס הגרעון במאזן הבוחן של בילדקו ולא על בסיס חשבון חלקי כזה או אחר, כפי שניתן היה לצפות לו היה מדובר בתשלום בגין תוספות ושינויים. ודוק: לפי ס' 5 להסכם, תשלומי הביניים לבילדקו היו אמורים להעשות על בסיס חשבונות חלקיים מאושרים ולא על פי מאזן הבוחן שלה. תשלום מסוג כזה – לפי מאזן בוחן ולא לפי חשבונות חלקיים- חורג על פניו מהוראות ההסכם ואיננו מתיישב עם תשלום בגין תוספות ושינויים. גם העובדה שהסכום ששולם בדרך זו לא היה סכום "עגול" אינה צריכה לעורר תמיהה, שכן הסכום לתשלום חושב לפי הגרעון במאזן הבוחן של בילדקו, מה שעולה בקנה אחד עם טענתו של יבין בדבר רצון לסייע לבילדקו לצלוח את המשבר אליו נקלעה. על כן, אין בידי לקבל את מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה מדובר בתשלום בגין עבודות נוספות שכבר בוצעו, וכי לא מדובר במקדמה על חשבון עבודה עתידית, ששולמה מתוך כוונה לסייע לבילדקו, כנטען על ידי המשיבים.

     

22. לכל אלה יש להוסיף את הוראת ס' 9 להסכם בה הצהירה בילדקו כי בדקה לפני חתימת ההסכם את כל ההיבטים הכרוכים בפרוייקט, את תכניות העבודה ופרטיהן ואת תאורי העבודה והמפרטים הטכניים, וכי היא מוותרת בקשר לכך על כל טענה כלפי המזמין. כך גם הצהירה בילדקו כי התמורה שהוצעה לה מהווה תמורה הוגנת ומלאה לכל התחייבויותיה וכי לא תהא לה כל זכות תביעה על יסוד טענת אי ידיעה או אי הבנה של גורם כלשהו הקשור לעבודה.

     

23. כל אחד מהטעמים שפורטו לעיל, לו עמד בפני עצמו, ייתכן ולא היה בו די על מנת להביא לקבלת הערעור, אך הצטברותם יחדיו של כל הטעמים יחדיו, מביאה למסקנה כי בילדקו ידעה מראש את מידת המורכבות של הפרוייקט שקיבלה על עצמה, ולכן אין היא זכאית לתמורה כספית נוספת מעבר לזו שנקבעה בהסכם. למעשה, פתיחתו מחדש של ההסכם לצורך קביעת תשלום נוסף מעבר לזה שהוסכם מראש, כמוה כעריכת חוזה חדש בין הצדדים, דבר העומד בניגוד גמור הן לדיני החוזים והן לחוזים מסוג "עד מפתח", בהם התמורה נקבעת מראש, לטוב ולרע. כידוע, "אין בית המשפט רשאי לעשות חוזה במקום בעלי הדין" (ע"א 825/79 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' שרה שוורצבורד פ"ד לו(4), 197 ,עמ' 214-215). כך גם נקבע כי: "שומה על בית המשפט להיזהר מפני התערבות מופרזת בתוכן העיסקה כדי לא "ליצור" חוזה במקום הצדדים" (ע"א 3102/95 יגאל כהן נ' שמואל כהן ואח' פ"ד מט(5), 739 ,עמ' 746-747).

     

24. נתתי דעתי לכך שהמומחה מטעם בית המשפט סבר כי המשיבים לא הבהירו די הצורך לבילדקו את מורכבות העבודה. לטעמי, מסקנה גורפת זו של המומחה משיגה במידה מסויימת את גבולו של בית המשפט, שכן מטבע הדברים, המומחה איננו שומע ראיות ואיננו שומע טענות של בעלי הדין. מתוקף תפקידו, המומחה נחשף למסמכים בלבד, והתמונה הראייתית המוצגת בפניו היא בפריזמה צרה, שלא כמו התמונה הכוללת הניצבת בפני בית המשפט. על כן, המומחה יכול לחוות דעתו בשאלה האם המסמכים מציגים באופן נאמן את מורכבות העבודה. מאידך, אין ביכולתו לדעת האם נציגי המשיבים מסרו הסברים בעל פה לנציגי בילדקו בדבר טיבה של העבודה, עוד קודם לכריתת ההסכם. כך גם אין הוא יכול לשקול את משמעות שתיקתם של דו"חות הפיקוח ויומני העבודה. בנוסף, אין הוא יכול להביא בחשבון את הצהרתו של אבינדר, לפיה אם היה רואה את התשריט נ/21, הוא היה מפסיק מיד את העבודות, כשם שאין הוא יכול לשקול את המשמעות הראייתית הנובעת מהפרכת טענתו של אבינדר בדבר זיוף חתימתו על התשריט האמור. מכל מקום, גם כאשר עסקינן במומחה מטעם בית המשפט, רשאי בית המשפט במקרים מתאימים שלא לקבל את מסקנותיו:

     

    "אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי תק-על 90(2), 532 ,עמ' 533).

     

    בכל מקרה, שומה על בית המשפט לבחון האם ממצאיו וקביעותיו של המומחה עולים בקנה אחד עם המצב המשפטי ועם חומר הראיות. המומחה הוא יועצו המקצועי של בית המשפט, אך לבית המשפט נתונה "המילה האחרונה" בכל ענין בו הוא נדרש להכריע. כפי שנאמר בע"פ (תל-אביב-יפו) 71565/00 עזריאל לוין נ' מדינת ישראל . תק-מח 2002(3), 5972 ,עמ' 5994:

     

    "אין בכך כדי לומר שבית משפט חייב לקבל מסקנות של חוות דעת מומחה בהעדר חוות דעת מומחה נגדית. המילה האחרונה תמיד שמורה לבית המשפט, וחוות דעת של מומחה יכולה "לקרוס" (מילה טעונה בדיון זה) או להתברר כבעלת משקל מועט וכדומה, גם ללא חוות דעת נגדית."

     

25. בנוסף, אני סבור שדין ערעורה של בילדקו להדחות גם בכל הנוגע לראש הנזק של אובדן רווח צפוי. בענין זה מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה בנסיבות שנוצרו, לא היתה מוטלת על המשיבים כל חובה להחזיר את בילדקו לעבודה ובכל מקרה ספק רב אם זו האחרונה היתה מסוגלת באותה עת לשוב ולבצע את העבודה. יתר על כן, מחומר הראיות עולה כי רם יבין, מטעם המשיבים, דווקא ביקש מאבינדר לחזור לעבודה מיד לאחר שביום 12.3.2008 בוטל צו הפסקת העבודות, אלא שזה האחרון הודיע לו שאיננו מסוגל לעשות כן עקב קריסת עסקיו. הדברים גם תועדו במכתב מחאה חריף ששיגר יבין לאבינדר ביום 21.3.2008, בו נכתב שמזה שבועיים ממתינים המשיבים לחידוש העבודה על ידי בילדקו (נספח 16 לתצהירו של יבין). ואכן, לא היתה כל סיבה שבגינה לא יאפשרו המשיבים לבילדקו לחזור לעבודה, שכן היה למשיבים אינטרס ברור ומובהק לקדם בכל המהירות האפשרית את השלמת העבודה, לאחר העיכוב הממושך שחל בביצוע הפרוייקט עד אותו מועד, מה גם שהם הקדימו תשלומים לטובת בילדקו מתוך הנחה שהיא תבצע בסופו של דבר את הבניה עד גמר. יתר על כן, גם הנאמן שמונה לבילדקו במסגרת הקפאת ההליכים לא דרש להחזיר את בילדקו לעבודה, אלא דרש מלכתחילה פיצוי כספי בגין הפסדי רווחים.

     

26. זאת ועוד, במאזן ההסתברויות, סביר הרבה יותר להניח שבילדקו לא היתה מסוגלת בכלל לחזור ולהמשיך בביצוע העבודה, נוכח המצב הקשה אליו נקלעה והליכי ההבראה בהם היתה נתונה. אכן, לעתים נוהגות חברות אגב הליכי הבראה להשלים עבודות שהחלו בביצוען עוד קודם לכן, אך במקרה דנן, כאשר בילדקו עצמה טוענת כי היה מדובר בפרוייקט הפסדי מבחינתה, קשה להניח כי היה לה אינטרס או יכולת לחזור לעבודה, מה גם שהעבודה בוצעה ברובה באמצעות קבלני משנה להם נותרה בילדקו חייבת סכומי עתק, וקשה להניח שבנסיבות כאלה היה ביכולתה של בילדקו לרתום אותם להמשך העבודה.

     

27. מטעמים אלה יש לקבוע שבילדקו לא היתה זכאית לתשלום נוסף כלשהו מעבר למה שכבר קיבלה מן המשיבים עוד קודם להגשת התביעה, לא בגין מורכבות העבודה וגם לא בגין אובדן רווח.

     

28. נוכח המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בטענות בילדקו והמשיבים גם יחד בענין חריגת המומחה מטעם בית המשפט מהסמכות שהוקנתה לו, בכך שחיווה את דעתו בדבר הנזק שנגרם לבילדקו, הגם שזו הנקודה היחידה שבה הן בילדקו והן המשיבים רואים עין בעין. כך גם מתייתר הצורך לדון בטענתם של המשיבים לפיה התביעה נגדם, בשל אופן ניסוחה, לא גילתה כל עילה מלכתחילה. אין גם צורך לדון בטענת הקיזוז שהעלו המשיבים להגנתם, טענה שלא נבחנה על ידי בית המשפט קמא.

     

29. סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, דעתי היא שיש לדחות את ערעורה של בילדקו ולקבל את ערעורם של המשיבים באופן שפסק הדין שניתן נגדם יבוטל, והתביעה נגדם תידחה. כך גם יש לבטל את חיובם של המשיבים בהוצאות משפט.

     

    בילדקו תשיב למשיבים כל סכום ששולם לה על פי פסק דינו של בית המשפט קמא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד מועד ההשבה. כמו כן, בילדקו תשלם למשיבים הוצאות משפט בגין ההליכים בשתי הערכאות, בסכום כולל של 50,000 ₪.

     

30. המזכירות תעביר למשיבים, באמצעות בא כוחם, את הפקדון שהפקידה בילדקו, וזאת על חשבון החיוב בהוצאות, וכן תחזיר למשיבים, באמצעות בא כוחם, את הפקדון שהפקידו במסגרת הערעור מטעמם.

     

     

     

    חגי ברנר, שופט

     

     

    השופט ישעיהו שנלר, סג"נ - אב"ד:

     

     

    סכסוך בין מזמין עבודה לבין קבלן אשר הגיע לפתחו של בית המשפט, זאת לאחר שהקבלן לא יכול היה להמשיך בביצוע אשר התחייב, זאת נוכח המצב הכלכלי אליו נקלע.

    עם זאת עתר לחיוב מזמין העבודה בתשלום בגין עלויות נוספות שנגרמו לו בגין אופן ביצוע העבודה כפי שנדרש ממנו, כאשר לטענתו לא היה מודע לכך, וכי לא בכדי מזמין העבודה אף שילם לו מעבר לאשר היה חייב.

    מנגד, טען מזמין העבודה כי הקבלן ידע גם ידע אודות אופן העבודה הנדרשת וכי התשלום הנוסף שולם לאור פניית הקבלן נוכח מצוקה לה נקלע ולא בכדי הסכום ששולם מגלם חסר של הקבלן לפי מאזן בוחן.

    בנסיבות שכאלו, הצענו כי תערך בדיקה על ידי מומחה אודות הסכומים שהיו מגיעים לקבלן בגין אשר בוצע ובאופן שהיה בודק שאלה זאת המפקח, אם הקבלן היה פועל לפי הוראות ההסכם. אולם, משהדבר לא הסתייע אין מנוס אלא להורות לאשר מתחייב מהחומר שעמד בפני בית המשפט.

    בהתאם לחומר זה, אני מצטרף לתוצאה שהגיע אליה חברי השופט ברנר ומנימוקיו.

    אדגיש כי לא ניתן היה להתעלם מ- נ/21 ואשר נקבע ביחס לחתימה עליו, כך לא ניתן היה להתעלם מהעדר כל איזכור לנטען על-ידי הקבלן ביומן העבודה ולבסוף כי למעשה הקבלן לא הוכיח את הסכומים אשר נדרשו על ידו, גם אם היה נקבע שזכאי הוא לתוספת מעבר לסכום שכבר שולם לו.

    בנושא אחרון זה, דומה כי הצדדים שניהם מסכימים כי לא ניתן היה להסתמך על סכומים שקבע מומחה בית המשפט, סכומים שנקבעו על ידו תוך חריגה מסמכותו ומעת שבית המשפט קמא לא היה נכון להסתמך על חוות הדעת מטעם הקבלן, שוב לא הוכח המגיע לקבלן לשיטתו הוא.

    האמור, למעלה מהנצרך, נוכח קביעתו של השופט ברנר לה אני מצטרף כי הקבלן  אינו זכאי לתוספת תשלום בגין הנטען על ידו.

     

     

    ישעיהו שנלר, שופט, סג"נ אב"ד

     

     

     

     

     

     

    השופט ד"ר קובי ורדי, סג"נ:

     

    אני מסכים לחוות דעתו המקיפה של חברי השופט ברנר.

     

     

     

    ד"ר קובי ורדי, שופט, סג"נ

     

     

     

    הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ברנר.

     

    המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

     

    ניתן היום, ד' כסלו התשע"ו, 16 נובמבר 2015.

     

     

     

     

    

    

    

     

     

    ישעיהו שנלר, סג"נ אב"ד

    ד"ר קובי ורדי, שופט, סג"נ

    חגי ברנר, שופט